בוגרי המחלקה לעיצוב חזותי במכון הטכנולוגי הגישו את פרויקט הגמר שלהם לסיום התואר, באמצעותם הם חושפים את תחושותיהם במייצגי אמנות. במקרים רבים הכאבים מהעבר, החרטות והצלקות, הם שהפכו למקור השראה ליצירות.
קראו עוד:
הסטודנטית אוריין אוזברקמן יצרה ממשק המכיל בתוכו סיפורים דיגיטליים קצרים לילדים בגיל הרך (גילי 3-5), החושף את הקורא לתאי משפחה להט"ביים וממחיש להם כי תאי משפחה אלה הם לגיטימיים וטבעיים. את הפרויקט שנקרא "משפחות בהמון צורות" הנחה פרופסור שמעון זנדהאוז.
"הסיבה שבחרתי בנושא זה הוא מתוך סיפור אישי בהשראת אחותי הגדולה שגידלה אותי ובשבילי הייתה כמו אמא", מספרת אוזברקמן. "הקשר בינינו היה חזק מאוד. בילדותי הערצתי אותה מאוד ותמיד הייתי מספרת עליה בכל מקום, שאחותי היא ממש כמו אמא בשבילי. רק דבר אחד לא הייתי מספרת, שאחותי היא לסבית. בשבילי זה היה מאוד לגיטימי וטבעי, בזמנו אחותי גרה עם בת זוג, היינו מבלות שלושתנו ביחד ממש כמו משפחה, אבל עדיין לא הייתי מסוגלת לספר שאחותי לסבית. היום אני יודעת להגיד שהתביישתי ולא בגלל שחשבתי שזה חריג, אלא כי חשבתי שזה חריג בעיניי אחרים. היום, בשנת 2020, כשצורות תא המשפחתי מסוג הלהט"ב מתחילות לקבל נוכחות, אני מרגישה שלנושא הזה יש השפעה יותר גדולה מאי פעם".
גם אינה קרפצ'בסקי יצרה את פרויקט הגמר שלה "רואים עליך" בהנחיית קארין קיינר, בהשראת סיפורה האישי. קרפצ'בסקי יצרה סרטון על ההתמודדות היומיומית שלה עם סטיגמת 'הרוסייה' וכיצד היא מנסה להתנער ממנה על מנת להיות ישראלית. בין היתר בסרטון יש על פניה פצעונים העשויים מסלק, אותם היא מסלקת בעזרת מריחת חומוס עליהם והאזנה למוזיקה ישראלית.
"עליתי מאוקראינה לארץ בגיל 5 וההורים לא ממש הכירו את המנהגים. בחג פורים שלחו אותי עם שמלת מלמלה חגיגית וכל הילדים צחקו עלי. זאת היתה הפעם הראשונה שהבנתי שיש עלי חותמת שאני שונה. שנים התכחשתי לזה, סלדתי מהאוכל והשפה שלי והרגשתי שכולם רואים עלי שאני לא שייכת. רק בשנה האחרונה הבנתי באיזה קונפליקט אני חיה. היום בגיל 29 אני משתדלת ליישב אותו, פתאום הבנתי שהשוני שלי מייחד אותי והוא מקור לגאווה".
כל העדכונים - חדשות חולון
