ד"ר מנחם זינגר מנהל כבר חמש שנים את היחידה לאורתופדיית ילדים בבית חולים וולפסון שבחולון בהצלחה רבה. הוא נשוי ואב לשלושה ילדים, שניים מהם יהפכו בקרוב לרופאים בעצמם.
קראו גם:
ד"ר זינגר היה מה שמכונה היום נער בסיכון. "המשפחה שלי עלתה ממקסיקו כשהייתי בן שלוש", הוא מספר השבוע לרגל יום הרופא. "גרנו אצל סבתי בבת ים ואני תמיד הייתי ילד בעייתי, כזה שעושה צרות ואוהב לשחק באש. בגיל 14 אמי נפטרה מסרטן ומאותו רגע ההתנהגות שלי רק החמירה. הייתי בורח לאילת ופעם אחת אפילו מכרתי אופנוע מאחורי הגב של אבי וטסתי לחו"ל. עברתי שלושה תיכונים ועשיתי הרבה תאונות דרכים, אחת מהן לפני שהיה לי רישיון נהיגה. אבא לא הצליח להשתלט עלי. בשלב מסוים הוא אפילו העיף אותי מהבית וסירב לרשום אותי לתיכון פרטי, בטענה שבקצב הזה ממילא לא ייצא ממני שום דבר".
ד"ר זינגר סיים 12 שנות לימוד בלי בגרות, וכבר בצו הראשון החל לדבריו לעשות בעיות. "מה שבאמת הציל אותי זו התעקשות של אבי שאלך לטיפול פסיכולוגי", הוא ממשיך. "זה שינה בי משהו ושבועיים לפני הגיוס החלטתי שאם אני מתגייס, אז לפחות שיהיה מעניין וביקשתי לעבור לקרבי. כשהתקשרתי מהבקו"ם וסיפרתי לאבי שאני מתחיל טירונות של חצי שנה, הוא אמר שהוא נותן לי שבועיים גג עד שאני פורש".
הילד הפרוע הפתיע את כולם, היה לחייל מצטיין וכצ'ופר קיבל ממפקדיו קורס חובשים שבו מצא את הייעוד שלו בחיים.
"תמיד אהבתי חיות ורציתי להיות וטרינר", הוא נזכר. "הקורס גרם לי להבין שרפואת אנשים יותר מרתקת אותי, והתחלתי להשלים בגרויות כבר בשירות. תוך שמונה חודשים היתה לי תעודת בגרות ביד ואת הטיול שאחרי הצבא בדרום אמריקה ניצלתי לבירור לימודים בחו"ל. למדתי במכינה בארגנטינה עם 500 סטודנטים, מתוכם רק 120 מיועדים לרפואה. אני הייתי מספר 113".
כיצד אביך הגיב לשינוי שחל בך?
"הוא היה ממש גאה ומאושר. הוא זה שכיוון אותי ללמוד בארגנטינה כי הוא גדל שם. כדי להתקבל ללימודי רפואה שם התבקשתי להשלים תעודת בגרות מקומית. ניגשתי לבחינה בתיכון בו אבי למד. אגב, גם הוא נזרק מהתיכון ומעולם לא הוציא תעודת בגרות, כך שהוצאתי אחת גם בשבילו. לימים הוא הפך לאקדמאי בארץ והיום אנחנו בקשר מצוין".
ד"ר זינגר סיים את לימודי הרפואה בהצטיינות, וחזר לארץ כשהוא נשוי ואב לשניים.
"תמיד ידעתי שאחזור לישראל", הוא אומר. "עשיתי סטאז' בבית חולים מאיר, אחר כך התמחיתי באורתופדיה בבית חולים וולפסון ועברתי התמחות נוספת במשך שנה וחצי בסידני אוסטרליה. משנת 2016 אני מנהל את יחידת האורתופדיה בבית חולים וולפסון".
כמאמר הקלישאה, הגלגל תמיד מסתובב, וגם הוא התמודד עם ילד שמתקשה להתיישר עם לימודי התיכון. "יש לי שלושה ילדים, בת 28 שלומדת רפואה בארץ, בן 24 שלומד משפטים ובן 22 שלומד רפואה בקרואטיה. האמצעי קצת עשה לנו צרות, גם הוא עבר בתי ספר. כשאשתי חשבה שזה סוף העולם אני לא התרגשתי. ידעתי שכל אחד מוצא את עצמו והוא באמת סיים עם תעודת בגרות יפה. מבחינתי זה המסר האמיתי לבני נוער שמתקשים ‑ אדם תמיד צריך להאמין בעצמו, זה הכל בראש שלנו, לא משנה מה קורה סביבכם, אם תשקיעו ‑ תצליחו. לגבי רפואה, זה מקצוע שמתאים רק למי שמגיע אליו מאהבה אמיתית, כי ההקרבה גדולה מכדי לעשות אותה ממניעים אחרים".
עוד חדשות חולון
