עיריית חולון ערכה השבוע מפגש שיתוף תושבים לקראת אישור תוכנית להתחדשות עירונית ב"מתחם הפועל" המיתולוגי בשכונת העבודה בעיר. מדובר בשטח של כ־20 דונם, שכולל בתוכו את הסמלים האייקונים ביותר של חולון, בהם בריכת הפועל, בית רותר וכמובן אולם הפחים, שמיועד להריסה.
קראו גם:
כל אחד מהמקומות האלה טומן בחובו זכרונות של מאות אלפי תושבים מהעיר, וקשה להאמין שיימצא תושב אחד בכל עיר הילדים, שלא חווה שם זיכרון ילדות מתוק.
"כל השטח הזה מופיע כבר בתוכנית המקורית של שכונת העבודה משנת 1936", מספר חוקר תולדות חולון והמרצה רמי אהרוני. "העיר נצמדה לתכנון שקבע שבמקום יקומו בריכה, מגרש כדורגל ומגרש כדורסל. בבריכה לימודית שלימים קיבלה את השם 'בריכת הפועל', למדו שחייה כל ילדי העיר החל מכיתה ה'.
"היה לנו נהג קבוע בשם שפירא, שאסף מכל בתי הספר בעיר. כילד שלמד בבית ספר ביאליק, אני זוכר עד היום את האוטובוס וולבו עם הפרונט האדום שלו. אלה היו אוטובוסים של פעם, בהם הספסלים היו מקצה לקצה. לימדו אותנו לשחות עם פחיות שימורים ריקות שנאטמו ונקשרו כמו חגורה. המורה לשחייה המיתולוגי של בריכת הפועל היה שמואלי. הוא היה מלמד אותנו עם 'חכה' ‑ מוט שהוא החזיק ובקצה שלו נקשר חבל שהיה מחובר לחגורת הפחיות. סביר להניח שהיום הפרקטיקה הזאת כבר לא מקובלת, אבל בזמנו כל ילד בעיר למד שחייה בזכות הציוד הזה".
עם השנים הפכה הבריכה למרכז חוגים שמשרת בעיקר פנסיונרים.
לפני כ־15 שנים היא נסגרה מחוסר שימוש, ובשנת 2016, לאחר שנים של הזנחה, היא נהרסה סופית.
תרומה למבנה פנאי
גם לבית רותר יש לאהרוני חיבה רבה. אביו, עמנואל אהרוני, וחברו דן בן אהרון, ניהלו את המקום מטעם הסתדרות חולון, והוא שימש כבית תרבות להופעות וחוגים.
"וולטר רותר היה ממנהיגי האיגודים המקצועיים של הפועלים בארצות הברית, וההסתדרות בחולון הצליחה להשיג ממנו תרומה למבנה פנאי. היינו לומדים שם חוגים של ריקוד ושפות חדשות, וההורים היו נהנים ממופעי תרבות ומופעים מוזיקליים.
"לפני כ־20 שנה המקום הפך לקופת חולים, אך עם הקמת המרכז הרפואי הגדול ברחוב הופיין, כבר לא היה בו צורך".
בעיריית חולון מתכננים להשיב עטרה ליושנה, והמבנה הוותיק הוא בין הבודדים במקום שלא ייהרסו, אלא ישומרו בהתאם לערכי הבניין הקיימים וישולב במתחם הבילוי והפנאי החדש שיקום.
גג פח לוהט
מבין כל המבנים בשטח, אין ספק שאולם הפחים בולט מכולם, בעיקר בגלל הערך הסנטימנטלי שלו לתושבי העיר בכלל, ועבור חובבי הספורט בפרט.
במשך שנים הוא שימש את קבוצת הכדורסל של הפועל חולון, וגם אם לא שמעתם את הסיפור שהוליד את שם האולם, בוודאי שמעתם את הסיבה לכך.
"בגלל גג הפח, ההד של תרועות האוהדים היה מטורף ומחריש אוזניים. כל תושבי האיזור היו שומעים אותו", מספר אהרוני. "הוא גם היה מאוד חם, כי הפח חסם כל רוח. גם כששמו מאווררים אין אדם שלא הזיע שם. אולם הפחים התחיל את דרכו בתחילת שנות ה־60 כאצטדיון פתוח. בשנת 1968 האולם ביד אליהו עבר קירוי, לכן הפועל תל אביב ומכבי תל אביב התאמנו ושיחקו כאן. באמצע שנות ה־80 גם אולם הפחים עבר קירוי עם לוחות הפח המפורסמים, ומאז זה הפך לשמו.
"במשך שנים פעל במקום הקיוסק של טוביה, שהיה מוכר גלידות, עוגות ומשקאות טמפו. כילד התאמנתי שם, ואני זוכר את השחקנים באימונים מתערבים ביניהם על בקבוקי טמפו".
יורדים ועולים ליגה
הזכרונות הגיעו אל קיצם בשנת 2013, כאשר הפועל חולון עברה להתאמן ולשחק בהיכל הטוטו. אולם הפחים הישן והלא מממוזג שהכיל בקושי 2,500 מקומות כבר לא התאים לקבוצה, אבל עבור האוהדים הוא תמיד יישאר הבית.
"מבחינתנו שם הכל התחיל", אומר שי לוי (47), תושב חולון ואוהד הקבוצה. "אני אוהד של הפועל חולון משנת 1983. הייתי בן תשע כשאבא שלי לקח אותי למשחק".
התרשמת מההישגים?
"האמת, הם הפסידו במשחק. ממש ברגע האחרון הם הפסידו בנקודה אחת למכבי תל אביב, אבל אני זוכר עד היום כל סל ורגע במשחק הזה. למרות ההפסד התחברתי לקבוצה. שיחקתי כדורגל במגרש הסמוך, אז המקום הפך לסוג של משפחה אחת גדולה ‑ גם חברים, גם אוהדים, הכל יחד במקום אחד. אם אבא לא היה לוקח אותי, הייתי מגיע באוטובוסים משכונת נווה יהודית בה גדלתי. אני זוכר שתמיד היה שם לח וחם מאוד. איש המשק היה תולה דליים על הגג כדי שינקזו את מי הגשם שדלפו, שלא ירטיבו את הפרקט. בזמנו היה מותר לעשן בכל מקום, ואני זוכר שתמיד היה ענן עשן למעלה מכל הסיגריות.
"יש לנו משם המון זכרונות טובים ולא טובים. נקודת השפל במשחק שירדנו לליגה הלאומית. היו בקושי מאה אנשים בקהל, ועונה אחר כך כשירדנו לליגה הארצית, ואז נקודת השיא כשעלינו חזרה לליגה הלאומית. לא היו כרטיסים והמוני אוהדים נשארו בחוץ. כשעלינו לליגת העל ולקחנו אליפות זה כבר היה ביד אליהו, כי באולם הפחים לא היה מספיק מקום. כל הילדות שלנו עברה עלינו שם".
האוהד שי לוי: "גם אני לוקח את בני בן החמש לראות שם משחקים, אבל כאוהד אתה תמיד מתגעגע למקום שבו הכל התחיל"
איך היה המעבר מאולם הפחים להיכל הטוטו החדש?
"כאוהד יש דברים טובים ויש לא טובים. המעבר הפך את הקבוצה למועדון אחר. יש יותר שיווק ויותר אנשים. פתאום רואים ביציע משפחות שלמות ‑ הורים עם ילדים, סבא וסבתא עם נכדים. גם אני לוקח את בני בן החמש לראות שם משחקים. זה הפן החיובי, אבל כאוהד אתה תמיד מתגעגע למקום שבו הכל התחיל. אני מניח שלקראת ההריסה נלך לראות את האולם בפעם האחרונה, בטוח תהיה התארגנות של האוהדים".
בקרוב: פארק אקולוגי
בינתיים, אין עדיין תאריך להריסה, ובאגף אדריכלות ותכנון בעירייה מדגישים כי ברגע שהתוכנית מאושרת, היא למעשה כפופה לצורכי העיר והחלטת העירייה.
למרות זאת, קשה שלא להתרגש כשרואים את המהפך שהמתחם עומד לעבור. אדריכל העירייה, אביעד מור, השתתף השבוע במפגש עם התושבים במטרה לשמוע מה דעתם, ולנסות לראות כיצד אפשר להתאים את השינוי לרצונות תושבי שכונת העבודה.
"מדובר במתחם ציבורי שאמור לתת מענה לצורכי הציבור ‑ חלק שטח פתוח וחלק בנוי, שמטרתו לשמש עבור תרבות, חינוך, ספורט ופנאי, וזאת בהתאם לגידול הצפוי בשכונה בהתאם לתוכניות התחדשות עירונית.
"השלב הראשון כבר התחיל. אנחנו מבצעים שיקום ושיחזור של בית רותר. זה פרויקט ייחודי, כי מדובר במבנה היסטורי, ואנחנו מתייחסים אליו בהתאם, שומרים על ערכי הבניין במטרה שהוא ישתלב במתחם הבילוי. כרגע מדובר בתוכנית בניין עיר, שזו תוכנית סטטוטורית שמאפשרת שימושים, ומה שיבוצע יהיה לפי צורכי העיר כשיממשו את המתחם".
מה מתוכנן לקום במקום אולם הפחים?
"על פי התוכנית שתובא לדיון בוועדה המקומית, אולם הפחים ייהרס ובמקומו יוקם פארק אקולוגי. זו לא גינה רגילה, אלא פארק עם מערכות אקולוגיות של חי וצומח, כפי שמקובל היום בכל העולם. זו מגמה חדשה שמטרתה להכניס את הטבע לעיר. כיוון שהכל תלוי בתב"ע, אין עדיין תכנון מפורט. בריכת הפועל כבר נהרסה ובמקומה נבחנת אפשרות להקים קאנטרי עירוני".
עוד חדשות חולון
