לפני חמש שנים גילתה ציפורה זילבר (64) מחולון שהיא חולה במחלת ריאה מצלקת בשם PF-ILD, והבשורה שינתה את חייה. "המחלה שינתה את חיי מקצה לקצה. עד אז חייתי חיים רגילים של עבודה, משפחה ושיגרה. המחלה הופיעה משום מקום. זו מחלה שמופיעה בצורה של צלקת בריאה, שלאט לאט הולכת ומתרחבת, ומכסה חלקים בריאה ולא מאפשרת לנשום בצורה רגילה".
קראו גם:
על פי הערכות, זילבר חלתה עקב חשיפה ממושכת לחומרים כימיים בהם השתמשה במסגרת עבודתה עם תכשיטים. "זה מתחיל בחוסר יכולת להשלים הליכה פשוטה, וממשיך בחוסר היכולת להרים חפצים כבדים או להיות במאמץ גופני מכל סוג שהוא. בהתחלה חשבו שזו אסטמה, ורק אחר כך הבינו שמצבי חמור יותר, ומיד היפנו אותי לבית החולים".
זילבר לדבריה, לא יוצאת לקניות, אפילו לא לקופת החולים, שכן כל מאמץ מצריך נשימה שהופכת ליותר ויותר קשה. "על עבודה כלל אין מה לדבר", היא אומרת. "חצי מהזמן אני יושבת כדי לתפוס אוויר לעוד כמה דקות של עבודה וחוזר חלילה, וההתמודדות עם המחלה מביאה גם לבעיות בשינה וגם לדום נשימה בשינה".
על מנת לטפל במחלה זילבר נעזרת במשאפים ומחוללי חמצן, אך דבר לא הצליח לבלום את הידרדרות המצב, עד שלפני מספר חודשים נודע לה על טיפול חדש וראשון מסוגו בעולם למחלה, בשם "אופב", שהראה האטה משמעותית של הידרדרות הריאה אצל חולים.
"סוף סוף קיבלתי תקווה לטיפול יעיל שיוכל לעזור, רק שהטיפול לא הוכנס עדיין לסל הבריאות ולכן אינו זמין עבורי. אני מרגישה שעוד שנייה אני נוגעת ביהלום של הטיפול לו אני כל כך מחכה, והנה שוב הוא מתרחק ממני. כל הרופאים שבדקו אותי קבעו שזה הסיכוי האחרון שלי, שמצבי מאוד חמור והזמן לא משחק לטובתי. צריך להבין, המחלה הזו לא פוגעת בי רק פיזית. אני חיה תחת חשש מתמיד שכל רגע משהו יכול לקרות, שהריאות יקרסו סופית או שתחול החמרה שתגרום לנזק בלתי הפיך. יש לי חלום להספיק לראות את הבן שלי מביא לי נכד, להצליח ליהנות מעוד כמה רגעים של אושר, וזה רק בידי ועדת סל התרופות".
לעדכונים – חדשות חולון
