הנכס התיירותי הגדול ביותר של העיר בת ים, ולכאורה גם של העיר השכנה - חולון, הוא רצועת החוף היפהפייה המשקיפה על הים התיכון. אלפי רוחצים פוקדים בכל יום את החופים בעונת הרחצה - וגם מחוצה לה, אבל יש אדם אחד שיודע, מכיר ורואה בדיוק כל מי שמגיע לחוף ונכנס לים, וזהו המציל של החוף הכי עמוס בבת ים, יוסי מזרחי.
מזרחי (53), גרוש ואב לשלושה מבת ים, הוא המציל של חוף הריביירה. על אף שהוא עדיין בתפקיד - והפנסיה עוד רחוקה, כבר מזמן קיבל את הכינוי "המציל המיתולוגי" של בת ים. הוא כבר 38 שנים בתפקיד, וכמות האנשים שהציל מטביעה נמדדת בעשרות, אם לא במאות.
קראו גם:
הבחירה במקצוע. "מגיל אפס אני בים"
חוף הריביירה בבת ים, עליו אמון מזרחי בעבודתו היומיומיות - מאז שהסתיים השיפוץ בחוף לפני כחצי עשור, נחשב לגדול ביותר בעיר, ובאורכו נחשב לאחד הארוכים והחשובים ביותר בארץ, והעמוס ביותר בעונת הרחצה. כמות המתרחצים נמדדת באלפי אנשים, ומגיעים אליו חובבי בטן גב ושיזפון מבת ים חולון, רמלה, לוד, מודיעין - וגם בתקופה שקטה בישראל, מאות תיירים וגולשים מתחרים מכל העולם.
מזרחי, שלמעשה גדל בבת ים צמוד לחוף, מספר למיינט: "אפשר להגיד שנולדתי בים ויצאתי מקצף הגלים. מגיל אפס ההורים שלי לקחו אותי מדי שבוע לחוף הים, ומאז גיל שבע כבר התחלתי להגיע כל יום באופן עצמאי. אני לא יכול להעביר יום אחד בלי לראות את הכחול מול העיניים".
יוסי לימד את עצמו לגלוש גלים, וכבר כשהיה נער צעיר התחבר ברמה מקצועית. במקביל, כדי לרכוש ציוד גלישה מתקדם החל להשתלם במקצוע ההצלה ומצא עבודה בעיר: "אני בתחום מגיל 16. התחלתי כעוזר מציל והתקדמתי עד שהפכתי למציל. היה לי ברור שהים הוא הייעוד שלי, ולא היה לי ספק שלהיות מציל זו הדרך שלי. זה מקצוע של ערכים בדיוק כמו המילה 'מציל' – מצד אחד אתה מול הים, שזה הדבר הכי יפה בעולם ואי אפשר להפסיק לאהוב את זה, ומצד שני אתה תכלס מציל חיים של אנשים. אם חובש באמבולנס מגיע לאירוע עד שניים ביום, מציל בחוף הים מטפל באינספור מקרי הצלה בכל משמרת".
כמה אנשים הצלת עד היום?
"אלפים. בקיץ ממוצע מדובר על עשרות, וזאת תוך כדי הגשת עזרה למאות אנשים שזקוקים לעזרה במצבים שונים. התפקיד שלי הוא קודם כל למנוע כל מקרה, ומראש להימנע ממצבים בעייתיים. אם אדם נסחף או מתחיל לטבוע, זה כבר השלב היותר מסוכן".
התדמית: "אנחנו לא בשנות ה-60 וה-70"
מזרחי, שנמצא באופן קבוע בעונת הרחצה משעה 08:00 בבוקר ועד שעות הסגירה המוכרזת של החוף בשעה 17:45 (ביולי-אוגוסט עד 18:45), מספר כי עבד לאורך השנים בכל החופים בבת ים. הוא מכיר כל סלע, גרגר חול, איפה הים מתעקם, סוחף, מתי הגלים מהתלים ברוחצים ובדיוק באיזו יום יגיעו המדוזות.
בין עשרות האנשים שהציל את חייהם לאורך השנים, הוא דווקא נזכר באירוע בלתי נשכח לפני קצת יותר מעשור כאשר הגיע לחוף הים לפני שעות העבודה: "התחנה נפתחת בשמונה, אבל אני תמיד אוהב להקדים. בסביבות השעה שבע ורבע - עוד לא הספקתי להניח את הדברים שלי ושמעתי צעקות. אני מביט סביבי ורואה אדם מבוגר מאוד, כבן 80, צורח תוך כדי שהוא טובע. רצתי אליו ומשיתי אותו מהים, ולמעשה הצלתי את חייו, רק כי הגעתי לסוכה לפני המועד. אם הייתי מגיע שתי דקות מאוחר יותר, הוא כבר לא היה איתנו. מאז, הוא בא לברך אותי עם סלסלת מתוקים והודה לי, אבל למעשה זה רק מדגיש עד כמה חשוב להיכנס למים רק בחוף רחצה מוכרז, ורק כשיש מציל".
מזרחי רואה את עצמו כוותיק, ואומר: "הכרתי את כל המצילים הראשונים של בת ים, והיום אני בין הוותיקים. היו פה שמות גדולים בעבר, חלקם יצאו לפנסיה, אחרים כבר לא איתנו היום. אבל המושג מציל מיתולוגי של היום, זה בטח לא המושג מציל מיתולוגי כשמסתכלים על שנות השישים והשבעים".
כבר אין את התור של הבחורות שעולות לסוכה לפגוש את המציל?
"בחורות לא באות לסוכה. זה מיתוס שיצרו עלינו, וזה לא נכון. אנחנו באים לעבוד, מרוכזים במים ומה שקורה מסביב, ולפעמים צריך 10-11 שעות ריכוז מאוד גבוה כשבחוץ השמש לוהטת ורוחות חמות נושבות. אנחנו לא בשנות ה-60-70, והיום זה מקצוע עם אחריות כבדה מאוד. יושבים על המרפסת ומפוקסים על המים. אסור להיות מנותקים ולו לשנייה, זה ממש לא מקצוע סקסי".
באי חוף הים מקשיבים להוראות?
"לצערי המתרחצים הישראלים מאוד לא ממושמעים, התיירים מתנהגים למופת - אבל דווקא הישראלים מרגישים שמותר להם הכל. אנחנו רואים את זה בכל מקום: בכביש, בתור לסופרמרקט, בכיתות בבית הספר, מחוסר המשמעת הזה גם המורים סובלים. זו פריקת עול מסוכנת, וחבל שאנשים לא מקפידים להישמע יותר להוראות".
העונה הקרובה: "הפיקוח מאוד קפדני"
מזרחי מסביר למה החופים בבת ים עמוסים ומבוקשים מאוד. "בבת ים החופים מאוד רחבים, כלומר רצועת החוף הרבה יותר גדולה והשטח נרחב בהרבה מן החופים לצפון ולדרום. ראוי גם לציון, ש-90 אחוז מחופי הים בעיר נגישים לנכים תחת התקן הכי מחמיר, ואנו דואגים שתמיד יהיו נקיים ומטופחים".
האם יש איזו דרך להגדיר את קהל היעד שמגיע לחופים כאן?
"האוכלוסייה המגיעה היום לחופים השונים בבת ים מאוד מעורבת. כמובן, יש את החוף הנפרד שבדרך כלל מתבסס על קהל חרדי - ואליו מגיעה אוכלוסייה מבת ים, ירושלים ובני ברק. לחוף הטאיו מגיעים הרבה מאוד מחולון, ראשון לציון, רמלה ולוד. חוף הסלע בעיקר משפחות עם ילדים או מבוגרים שבאים לעשות לספורט, אבל יש גם את הפרלמנטים שלו. אצלי בחוף הריביירה הרבה מאוד מחולון וגם מבת ים, וזה גם נחשב לחוף המטקות, שלפעמים אפשר למצוא גם 150 איש משחקים מטקות במקביל".
מה אתה עושה בחורף?
"בחורף אני בעיקר מתאמן ומכין את עצמי לעונת הרחצה, כי חשוב לשמור על כושר. למצילים יש אחריות אישית מאוד גבוהה על כל אחת ואחד מהמתרחצים. כולם בכושר מאוד גבוה, ובחורף אנו עוברים הכשרות מקצועיות לפני פתיחת העונה. חשוב להסביר את זה - למצילים יש כושר וסיבולת לב-ריאה גדולה יותר משל שחקני כדורגל או טניס. להבדיל מספורטאים אחרים, אנו מפעילים מאמץ מאפס למאה, מישיבה, לא עושים חימום לפני שנכנסים למגרש. צריך לדעת להגיע הכי מהר שניתן למי שמראה סימני טביעה, אסור להתעייף ולהגיש לו או לה עזרה ראשונה".
אתה מכיר את הנושא של רוכבים שמגיעים עם סוסים מכיוון יפו ומסכנים את הרוחצים?
"אני בהחלט מכיר את התופעה, פעם נתקלתי בזה, אבל היום מטפלים בזה. היום הם לא מגיעים בשעת הרחצה - כי הפיקוח מאוד קפדני".
בשנה שעברה ביקרה אותנו כלבת ים בחוף, יש סיכוי שנפגוש אותה גם השנה?
"בהחלט ראיתי אותה בשנה שעברה, כזו מתוקה, שכבה כאן על החוף והמשיכה הלאה. אין לי מושג אם נראה אותה, אבל כנראה שנראה מדוזות בהמשך העונה - תלוי בזרמים. לגבי המדוזות כדאי לדעת שבעבר היו אומרים לשים חומץ על האיזור, אבל היום שירותי הרפואה קבעו אך ורק לשטוף במי ברז. במקרה שהפך לכוויה חמורה, מומלץ ללכת לטיפול רפואי".
לסיום, טיפ למתרחצים?
"בואו רק לחופים מוכרזים עם מציל ובשעות הרחצה המותרות. יש כל כך הרבה חופים מוסדרים עם מצילים בארץ - והכניסה לכולם לחינם. תראו איזה דגל יש, הישמעו להוראות המצילים, היזהרו מהשמש, שתו הרבה מים ושמרו על עצמכם".
