ד"ר עמי שרגר, המתגורר בשכונת נווה רמז בחולון, הוא מומחה עולמי לתחום הדת הבהאית, חקר האיסלאם ואפיגראפיה ערבית ‑ התפתחות הכתב הערבי מהתקופה הנבטית ועד ימינו. הוא בן 47, אב לשלושה, ואת מרבית זמנו הוא משקיע בהוראה בכיתת ילדי החינוך המיוחד בחטיבת הביניים של קמפוס פרס ברוח הייטק-היי בעיר.
אולם כל רגע או שנייה פנויה שיש לו, משקיע שרגר באהבה שלו לצילום, וליתר דיוק ‑ צילום מאקרו: "זה התחיל אצלי לפני כעשר שנים לערך, כשהביאו לי מצלמה כדי לצלם כתובות בערבית. התחלתי לבדוק כיוונים עם המצלמה: ניסיתי לצלם נוף, אנשים, סגנונות שונים, ואז איכשהו עניין אותי יותר מכל לראות איך נראים דברים בהגדלה – אם זה עלה, אבן או בד", הוא מספר.
קראו גם:
"מכל הדברים שצילמתי, הכי סיקרן אותי לצלם חרקים. יש פה סביב כולנו ג'ונגל פראי של חרקים – עכבישים, שפיריות, חרגולים, נחשים ועוד, ובחולון יש את אחת מפינות הטבע הכי חשובות במרכז הארץ ‑ חולות חולון, וחייבים לשמר את זה. על כל צמח שם תמצאו יצורים וחרקים, וליד זה נחשי צפע, זעמנים, פרפרים או חיפושיות".
זבוב על העדשה
שרגר לא הכיר קודם לכן מיני חרקים, אבל בתוך שנים בודדות למד את מרבית הזנים. "יש קבוצה בפייסבוק שנקראת 'זיהוי פרוקי רגליים', ושם אני מפרסם כל יום את התמונות שלי. משתתפים שם אנשים שמומחים לכל דבר, אם זה נחשים או דבורים, והם יודעים ללמד ולזהות הכל".
בניגוד לצלמי טבע מפורסמים, שצריכים לקום בחמש בבוקר ואז לנסוע ארבע שעות כדי להגיע לעמק החולה, להתמקם עם החצובה והעדשות המיוחדות שלהם ולצלם איזו חסידה, שרגר, לדבריו, יורד לגינה ליד הבית. "לכל אחד יש עכבישים בבית, בחצר או בגינה, אבל פשוט צריך להבחין בזה. ברגע שאני רואה משהו כזה, אני הופך את זה לאובייקט צילום מעניין. אם אני רוצה ממש להשקיע – אז אני יוצא לחולות חולון".
אתה משקיע בזה הרבה כסף?
"כשהתחלתי, קניתי מצלמה פשוטה ועדשה מגדילה מעלי אקספרס. לאט לאט הוספתי עוד תקציב, ומדברים מאוד פשוטים של עולם המאקרו הגעתי לציוד הכי טוב ומתקדם בעולם, ועכשיו אני מצלם עם מצלמת אולימפוס שמיועדת למאקרו. הייתי צריך לחסוך ולעבוד בהרבה גיבושונים, כי רק המצלמה לבד עולה כ־7,000 שקל, וזה לא כולל את העדשות היקרות, כי הן עושות פוקוס שונה במגוון מקומות ובבת אחת".
אתה משתף גם את הילדים מהחינוך המיוחד?
"אני מאוד אוהב להעלות גם אצלם את המודעות לחרקים, שחלקם הולכים ונעלמים מהנופים שלנו. תלמידים שלי מצלמים חרקים ומראים לי, וזה מאוד מרגש לשני הצדדים, בייחוד כשהם אומרים לך: "לא ידעתי שלעכביש יש כל כך הרבה שערות", או "איזה עיניים מדהימות יש לזבוב". הרבה אנשים אומרים שזה גם עוזר להם להתגבר על הפחד – אם זה מעכבישים או כל חיה אחרת. גם אני בתחילת הדרך פחדתי מנחשים, אבל ככל שלמדתי על התחום, ידעתי לזהות מה זה כל אחד, אז החרדה ירדה".
מה החלום שלך?
"עשיתי בעבר תערוכה מקומית קטנה בחולון, אבל החלום שלי הוא לעשות תערוכה גדולה בחו"ל, או אולי לזכות בתחרות של צילום מאקרו עולמית. כרגע אני רק מתאכזב... אבל אני בקשר עם צלמים ברמה עולמית – אם זה מארצות הברית, אוסטרליה ועוד, מתכתב איתם באינסטגרם והם מלווים אותי בעצות, ואני בכיוון. אמנם אני מצלם חרקים קטנים, אבל השאיפות בהחלט גדולות".
