אם ניקח לרגע מושג מתחום הספורט, ליבי מתתיהו, שחקנית אליצור חולון, היא ללא ספק "אול אראונד פלייר". הגארדית בת ה־18 היא לא רק שחקנית כדורסל בקבוצה מליגת העל אלא גם תלמידת תיכון בכיתה י"ב שנוטלת חלק בפרויקט מצטיינים בתחום המוח, במכון ויצמן, היא גם יזמית עסקית, ואם חשבתם שזה מספיק, אז רק שתדעו שהיא כבר שוקדת על כתיבת המחקר השני שלה. כן, מדובר בחתיכת הספק.
ג'ודו ומדעי המוח
"מאז ומתמיד אהבתי לעשות ספורט", מספרת מתתיהו, תושבת יהוד. "כשילדים אחרים היו מתגלשים על המגלשה בגן השעשועים, אני טיפסתי על המתקן. בגיל שלוש וחצי אמא שלי אמרה למאמן הג'ודו שאני בת ארבע כדי שיסכים לקבל אותי, ובגיל ארבע וחצי הצטרפתי להתעמלות קרקע. מאז ועד סוף כיתה ז' התחריתי בהמון תחרויות אישיות וקבוצתיות".
ומתי הגיע אלייך הכדורסל?
"במקביל לכל סוגי הספורט שעשיתי במסגרות, תמיד אהבתי ללכת למגרש לשחק כדורגל וכדורסל עם אח שלי ואבא שלי. בסוף כיתה ז', לאחר שנה פחות טובה בהתעמלות קרקע, אמא שלי הציעה לרשום אותי למחנה כדורסל. מפה לשם, אני עושה את זה עד היום".
וכן, מתתיהו, כמו שהבנתם, גם אוהבת ללמוד. "אני חושבת שלהגיד שהתגלגלתי למכון ויצמן זה לא המקרה", היא מבקשת להבהיר. "כשהגעתי לתיכון חשפו בפני תלמידים מצטיינים את התוכנית של מכון דוידסון (השלוחה החינוכית של מכון ויצמן) שדרכה אפשר ללמוד ברמת 5 יחידות אחד מארבעה מקצועות שאי־אפשר ללמוד בתיכון רגיל: פיזיקה חישובית, ביולוגיה חישובית, מדעי כדור הארץ או מדעי המוח. באופן אישי כל התוכניות סקרנו אותי, אבל מדעי המוח הכי, אז הלכתי על זה".
"זו תוכנית מדהימה שדרכה לא עושים תואר, אבל כן לומדים דברים ברמה של תואר ראשון ושני במדעי המוח. במהלך שלוש השנים האלה, במסגרת התוכנית, כתבתי מחקר מדעי שמבוסס על ניסוי פסיכופיזי שאני בניתי והרצתי יחד עם שותפתי למחקר והשנה אכתוב את המחקר השני שלי שמבוסס על ניסוי שנערך ב־FMRI, שגם אותו בניתי עם שותפתי למחקר ובהנחיית המורה שלי".
"אני חושבת שזו תוכנית מטורפת שבה תלמידי תיכון זוכים ללמוד ברמה אקדמית, להשתמש במכשור שסטודנטים לתואר שני לא זוכים להשתמש בו ואפילו לכתוב שני מחקרים מדעיים. הדרך שבה מתנהלת התוכנית הזו היא הדרך שבה צריכה לפעול כל מערכת החינוך, לדעתי".
מה יותר מרגש עבורך, יום מוצלח בוויצמן או שלשת ניצחון בשנייה האחרונה?
"האמת, שניהם מרגשים אותי באותה מידה. השילוב ביניהם עיצב את מי שאני ומרכיב את החיים שלי. אני מאוד אוהבת לאתגר גם את האינטליגנציה שלי וגם את הגוף שלי. אגב, כדורסל משלב את שני האתגרים האלה".
איך ההורים מתייחסים לתחביב שהופך אוטוטו כבר למקצוע?
"מאז ומתמיד אמא שלי עודדה שאחי ואני נפתח קריירת ספורט. בין אם זה באמצעות הסעות לאימונים ומשחקים חמש פעמים בשבוע, בין אם בכך שהיא באה לעודד ולא מפסידה אף משחק".
ועכשיו לשאלת השאלות: איך את מצליחה לשלב את הלימודים עם הכדורסל?
"זה לא נולד ברגע. מאז ומתמיד במקביל ללמידה אני עושה ספורט כלשהו. ככל שגדלתי למדתי איך לשלב בין כל המשימות והדברים שאני צריכה לעשות. הלמידה קרתה גם בעזרת ניסוי וטעייה, אבל גם בעזרת הפנמה של עקרונות תכנון זמן ועומסים שנתיים, חודשיים, שבועיים ויומיים. לאט־לאט מצאתי את הדרך שמתאימה לי".
מה לגבי חלומות לעתיד?
"מבחינת הכדורסל, באופן אישי אני רוצה קודם כל לקחת חלק בנבחרת ישראל ולייצג את המדינה. יכול מאוד להיות שבעתיד אני ארצה גם לשחק בחו"ל. מבחינת הלימודים, אני מתכננת ללמוד הנדסה ביו־רפואית במוסד אקדמי מוביל בעולם ולהשתמש בידע שלי כדי לפתור בעיות גדולות. אני גם רוצה לפתח את העסק שלי למוצרים שמפותחים בטכנולוגיה של מידול והדפסה בתלת מימד".
לקחים לעתיד
מתתיהו (1.76 מטר) חזרה רק לפני שבוע למגרשים אחרי פציעה ארוכה ומשחקת גם בקבוצת הנערות של המועדון. מאמנה בשני המקרים הוא רועי איזנברג.
"אולי העונה הזו הייתה פחות טובה עבור אליצור חולון, אבל אני מאמינה שאפשר ללמוד ממנה הרבה דברים וליישם אותם בשנים הבאות. יש לאליצור חולון עתיד מסקרן ומעניין"
"כבר מהרגע הראשון הבנתי שהוא מאמן מקצוען שאוהב מאוד משחק חכם וטקטי", מסבירה מתתיהו. "מרועי למדתי המון על הדינמיקה בקבוצה, על המגרש ומחוצה לו. אני מאוד שמחה שהוא הצליח לראות את הפוטנציאל שבי ואת ההתאמה שלי לקבוצה על אף שהגעתי פצועה. אני גם מודה ליו"ר מנחם וידהורן ולכל צוות המועדון והשחקניות על האמון והתמיכה בכל תהליך השיקום. זה לא מובן מאליו".
אם את עכשיו היית שרת הספורט, מה הצעד הראשון שהיית עושה כדי לקדם את הענף?
"הייתי עוסקת בהעלאת המודעות לתחום בגילאים צעירים. תראה מה הולך עם הספורטאים בתיכונים - אצלי בתיכון יש שחקני נבחרות, אלופי מדינה וכו' במגוון תחומים ואף אחד בכל שלוש שנות לימודיי לא העלה את זה לסדר היום. בנוסף, הייתי משווה את התקציבים של נשים וגברים, ומוודאת שמועדונים וקבוצות יוכלו להשקיע יותר בפיתוח קהילה תומכת לקבוצה שלהם".
ואי־אפשר מבלי לדבר לסיום על העונה ההזויה של אליצור חולון. עברתם הכל: פציעות, התפרצות קורונה, שינויים רבים בסגל.
"אני חושבת שחלק מהיכולת של קבוצה להיות קבוצה מצליחה נשען על החיבור בין השחקניות והכימיה ולא רק על היכולות האישיות. אין ספק שכל השחקניות שהיו בקבוצה שלנו בליגת העל העונה היו שחקניות מעולות וברמה מאוד גבוהה ברמה האישית, אבל לפעמים החיבור בין שתי שחקניות לא קרה וזה פגע לנו במשחק. גם התפרצות הקורונה והפציעות היוו אתגר לכל אחת ואחת מאיתנו. אולי העונה הזו הייתה פחות טובה עבור אליצור חולון, אבל אני מאמינה שאפשר ללמוד ממנה הרבה דברים וליישם אותם בעונות הבאות. לדעתי יש לאליצור חולון עתיד מסקרן ומעניין".
