בשעות הבוקר של השבת שעברה, בזמן שאתם משכתם עוד כמה דקות מתחת לפוך, רוני בן עזרא, שופטת כדורגל בליגה ב', שרקה את שריקת הפתיחה של משחק הקצוות בליגה ב' צפון א', במג'דל כרום, בין איחוד בני מכרום לצעירי סכנין. ובזמן שאתם חזרתם מעוד יום עבודה, ביום ראשון האחרון, האחות התאומה סתיו, שופטת קווים, התרוצצה לאורכו של מגרש "חולון חדש" במשחק ליגה ג' מחוז תל אביב, בין צפרירים חולון לשיכון ותיקים רמת גן.
"האמת, שכשהחלטנו בגיל 15 להיכנס לתחום השיפוט, לא אהבנו כדורגל", מודות השתיים (22). "זה היה עניין עקרוני, להיכנס למקצוע של גברים. עד עכשיו זה משהו עקרוני, ואנחנו מרגישות את זה בכל פעם שאנחנו עולות למשחק. הנוכחות שלנו במגרש היא משהו שאי־אפשר להיות אדיש אליו".
איך הייתה הנוכחות שלכן במשחקים האחרונים?
סתיו: "לי יש בכל משחק תאקלים עם מאמנים, ובתור שופטת קווים אני תמיד מבקשת שיציבו אותי בקו שקרוב לספסלים. הם תמיד חושבים שהם יודעים יותר טוב ממני והרבה יותר קל להם לערער על החלטות שלי, ובתכל'ס, הם פשוט מרגישים פחות בנוח לידי".
רוני: "אנשים חושבים שמשחק קצוות הוא בהכרח משחק חד־צדדי, ואני הגעתי למגרש עם התמודדות קשה בין מג'דל כרום לסכנין, כשהקבוצה במקום האחרון הובילה 0:1 במחצית אבל הפסידה 3:1 לסכנין מהצמרת. בנוסף, המשחק שותף בפייסבוק והיה כיף לראות איך הצופים פירגנו לי, ובכלל הרגשתי הרבה כבוד במגרש".
יש הבדלים ביחס אליכן במגזרים השונים?
"תראה, יש לי חברה ערבייה שהיא גם כן שופטת, וקצת ולא מקבלים אותה במגזר, אז היה כיף להגיע לאחד הכפרים ולראות את הכבוד שקיבלתי, לפעמים אפילו יותר מבמגזר היהודי. גם אם הם מטילים ספק בהתחלה, מהר מאוד הם מבינים שאני יודעת מה שאני עושה".
מהפרקט לדשא
רוני, סייעת בבית ספר וסטודנטית לאדריכלות ועיצוב פנים, וסתיו, עובדת באיתוראן וסטודנטית לקולנוע (22), תושבות חולון. לא רק שלא הייתה להן שום זיקה לכדורגל, הן בכלל גדלו במגרשי הכדוריד של א.כ חולון ונבחרת תיכון קציר. "התחלנו לשחק כבר בגיל יסודי", משחזרת סתיו, "אבל הגענו לכיתה ט' ואח שלנו, תום, שבעצמו שפט בליגות נמוכות, הציע לנו להצטרף אליו, והוא קישר אותנו לחבר של ההורים שלנו, רפי אוסידון, שהוא אח של השופט שי אוסידון שיותר מוכר לאוהדי הכדורגל. ובאמת, הלכנו לקורס בווינגייט ואחרי שנתיים התחלנו ממש מלמטה, מליגות הילדים".
למה בעצם לא לפרוש, אחרי הכדוריד, מספורט באופן כללי?
רוני: "כי עדיין רצינו לעשות משהו ספורטיבי והבנו שאין כל כך עתיד בכדוריד נשים".
סתיו: "אני אוהבת לעשות דבריו חדשים, להתנסות. כילדה בת 15 רוני ואני אמרנו טוב, זה גם משהו שיכניס כסף. זה גם ספורט, וכן, זה גם קצת קורץ העניין הזה שאין הרבה בנות, זה ייחודי".
נכון להיום, פעילות באיגוד השופטים כ־30 שופטות, רובן שופטות בליגות הנמוכות, ליגות הנשים וליגות הילדים. הבכירה שבהן היא מיתר שמש, שופטת ליגה לאומית. תקרת זכוכית הוא ביטוי קטן לעומת המחסום שקיים בשטח לשופטות בדרך לליגות המקצועיות - הלאומית והעל.
איך הקולגות מקבלים אתכן במגרשים?
סתיו: "התגובות מגוונות, לי זכור משחק מאוד מסוים, שרוני ואני שפטנו אותו יחד. מבקר השופטים במשחק, בחור די צעיר, נכנס לחדר ואמר לנו 'מה יש לכן מהתחום הזה? בשביל מה אתן כאן?' אז ענינו לו 'בשביל מה אתה כאן? מה אתה עושה כאן? אתה שואל אותנו כי אנחנו בחורות?' אז הוא ענה כן".
רוני: "אני חושבת שכמו הרבה אחרים הוא ניסה לשבור את הקרח, אבל יצא לו משהו מאוד חסר טקט".
אבל הוא בעצם משקף מציאות. קשה להתעלם מהכמות הדלה של שופטות ברמות הגבוהות.
רוני: "אין ספק שמערימים עלינו כנשים קשיים מיוחדים, אבל זה גם כי יש נשים שנמצאות במערכת ולא רוצות מספיק. יש שלב שהן מגיעות למעלה, נשברות ופורשות. אני חדורת מטרה, מסודרת. חדר כושר, למשל, אם זה ביומן אני עושה את זה. אני רואה את המטרה מולי ובעזרת ה' גם אשפוט משחקים במונדיאל וליגת האלופות.
"נכון, אי־אפשר לתקן את העולם בכל מה שקשור למעמד הנשים ביומיים או בשנה. כן, גם הענף הזה פועל אחרת עם נשים ולנו לוקח זמן להתקדם. אבל תראה את מיתר שמש, אם גבר מגיע בגיל 25 לפיק שלו, מיתר הצליחה לעשות את זה בגיל 30. היום היא בליגה לאומית אבל היא תעלה גם לליגת העל, היא יכולה. היא מנטורית ומדהימה, היא מודל עבורנו".
סתיו: "לי יש שאיפה להגיע הכי גבוה שאפשר. אני מכירה שופטת קווים בכירה שטיפסה למעלה אבל נמאס לה. לי לא נמאס. כן, זה מקצוע מאוד שובר, יש הרבה ביקורת, והרבה עיניים, במיוחד עלינו, כנשים, וזה מאוד משפיע".
באילו סיטואציות הביקורת הלא הוגנת באה לידי ביטוי?
רוני: "הייתה איזו סיטואציה שכדור נבעט משער לשער ולא הספקתי להגיע אליו, לטענת המבקר, בגלל שהרגליים שלי קצרות. אני נורא מהירה, אני זריזה, אבל לשופט גבר לא יעירו שהרגליים שלו קצרות, פשוט יבינו שהוא לא אוסיין בולט".
סתיו: "יש גם גברים נמוכים, קטנים, אבל אם זה גבר אז יגידו שליאו מסי נמוך וזאת לא מגבלה, אבל אצלנו זה יוזכר כמשהו שלילי שאמור להגביל אותנו על המגרש".
רוני: "גם אוהבים להקניט אותנו בכל מה שקשור לכושר הגופני, אבל בכל מבחן אנחנו מוכיחות שאנחנו לא נופלות מאף גבר".
זוכרות מקרה מוזר שקרה לכן עם אחד השחקנים?
סתיו: "האמת שיום אחד שחקן כלשהו זרק לי במחצית שאני יפה, ושאל אם אני רוצה לצאת. מאוחר יותר, אחרי שדחיתי אותו, ושרקתי נגדו, הוא זרק לי את הכדור קרוב לפנים, וחשבתי לעצמי שזה אולי בגלל שלא זרמתי איתו".
יום משחק
נכון להיום רוני וסתיו משמשות שופטות בליגה ב', כאשר בחצי השנה הקרובה שתיהן מקוות לעשות את קפיצת המדרגה לליגה א', שכוללת בין השאר מבחני כושר בדרגת קושי גבוהה יותר. עד אז הן ימשיכו להוכיח את עצמן במגרשים הקשוחים של הליגות הנמוכות.
איך נראה הבוקר שלכן לפני משחק?
סתיו: "אני אוהבת להתארגן ממש מוקדם, אוכלת לחם וחומוס, במטרה לאגור כמה שיותר פחמימות. ערב לפני המשחק אני בודקת על הקבוצות נתונים, בין השאר כרטיסים צהובים ואדומים, כדי שאדע אילו קבוצות מחכות לי".
רוני: "קודם כל, יום לפני אני שותה הרבה הרבה מים, ומתכננת את הזמן למינימום שמונה שעות שינה, זה יכול להיות יותר. לפני שאני נרדמת אני גם אוהבת לראות משחק ולבחון אירועים שקרו. יש לי מחברת שיש עליה ציור של מגרש כדורגל, ואני כותבת עליה נקודות לתדרוך של העוזרים, עם השמות שלהם, ממקמת אותם היכן שנראה לי. אני פותחת קבוצת וואטסאפ לפני המשחק עם העוזרים, וכמובן, ארוחת בוקר כמו שצריך, מסדרת את השיער, מתאפרת ויוצאת במטרה להגיע למגרש כשעה לפני המשחק".
היכן נמצא המגרש הכי מוזר שראיתן?
רוני: "המגרש במועצה המקומית שעב (ליד כרמיאל). את מגיעה למשחק ואין דשא, בקושי יש סימונים. והאוהדים? הם בכלל יושבים בתאים סגורים שנראים כמו מכלאות".
רוני: "השיפוט כל כך מספק, מרים, זה בנה לי עור של פיל, גם בעבודה, גם בצבא. לטירונות הגעתי הכי מוכנה שיש, לא נרתעתי מהקשיחות. המגרשים זה המקום הכי קשוח, הכי שכונה, הכי דיבור מסריח, ואני מגיבה בפקודות"
באתן מעולם הכדוריד, אפשר כבר להגדיר אתכן כאוהדות כדורגל?
סתיו: "אנחנו אוהבות לראות משחקים, ואבא שלנו שלא היה לו שום קשר לכדורגל התחיל לאהוב את המשחק בזכותנו. לא יודעת אם אפשר להגדיר אותנו אוהדות, אבל אני אוהבת ללכת למשחקים, אני מגלה הרבה יותר עניין מהימים שהייתי בכדוריד. התחושה בצפייה כיפית בפני עצמה, אבל אני רואה בזה גם הרבה עניין של למידה".
רוני: "אני כמעט בכל שבת הולכת לאצטדיון אחר, אם זה בנתניה, בסמי עופר. אנחנו לא אוהדות, אני פחות מסתכלת על השחקנים אלא יותר על השופטים. בן הזוג שלי כדורגלן (ינון בן עמי, ממ.ס חיפה רובי שפירא), ויחד, לאורך כל הסופ"ש, אנחנו רואים כדורגל, אבל ממבט מאוד מקצועי".
נשאר רגש כלשהו לכדוריד?
סתיו: "לפעמים אני עוברת בין הערוצים ונופלת על משחק, אז אני נשארת קצת ורואה חברים ששיחקו איתי כנערה. לפעמים זה עושה לי חשק לחזור, אבל זה עובר מהר מאוד".
רוני: "לא חושבת על זה ביומיום, אבל אם אני רואה את הכדור בא לי לקחת אותו ולעשות תנועה של כניסה לרחבה ולכבוש גול".
בקרוב: הדוקו
יש משהו שאנחנו האוהדים לא מבינים כשאנחנו בוחנים שופט כדורגל בפעולה?
סתיו: "אתם לא יודעים שיש חוקה חדשה בכל שנה, ובכל פעם שאתם מעירים לנו על ההחלטות אתם לרוב לא יודעים על מה אתם מדברים. אז ממליצה לאוהדים שחושבים שהם יודעים הכל לקרוא בכל שנה את החוקה החדשה שיוצאת, ואז תהיה להם הזכות ללמד אותנו איזו שריקה נכונה ואיזו לא".
רוני: "יש גם את נושא הכושר הגופני. אנשים לא יודעים ששופט רץ יותר משחקן. היחידי שמתקרב למרחק שעושה שופט הוא הקשר ההתקפי כי הוא מכסה יותר שטחים על המגרש. לשחקנים יש יותר עצירות. שופט סוגר במשחק שמונה ק"מ בממוצע, אני בליגה ב' ומגיעה לפעמים לעשרה ק"מ".
סתיו: "באיזו סיטואציה כדור נבעט משער לשער ולא הספקתי להגיע אליו, לטענת המבקר, בגלל שהרגליים שלי קצרות. אני נורא מהירה, אני זריזה, אבל לשופט גבר לא יעירו על הרגליים, פשוט יבינו שהוא לא אוסיין בולט"
איזה מסר יש לכן לבנות אחרות ששוקלות להצטרף לאיגוד השופטים?
רוני: "אני חושבת שכל אחת צריכה להעז יותר, כי בכל דבר, לא רק בכדורגל, אם בחורה מזהה תחום שהוא לכאורה לגברים בלבד, שתלך ותעשה אותו דווקא, למרות הכל. ככה אני ראיתי את זה. זאת הסיבה שאני התחלתי, ראיתי תחום שהוא גברי ואמרתי אני אעשה, על הפרנציפ.
ידעתי שעם הזמן נבוא, נתאהב ונצליח. זה כל כך מספק, מרים, זה בנה לי עור של פיל, גם בעבודה, גם בצבא. לטירונות הגעתי הכי מוכנה שיש, לא נרתעתי מהקשיחות. המגרשים זה המקום הכי קשוח, הכי שכונה, הכי דיבור מסריח, ואני מגיבה בפקודות, מדברת לשחקנים כמו לחיילים. אז זה הביא אותי לגדולות בצבא וגם בחיים".
סתיו: "אני מאוד ממליצה. בכל משחק זורקים לנו 'לכו להיות רקדניות בלט, לכו למבטח' וזה מרים אותי כאישה, מעצים, מעלה לי את הביטחון האישי, בעיקר בתרבות שאנחנו חיות בה. זה יעצים אותן, כמו שרוני אמרה, גם בצבא, בעבודה, אני מרגישה שיש לי יותר 'סיי' בין אנשים, וכמובן, זה פשוט כיף, הן ייהנו".
היכן תהיו בעוד חמש שנים?
סתיו: "אני מקווה להיות בליגת העל עם תג של שופטת בינלאומית, ומקווה להפיק את הסרט הראשון שלי, שאמור להיות סרט דוקו על שופטי כדורגל".
רוני: "להיות במשרד משלי, שיהיה מחולק לכדורגל ואדריכלות, ופעם בחודש אטוס לשפוט משחק באירופה".
