ג'אבין דלורייר, הסנטר החדש של הפועל חולון, יודע לקבל ביקורת כשצריך. ככה זה כשאמא שלך הייתה לאורך הקריירה המבקרת הכי גדולה שלך. "היא המעריצה מספר 1 שלי, אבל גם זו שאף פעם לא עשתה לי חשבון", סיפר בזמנו דלורייר. "היא הראשונה שאימנה אותי, הכניסה לי את האהבה למשחק, וזה היה כרוך גם בכל מיני דברים לא שגרתיים. בתיכון היא הייתה עומדת ביציע, רואה אותי מכדרר והיית יכול לשמוע צעקות של 'בוז, בוז. אתה גרוע. אתה מוערך יתר על המידה'. היא הייתה אכזרית, אבל זה חישל אותי".
אמא של ג'אבין, צ'טה, ידעה מה זה כדורסל. היא הרי כיכבה במכללת ראטגרס בצעירותה ונבחרה אפילו ל־MVP של האטלנטיק 10. "אני הרבה יותר אתלטי ממה שאמא שלי הייתה, אבל היא הייתה הרבה יותר מהירה וכנראה גם קולעת יותר טוב. אני אפרגן לה", צחק ג'אבין.
הילדות בחווה
אגב, זה לא תלוש מהמציאות שבמקום כדורסלן, דלורייר (24, 2.08 מ'), היה היום בכלל רוכב במרוצי סוסים. מי שנולד בחווה בעיירה קטנה עם פחות מ־500 תושבים בווירג'יניה, דור שישי למגדלי בקר, גידל בילדותו סוסים. במקביל, הוא גם היה לוקח את הפרות להרים ומתקן את גדרות התיל בחווה, שהתפרשה על פני שטח של 2,500 דונם ובה התגוררו לפני מאות שנים אבות־אבותיו האינדיאנים.
"במשך זמן רב ג'אבין היה משוכנע שהוא יהיה ג'וקי", הודתה צ'טה. "לא היו לו הרבה ימי חופש כילד. הוא באמת למד מה המשמעות של עבודה קשה".
רק שכמו שהבנתם הייתה שם על הפיקוד האמא הגאה, שכיוונה מאחורי הקלעים. היא סיפרה בעבר שכבר בגיל שנה וחצי ג'אבין דרש שיזרקו לו כדור פוטבול כמה שיותר רחוק כדי שינסה לתפוס אותו. התשוקה לספורט והאתלטיות הפכו אותו לטוב בכל ענף ספורט בו לקח חלק. האהבה הראשונה שלו הייתה בכלל לבייסבול, אבל כשהתחיל עם הכדור הכתום האם מספרת שהזכיר לה גרסה צעירה של סקוטי פיפן. בשנה הראשונה בתיכון התאהב סופית בכדורסל, ושם לו למטרה להגיע ל־NBA.
בגיל 15 התנשא עוד לגובה של 1.77 מ' בלבד, אבל בתוך שנה קפץ ל־1.95 מ'. בבית הספר זוכרים אותו כאחד שעובד הכי קשה בחדר הכושר ובאולם, וזה שהיה מכדרר בכל רגע נתון במסדרונות בין הכיתות. כשהיה לו זמן חופשי הוא היה במגרש מנסה לחקות את המהלכים של שני אליליו, קוואי לנארד ויאניס אנדטוקומבו.
על שולחנו הונחו הצעות למלגות מקולג'ים אדירים כמו נוטרדאם, אריזונה, סטנפורד וטקסס, והוא בחר בנוצצת מכולן - אוניברסיטת דיוק. שימו לב לשחקנים ששיחקו איתו בארבע שנותיו תחת מייק ששבסקי האגדי: זאיון וויליאמסון, ג'ייסון טייטום, אר ג'יי בארט ומרווין באגלי. מצד אחד נשמע כמו כיף גדול, מצד שני בעקבות כל הכישרון הזה זמן המסך של דלורייר היה מצומצם מאוד. הממוצע שלו בתקופתו בבלו דווילס היה צנוע מאוד - 3.4 נקודות ו־3.8 ריבאונדים ב־13.4 דקות. מקצועית הוא לא הצליח להשאיר חותם, אבל העובדה שהיה קפטן במשך שנתיים באחת מתוכניות הכדורסל הכי טובות במכללות, אם לא הטובה מכולן, אומרת הרבה על איזה מנהיג ודמות הוא היה בחדר ההלבשה.
לצערו, המספרים הבינוניים לצד העובדה שהקורונה בדיוק פרצה וקבוצות NBA לא באמת היו יכולות לזמן שחקנים לאימונים אישיים, והם נאלצו לשלוח סרטונים שלהם מבצעים את מבחני ה־Draft Combine, מנעו ממנו להיבחר בדראפט 2020. "תמיד יהיו כאלה שיפקפקו בך", אמר לאחר שלא נבחר. "אבל אותי לא מעניין להוכיח לכולם שהם טעו, אלא להוכיח לעצמי שאני צודק".
דלורייר קיבל חוזה למחנה האימונים של שארלוט, אבל נחתך עוד לפני תחילת הליגה. בקיץ הקודם הספיק לחתום במילווקי באקס, אבל שוב נחתך לפני פתיחת העונה ועבר לקבוצת הבת שלה, וויסקונסן הרד. בדצמבר 2021 דלורייר סוף־סוף הגשים את חלום הילדות שלו וחתם על חוזה ל־10 ימים בבאקס.
האימונים ב"באקס"
הקליטה במילווקי הייתה חלקה גם כי דלורייר הכיר את כל התרגילים (וויסקונסן והבאקס משחקות באותה שיטה), וגם כי התאמן עם הקבוצה באימוני טרום העונה. יום אחד, לאחר האימון, ניגש אליו לא אחר מאשר אלילו, יאניס אנדטוקומבו, הציג את עצמו ושאל אותו מה מידת הנעליים שלו. הסתבר שלשניים מידה זהה (16). מיד לאחר מכן יאניס נתן לפורוורד ההמום לא פחות משמונה זוגות נעלי נייקי חדשות על שמו.
הרומן עם הבאקס היה קצר ונמשך משחק אחד בלבד. בערב השנה החדשה דלורייר עלה לפרקט לשלוש דקות מול דאלאס, ולאחר מכן חזר לוויסקונסין. בקיץ האחרון, כשלא קיבל הצעה לחוזה ממשי ב־NBA, החליט לראשונה בחייו לצאת מארה"ב וחתם בקארדיטזה היוונית. מבחינה קבוצתית אין בכלל ספק שמדובר בעונה קטסטרופלית עבורו. קארדיטזה מדורגת במקום האחרון בליגה, אבל באופן אישי דלורייר הציג יכולת לא רעה עם 10.4 נקודות ו־8.7 ריבאונדים. הוא עשה בחוכמה כשהכניס בחוזה סעיף יציאה, וחולון, שחייבת מחליף כבר תקופה ארוכה לקני קאדג'י, החליטה לתת לו צ'אנס.
בשבת (19:30) הוא יערוך הופעת בכורה בליגת העל, במשחק החוץ של הסגולים מול קריית אתא, כשהאווירה במועדון גועשת ולחוצה מתמיד בעקבות התבוסה לגליל עליון (86:66). לא משנה מה יהיה, כמו שכבר הבנתם, דלורייר מספיק מחושל.
