בעונה שבה ארבעה זרים כבר הוחלפו בסגל ושניים נוספים לא ממש מספקים את הסחורה עד כה, קשה להגיד שהסקאוט הוא החלק החזק של הפועל חולון. ועדיין, יש גם יוצא מהכלל. מרקוס פוסטר, למשל. פוסטר הוא לא רק נקודת האור במצבת הזרים של הקבוצה, אלא גם השחקן הבולט ביותר בפאזל של הסגולים־צהובים.
הגארד בן ה־24 (1.91 מ') מספק מספרים נהדרים מאז פתיחת העונה: 20.2 נקודות, 3.4 אסיסטים ו־3.2 ריבאונדים בממוצע לערב. הוא גם אחד הברגים המרכזיים בכושר הנהדר שנמצאת הקבוצה בשבועות האחרונים, שנמשך ב־78:87 בשבת האחרונה בחוץ על עירוני נס ציונה - הניצחון הרביעי ברצף של חולוניה בכל המסגרות והשביעי משמונת משחקיה האחרונים.
זמן - מילת מפתח
גם באולם 'לב המושבה' פוסטר היה מצוין עם 15 נקודות ב־15 דקות, בעיקר אם מתחשבים בעובדה שסבל מבעיית עבירות מוקדמת. גם החיבור שלו לקהל וליתר השחקנים נראה היטב בסיום המשחק. לא רק שהאוהדים חיכו להודות לו בסיום, אלא שהשחקן גם החליט יחד עם טרוי קופיין להצחיק אותם. השניים הגיחו מאחורי גיא פניני ושפכו עליו מים קרים, רגע אחרי שניצב בעמדת הראיונות של הטלוויזיה. "אתה רואה מה זה", צוחק פוסטר. "כבר הפכנו למשפחה אחת גדולה. אחים קטנים הרי משגעים את האחים הגדולים שלהם, לא?".
אתם נראים קבוצה שונה לחלוטין מאיך שנראיתם בתחילת דצמבר.
"אנחנו עדיין בבנייה, אבל לאט־לאט הכל מתחבר לנו. המאמן החדש הגיע עם שיטה שמאוד מתאימה לסגנון ובעיקר הפך את הכל ליותר פשוט. אנחנו משחקים רגוע ולא מסובך. עדיין מנסים לצרף עוד ועוד חלקים לפאזל כדי שזה יהיה מושלם ולא רק טוב מאוד".
מה הביא לשינוי?
"זמן היא מילת המפתח. עכשיו כולם יודעים בדיוק מה הם צריכים לעשות ומכירים אחד את השני. גם העובדה שנתנו פוש בליגת האלופות ופתאום גם הולך לנו שם, נותנת לנו דחיפה בליגה. הרי ניצחונות גורמים לרוב להרגשה טובה ולשקט במערכת".
עיקר המחמאות של פוסטר מופנות אל עבר סטפנוס דדאס, המאמן היווני שהביא איתו משב רוח חדש להיכל טוטו. פוסטר קורא לו "קואץ'-D" ומסביר למה הוא זה שהביא את השינוי: "יש יותר סדר. שחקנים מבינים מה התפקיד שלהם בקבוצה ומה צריך כדי לנצח משחקים. אצלו גם אין הנחות. אין שחקן מועדף שאיתו הוא הולך. פה מי שטוב, ישחק. אחד הדברים שאני אוהב אצלו זה שהוא מלמד כדורסל לפני שהוא מאמן. מפשט לנו את הכדורסל. יש פה חבר'ה צעירים כמו טרוי קופיין, טי.ג'יי קליין - שמשחק כדורסל מקצועני רק שנתיים - וכמוני שהוא עשה אותנו שחקנים טובים יותר".
מה הלך פחות טוב עם שרון דרוקר?
"הייתי אומר שלא היה לנו הסדר שהיינו צריכים. הוא בן אדם נהדר ומאמן מצוין, אבל היה לו קשה לעשות התאמות כנראה עם כל השחקנים החדשים. בכל מקרה, אין לי שום דבר נגדו, הבנתי גם למה הוא כל כך הצליח בעונה שעברה עם הפועל אילת".
איך התרשמת מהכדורסל הישראלי?
"הרמה פה בסדר גמור. מכבי ת"א והפועל ירושלים באמת בנו סגלים חזקים, אבל אני לא מרים ידיים. כשפגשנו את ירושלים עדיין לא היינו בסגל מלא וגם מול מכבי ת"א הם שיחקו בעיקר פנימה וריצ'י האוול וג'ו אלכסנדר עוד לא שיחקו יחד. אני מאמין שניראה אחרת לגמרי מולם במפגשים הבאים".
את עונת 2018/2019 החל פוסטר ברומי מדרום קוריאה וב־51 משחקים שבהם השתתף, הוא קלע 25.2 נקודות, עם 5.2 ריבאונדים ו־3.8 אסיסטים בממוצע למשחק. במרץ עבר לליגה הלבנונית ושיחק בשלושה משחקים במדי שאמפוויל עד שנחת בקיץ בישראל. "לבנון? לא היה כל כך גרוע", צוחק פוסטר. "שיחקתי רק בפלייאוף וזה שונה לגמרי כשאתה מגיע רק לכמה שבועות. כמובן שהרמה הרבה יותר נמוכה ומבחינת האנשים, מזג האוויר או התחרות בליגה, אי־אפשר בכלל להשוות לעומת מה שיש בישראל".
מדובר בשחקן צעיר מאוד, שעד לפני שנתיים עוד שיחק במכללות ועושה את צעדיו הראשונים בכדורסל המקצועני. "ישראל היא מקום טוב להתחיל את הקריירה האירופית שלי", סבור פוסטר. "זו בסך הכל הקבוצה השלישית שלי מחוץ לארה"ב ובישראל משלמים יפה, יחסית למקומות שהייתי בהם. כמובן שגם הרמה גבוהה יותר מאשר בדרום קוריאה או בלבנון. דבר נוסף שתפס לי את העין, לפחות מבדיקת הרקע שעשיתי, זה שמדובר במועדון שהוא חממה לשחקנים זרים. יש כאלה ששיחקו פה בחמש-שש שנים האחרונות והיום הם כוכבי יורוליג ברמה הכי גבוהה באירופה".
מסתובבים בעולם
הוא נמצא בארץ עם אשתו צ'לסי ובתם בת השלוש ג'זמין. "אני וצ'לסי דיברנו על זה הרבה בינינו", מספר פוסטר. "שנינו הבנו שאני נמצא במקצוע שמחייב אותנו להסתובב בעולם. אשתי מוכנה להקריב והקריבה המון כדי להיות לידי. וכן, זה לא פשוט לה, בעיקר להיות רחוקה מהמשפחה והבית בארה"ב".
והיא נהנית בישראל?
"בשבועות האחרונים בטוח", מחייך פוסטר ושולח קריצה קטנה.
מה לגבי מטרות שהצבת לעצמך?
"זה תמיד מסתכם באליפות, אבל הפעם אגיד שהמטרה היא קודם כל להגיע לפיינל פור ולעלות שלב בליגת האלופות. לגבי מטרות אישיות, אני רוצה כמובן להיות אחד השחקנים הכי משפיעים בליגה הזו. שיגידו ביום שאעזוב את ישראל 'מרקוס פוסטר היה שחקן טוב ונשמח שיחזור לפה'".
אוהדי הפועל חולון בטח ישמחו אם זה יקרה.
"הם מדהימים. שמעתי עליהם עוד לפני שהגעתי לכאן, וכשנחתתי בארץ, זה היה מטורף. 100 או 200 איש חיכו לי בשדה התעופה לקבל אותי. אז נכון, אני יודע שזה מרחק לא גדול מחולון, אבל זה לא מובן מאליו בכלל. כיף לי לשחק עבורם. הם מגיעים לכל משחק, גם למשחקי חוץ וזה מה שגורם לנו להיות יותר בטוחים בעצמנו. הם באמת השחקן השישי שלנו".
הרומן של פוסטר עם הכדורסל החל כמעט מהרגע שהגיח לאוויר העולם. "מספרים שכבר בגיל שנתיים חיבקתי כדור", הוא צוחק. "אבא שלי היה שחקן לא מקצועני בכמה ליגות אזוריות בטקסס והייתי נוסע איתו למשחקים. זה נדבק בי. אחר כך בתיכון ובמכללה הבנתי שאני רוצה להפוך את זה גם למקצוע".
קריירת המכללות של פוסטר היתה מרשימה. בשנתיים הראשונות שלו הוא שיחק בקנזס סטייט (12.5 נקודות), ולאחר מכן עבר לשנתיים נוספות בקרייטון בעקבות היכרות שלו עם מאמנה, גרג מקדרמוט. בעונתו האחרונה הפגיז 19.8 נקודות (41 אחוזים לשלוש) לצד 3.9 ריבאונדים ו־2.7 אסיסטים.
אף שהראה יכולות גבוהות במחנה קדם הדראפט ב־2018, הוא לא הצליח להיבחר וניסה את מזלו ללא הצלחה בליגת הקיץ אצל סקרמנטו קינגס. "אם החלום שלי להגיע ל־NBA? לא הייתי קורא לזה כך", מסכם פוסטר. "ברור שזה משהו שאשמח להגיע אליו בקריירה, אבל אני גם מציאותי. קשה לחלום על משהו בזמן שאתה יודע שאתה צריך לפרנס את המשפחה שלך. אני רוצה לעשות מה שטוב גם עבורה, לא רק עבורי. וכן, לשחק באירופה זה בינתיים משהו שמאוד עוזר לי כלכלית".
