שגיא יצחקי, רכז ארגון "החלוץ - חינוך דרך ספורט" בבת ים, לא אוהב לשמוע שאי־אפשר לשלב בין שני הדברים. "חינוך וספורט יכולים להגיע יחד", הוא מבהיר מהרגע הראשון. "אני בטוח שזה אפשרי. התשובה המתבקשת היא שצריך להתחיל מגיל קטן".
ויצחקי עושה זאת על הצד הטוב ביותר. כבר שמונה שנים הוא נמצא ב"חלוץ", ארגון שהוקם ב־2010 על ידי חברי תנועת "דרור ישראל" מתוך מטרה לעודד בקרב ילדים ובני נוער תרבות ספורט הוגנת ושוויונית במגרשים. הפעילויות של החלוץ כוללות קבוצות ספורט שנתיות לילדים ונוער בענפי הכדורגל, כדורסל, מולטיספורט וקידספורט, עצמאית בשטח - הכנה לצה"ל, סדנאות וימי ספורט ופעילות בהזמנה אישית. הדגש המרכזי של כל הפעילויות הוא הערכים וההיבט החינוכי להגינות, ספורטיביות וחברות לצד חיבור לקהילה וגיבוש הקהילה סביב הספורט.
השנה כבר יצאה לדרך במספר שיא של 61 יישובים ברחבי הארץ, ביניהם כמובן בחולון ובת ים, שם יש לחלוץ קבוצות כדורגל בשורה ארוכה של בתי ספר ומרכזים קהילתיים. "אני רואה איך ילדים שלוקחים חלק בקבוצות שלנו משנים את העמדה שלהם על איך משחק יכול להיראות", מסביר יצחקי בן ה־31. "זה מטורף. אנחנו לוקחים את הדברים שהם יודעים: תחרותיות, אלימות וכו'. ובעזרת חיזוקים חיוביים בעיקר - לא שליליים כמו שכולם רגילים עם כרטיס צהוב ואדום - יוצרים אצלם מוטיבציות אחרות".
"ילדים נכנסו לי ללב"
ל"חלוץ" הגיע יצחקי מתחום ההדרכה. "הייתי מדריך בנוער העובד והלומד ושמעתי שחברים בוגרים יותר בתנועה הקימו את החלוץ - ארגון שמשלב בין חינוך וספורט. חשבתי שזה שילוב אדיר. גם בתור מדריך בתמועת הנוער שמתי לב איך החניכים תמיד נמשכים לספורט, כדורגל, כדורסל. ראיתי איך הם משחקים והזדעזעתי. כמה קללות וחוסר כבוד. אין דבר שאני יותר אוהב מלשחק. מוציא ממך אנרגיות, אמוציות, מין כוח חיים כזה שאי־אפשר לראות אותו בהרבה מקומות. אז מבחינתי כשראיתי שככה הם משחקים, היה לי ברור שמשהו פה צריך להשתנות. ונראה שהחלוץ זה בול הארגון שחותר לשינוי הזה".
יצחקי ממשיך: "התחלתי בתור מאמן כדורגל לנוער בראשון לציון. הילדים נכנסו לי ללב. עשינו שנה מדהימה. שנה של כיף, של למידה ושל עשייה חברתית. התאהבתי בהם והתאהבתי בחלוץ. מאותה שנה המשכתי לאמן, עד שלפני שלוש שנים, במקביל לכניסה של הקורונה לחיינו, נכנסתי כרכז לחלוץ כדי לפתח את המקום שהיה לי כבית בתור מאמן".
מה אתה שומע מההורים בשטח?
"ההורים מבינים שהם הגיעו למקום אחר. מקום בו מתייחסים לכל ילד שמגיע לקבוצה. מקום בו המאמן שלך זו לא דמות מרוחקת שאתה צריך לרצות כדי שייתן לך יותר זמן משחק. הם מבינים שהם הגיעו למקום שרוצה בטובת הילדים שלהם מבחינה חינוכית במקביל לאספקט המשחקי. אני רואה הרבה מאמנים שמצליחים לעשות את החיבור הזה גם מחוץ לחלוץ. מה ששונה אצלנו שזה בדנ"א. זה בתוך האימונים, בטורנירים, באירועים הקהילתיים. כל הארגון מדבר את אותה שפה".
כילד לא היו לך פלאפונים ופלייסטיישן. יכול להיות שהיום יותר קשה לגרום לילדים לצאת החוצה למגרשים?
"האמת שאני בדיוק בתפר, כי אמנם היו לי, אבל לא חייתי בשפע הזה שרואים היום. אני בחרתי לצאת מהבית, כי אם לומר את האמת, זה לא אותה חוויה לשחק 'פיפ"א' כמו לשחק כדורגל 'אמיתי', ואני חושב שגם ילדים היום מבינים את זה. הם צמאים לזה. נכון שזה לא תמיד פשוט, וככל שמתבגרים אז יש איזו נטייה להתכנס יותר לעצמך, אבל אני רואה שילדים מחפשים את העוצמות של המגרש. לפעמים הם פשוט מפחדים שהם לא מספיק טובים, עוד צורך שמקבל מענה בפעילות שלנו - שפתוחה לכולם ולכולן".
סוד ההצלחה
"הפעילות שלנו מצליחה להגיע לילדים. לשנות את הדרך שבה הם חושבים על ספורט", מספר יצחקי, "אני מקווה מאוד שהיא מצליחה לגרום להם להיות יותר חברים, יותר לקבל אחד את השנייה ויותר לחשוב לפני שהם מתעצבנים. כמובן שבעולם החינוך אלו מטרות לטווח ארוך ולא הייתי רוצה להכריז שכבר השגנו אותן וזהו. התהליך תמיד ממשיך אבל נראה שאנחנו בהחלט בדרך הנכונה".
מה לגבי חלומות לעתיד?
"יש לי הרבה חלומות לפעילות. בעיקר שנצליח להתרחב בכל מקום שאנחנו בו ונצליח להגיע לעומק הקהילה. לילדים ולילדות, לנערים והנערות והמבוגרים והמבוגרות. השפעה רחבה. שכולם יבואו להיות חלק מהחלוץ. מרגיש לי שזה מה שאנחנו מנסים. זה לא פשוט. אבל במקומות שזה קורה בהם, אין לזה תחליף.
קראו גם:
"חלום נוסף שיש לי הוא לראות את החלוץ בכל הארץ. זה כבר ארגון עם פרישה ארצית. אבל מרגיש לי שבפריפריה אנחנו לא מצליחים מספיק להיות. זו שאלה טובה איך להצליח לצמוח בפריפריה. הגיאוגרפית והחברתית".
מכור לספורט
וכן, גם יצחקי יכול להתהדר בתואר "חולה על ספורט". "בתור ילד כמובן אהדתי את מכבי תל אביב. אבל מהר מאוד הבנתי שזו לא אהדת קבוצה, אלא יותר אהדת הצלחה. דבר שעבר אליי בתורשה מאבא שלי. אני אוהב לראות כדורסל וכדורגל בשביל ההנאה ולא בשביל הקבוצה. מה שכן, גרתי בנתניה במשך שש שנים ומצאתי שם בסיס אוהדים מרגש, יפה ומלוכד. מכבי נתניה היא קבוצה טובה. חייב לומר שאני לא אוהד כמו השרופים שהרבה פעמים אני מקנא בהם על האהבה הכל כך גדולה שיש להם לקבוצה. מצד שני, מתבאס עליהם שאני רואה שהם עומדים מאחורי הקבוצה שלהם גם כשזאת עושה דברים פחות טובים ואפילו מכוערים מאוד".
