אם השם יאנה רחמנוב לא מוכר לכם, כנראה שלא צפיתם בסדרה 'יחידה מעורבת' ששודרה בערוץ 'כאן' ולאחרונה הגיעה לסיומה. הסדרה נוגעת באחד העצבים הרגישים ביחסים בין דתיים לחילונים בארץ (ולא רק), באמצעות מעקב אחר מחלקה בגדוד 'אריות הירדן', גדוד חי"ר מעורב המשלב בין לוחמים ללוחמות.
יאנה (19), תושבת חולון, היא אחת מהלוחמות בתכנית הריאליטי, המתמודדת עם שלל הדימויים והסטיגמות שלוחמות נאלצות להתמודד איתם. "הסדרה עושה שירות מעולה לגדוד ואני מקווה שהיא תעלה את אחוזי הגיוס של בנות לשירות קרבי", היא אומרת בראיון השבוע.
"היה לי ברור שאתגייס לקרבי", היא אומרת. "תמיד הייתי מהאנשים האלה שקשה להם לשבת במשרד לעשות עבודות ניירת, או מאלה שמסוגלים לשבת בצד ולראות אנשים אחרים עושים את העבודה. זה פשוט לא בשבילי. בהתחלה אמא שלי התנגדה לרעיון שאהיה לוחמת, אבל לא בגלל דעות קדומות. מבחינתה, כמו כל אמא אחרת, היא לא רצתה שאסכן את עצמי".
מה קרה בהמשך?
"בשלב מסוים אמא וכל המשפחה כולה הבינו עד כמה זה חשוב לי, ויותר מזה, הם הבינו שאני לא מתכוונת לוותר על זה, אז הגישה השתנתה. עכשיו כולם תומכים בי ודוחפים אותי להצליח עוד יותר במסלול שבחרתי".
כמה בנות מבית הספר שלך התגייסו לקרבי?
"למדתי בתיכון 'קוגל' בחולון, ולפי מה שאני יודעת אחוזי הגיוס בבית הספר לא היו גבוהים כל כך. אני זוכרת שהביאו לנו כמה פעמיים חיילים ולוחמים שיעודדו גיוס על ידי שיחות והרצאות בבית הספר. אצלי בכיתה, לפי מה שאני יודעת, כולם עושים כרגע שירות משמעותי, אם בתפקיד לחימה או כתומכי לחימה".
'יחידה מעורבת' הגיע אל מסכי הטלוויזיה באמצע הקיץ האחרון, אז המתח בין ארגוני נשים לגורמים חרד"ליים רשם שיאים חדשים. פקודת הגיוס המשותף עוררה מספר חזיתות, שכללו בין השאר התבטאויות קיצוניות מצד רבנים מישיבות ההסדר (למשל ה"בחורלית" של הרב יגאל לוינשטיין מישיבת 'בני דוד'), וכמובן, גינויים חריפים מהצד השני של המתרס.
יאנה, אז בנות יכולות להיות לוחמות?
"בנות יכולות להיות לוחמות ואפילו לוחמות מעולות. אני וחברותיי לגדוד לוחמות לכל דבר ועניין, בלי אבל ובלי בערך. אני חושבת שבסדרה אנחנו מוכיחות לכולם שאין הבדל בינינו ובין הגברים שנמצאים בגדוד".
תסבירי.
"היום, לדוגמה, כשהגדוד נמצא בפעילות מבצעית באיזור בקעת הירדן, יש לנו הרבה מעצרים ופעילויות שונות בגזרה. כשאנחנו יוצאים למעצרים כמובן שאין חלוקה לבנים או בנות, אין אצלנו הבדל אם זה גבר או אישה, ואנחנו סומכים אחד על השני שיהיה מי שישמור לנו על הגב ללא הבדל מין".
אבל בסופו של דבר אתן לא יכולות לעבור קו גבול במלחמה?
"ברור, שזה מאוד מאכזב מבחינתי. הייתי רוצה לעבור קו אויב, אבל מצד שני זה בכלל לא הייעוד של הגדוד שלנו גם בזמן מלחמה. אנחנו נחשבים חי"ר גבולות, זה התפקיד שלנו ואנחנו מבינים אותו כגדוד, בין אם זה הלוחמים ובין אם זה הלוחמות. התפקיד שלנו הוא לסכל פעולות אויב ונעשה אותו בצורה הטובה ביותר".
כשאת שומעת מחאה כל כך נחרצת נגד גיוס נשים או גיוס נשים לקרבי, על ידי רבנים או אנשי ציבור בולטים, מה את מרגישה?
"אני חושבת שזה תהליך שאי־אפשר יהיה לעצור אותו. הרצון והביקוש של בנות להיות לוחמות בצבא יעלה בעקבות התוכנית. לאט־לאט, ולא משנה מה אומרים, כולם יבינו שהתפיסה הזאת ש'קרבי זה לא לבנות' זה שטויות. כולם יבינו בסוף שבנות יכולות להיות לוחמות כמו בנים".
אנשים מזהים אותך ברחוב? אילו תגובות את מקבלת?
"האמת שכן, מזהים, וזה ממש נחמד לפעמים. רוצים לעשות איתי 'סלפי' ולשאול קצת שאלות. רוב התגובות אליי הן בכלל באינסטגרם שלי, הרבה שולחים לי שאלות כמו 'איך היה בסדרה?', 'מה את עושה עכשיו בצבא?', או 'איך זה להיות לוחמת?'. בגלל שהגדוד עדיין חדש ביחס לגדודים אחרים, אז לא כולם מכירים או יודעים מה המשמעויות של להיות חייל או חיילת בגדוד כזה, וכמה זה באמת 'קרבי'".
התגובות תומכות או פחות?
"האמת היא שיש גם וגם, אבל הרוב הן חיוביות ותומכות".
ההורים ואחותך אהבו את מה שראו?
"בטוחה שהם נהנו מהסדרה. הייתי מתקשרת אליהם כל יום וכשיצאתי הביתה נהגתי לספר להם כל מה שעבר עליי במהלך השבוע והם היו מאוד מעודכנים לגביי. כשהסדרה שודרה הם באמת יכלו לראות על מה דיברתי ואני מאמינה שזו חוויה כיפית גם עבורם".
היעד: קורס מ"כים
יאנה מתאמנת בג'יו־ג'יטסו, גם במהלך השירות הקרבי שלה, מה שמהווה אתגר לא קטן עבורה. "בטירונות היה לי מאוד קשה להתאמן באופן קבוע", היא אומרת. "בכלל להגיע לאימונים היה בלתי אפשרי משום שיש שני אימונים בשבוע, בימי שני וחמישי, ובתדירות שיוצאים הביתה בטירונות זה לא ממש מתאפשר. כרגע אני יוצאת כל סוף שבוע שני ומשתדלת להגיע ישר לאימון של יום חמישי".
למה לא לקחת פסק זמן ולחזור לאחר השירות הצבאי?
"אני לא רואה את עצמי מוותרת על זה, זה מאוד חשוב לי. כולם כאן כמו משפחה בשבילי, כמובן שכשאסיים את השירות שלי אני אחזור להתאמן בכל הכוח".
אגב שגרת אימונים, כשאת נמצאת בגדוד, הצילומים לא מפריעים לך בשוטף?
"האמת שלפעמים כן, אפילו מבאס לעצור באמצע כל 'הראבק' של התרגילים או המטווחים כדי לצלם איזה ראיון. הרגיש לדעתי לכל המחלקה קצת מבאס לעזוב את כל הפלוגה בשביל הצילומים, ולהחסיר חלקים של הטירונות שלנו, למרות שרוב הפעמים השלימו לנו את מה שהפסדנו".
תרצי גם להיות מפקדת בהמשך?
"ברור. בנובמבר הקרוב אני יוצאת לקורס מפקדים, אני בטוחה שאני אהיה מהמפקדים שתמיד נמצאים שם בשביל החיילים. אני רוצה להעביר לחיילים שלי את הערכים שגדלתי וחונכתי על פיהם וגם את האהבה הגדולה לספורט. אני מאמינה שספורט זו דרך חיים ואפשר ללמוד מזה המון, מבטיחה להשקיע בשביל החיילים שלי הכל".
אז אפשר לרשום אותך לעונה השנייה של הסדרה?
"לא, תודה. הספיקה לי עונה אחת. אני מעדיפה להתרכז בחוויה של הצבא מבלי הטלוויזיה והמצלמות. הסדרה עושה שירות מעולה לגדוד ואני מקווה שהיא תעלה את אחוזי הגיוס של בנות לשירות קרבי, אבל לי זה הספיק ואני רוצה להתמקד בקורס המ"כים שמצפה לי בחודש הבא".
