טל שריג נראה מבסוט מהחיים, בעיקר כשהוא נמצא במסלול של "פרו דרייב", בית הספר לנהיגת מרוצים שבו הוא מאיץ כלי רכב למהירות 180 קמ"ש.
ואולם לחיים של שריג יש גם צד פחות מחויך. מבחינים בו כשהוא שולף מהכיס מכשיר מלבני קטן שבודק את רמת הסוכר בדם ואז לוגם מבקבוקי התה המתוק שהוא סוחב לכל מקום.
בגיל שש חלה שריג בסוכרת נעורים, אבל מעולם לא אפשר לה לנהל את חייו. גם כשהחליט להסתער על אליפות ישראל הראשונה במכוניות מרוץ, שתיערך בחודש הבא, ידע שהיא לא תעמוד בדרכו.
עם היד על הדופק
שריג, 20, מחולון היה בן שש כשיום אחד תקף אותו צמא בלתי נתפס שאין שום דרך להרוותו. "בכל רבע שעה חיסלתי בקבוק של ליטר וחצי ובכל עשר דקות הלכתי לשירותים", הוא אומר. "כל הזמן חם לך, כי הגוף מנסה לשרוף את הסוכר בשתן, בזיעה, בכל דרך אפשרית. כל נשימה שורפת את הגרון, ויש ריח חזק של אצטון".
בבדיקות התגלו בדמו רמות סוכר גבוהות פי 12 מהרגיל. האבחון היה מידי: סוכרת נעורים (סוג 1). המשמעות: הזרקת אינסולין כמה פעמים ביום, דקירות חוזרות ונשנות לבדיקת רמת הסוכר בדם והקפדה על תזונה נכונה ופעילות גופנית.
"אחרי ההלם הראשוני התחלנו למצוא את האיזונים המתאימים, והוריי החליטו להקטין את השפעת המחלה על חיי ולא עשו לי הנחות. כמה ימים לאחר האבחון כבר חזרתי לבית הספר. למדתי לקבל אחריות על גופי, כי לא תמיד יהיה לצדי אחד מהוריי לטפל בי. למדתי לנהל את התזונה, את המחלה, את הטיפול, הבדיקות, הזריקות — הכל. חוץ מזה, גם הסביבה כולה כמובן היתה צריכה להתאים את עצמה למצב החדש".
איך משפיעה עליך הסוכרת בחיי היום יום?
"אני לא שונה משום אדם אחר ואני יכול לאכול, בגדול, כמעט הכל. ההבדל הוא שאני חייב להיות כל הזמן עם האצבע על הדופק. חליתי בגיל שש, כך שאני לא זוכר איך זה לאכול בלי לחשוב איך זה משפיע עליי כל היום. אני קם בבוקר, דוקר את עצמי ובודק אם אני בטווח, אבל למרות ההזרקות אני לא מונע מעצמי דבר".
אנחנו חיים בעולם מלא סוכר. כמעט אי אפשר להימנע ממנו.
"נכון, ואני לא אוכל עוגה במקום סלט, אבל אם אני יוצא עם חברים אוכל קינוח ואיהנה ממנו. לפני כן אבדוק כמה פעמים מה המצב וכנראה לא אוכל את כולו, אבל לא אמנע אותו מעצמי. המגבלה העיקרית היא העיסוק בזה".
הספורט הוא אחד הסייענים הכי נאמנים של שריג בשמירה על ערכים תקינים. "לפני שאני יוצא לרוץ אני צריך לעשות חישובים, לנתק את משאבת האינסולין בזמן כדי שהפעילות היא שתשרוף את הסוכר, לאכול בהתאם כדי שאשאר מאוזן ולרוץ במקום שאני יודע שאוכל לנוח בו. אני כנראה האדם היחיד שמגיע לחדר הכושר עם שתייה מתוקה ולא עם מים".
הנהג העיוור
כשהיה בן 17 הגיע שריג לפעילות נהיגה של חברת "פרו דרייב" עם אביו, שהיה כתב ועורך בעיתון רכב. "אהבתי ואני עדיין אוהב כל דבר על גלגלים: רכיבה על אופניים, רולר בליידס, סקייטבורד", הוא נזכר.
באותה העת נכח במקום ראם סמואל, נהג המרוצים הישראלי וסוכרתי בעצמו. "כשהייתי בן תשע אבא סידר לי פגישה עם ראם, והוא סיפר לי שסוכרתיים יכולים לעשות הכל", משחזר שריג. "ראם הוא שעשה את המהפכה ואיפשר לנהגים שחולים בסוכרת להתחרות. הוא רכש רכב, שכר צוות ועשה הכל עוד לפני שהיה לו רישיון ביד. עד אז לא אפשרו לסוכרתיים להוציא רישיון לנהיגה ספורטיבית. יום לפני המרוץ הראשון בצרפת הגיע האישור, והוא החל להתחרות. מאותו הרגע הייתי בתוך העולם המוטורי".
סמואל התבונן בביצועיו של שריג על המסלול, ניגש לרכב ונדהם לגלות שמדובר בנער בן 17. "סיים את מה שאתה עושה וגש אליי. מחר אתה מתחיל להדריך אצלי", אמר הנהג הנודע לנער הנרגש. השאר, כמו שאומרים, היסטוריה.
"אנחנו קוראים למקום הזה 'בית ספר לנהיגה תוצאתית', כי למעשה אנחנו משיגים כל תוצאה שהנהג רוצה, בין שזה ללמוד לחנות ובין שזה לסיים מסלול מרוצים בזמן הכי מהיר", מסביר המדריך הצעיר. "אני מטפל, בין השאר, בנהגים שיש להם חרדות, כאלה שעברו תאונות ולא נהגו שנים רבות, ומצליח ליצור שינוי בחייהם של אחרים. פתאום העיניים שלהם נדלקות. הם מבינים שאפשר להתגבר על הפחד. זה שווה הכל".
שריג מספר על נהג עיוור בעין אחת שלמד לנהוג על אף המגבלה, על מאבטחי השגרירות האמריקאית שהוכשרו להתמודד עם מארבים ועוד.
למפרקת שלום
מלבד ההדרכה הספיק שריג לחרוש כמה מסלולי מרוצים נחשבים בעולם. בצרפת שבר שיאים פעמיים.
הספורט הכרחי לחולי סוכרת, אבל בנהיגת מרוצים יש אדרנלין מטורף, התרגשות ומתח. הגוף והראש עוברים דברים שיכולים לשגע את המערכת.
"נכון. המערכות משתגעות, אבל אני יודע לצפות את זה. אני מגיע למרוץ מוכן, יודע בדיוק מה לעשות ומתכנן הכל מראש. בזמן המרוץ יש לי הרבה מחשבה, מודעות ורגש למצב שלי. אני מוודא שהכל מוכן לכל מקרה שלא יהיה. חוץ מזה, מדובר בהמון עבודה מנטלית כי אתה לא מנהל רק את המרוץ ואת עצמך אלא גם את הסוכר, האינסולין והאוכל. המשקל על הכתפיים שלי כסוכרתי הוא כפול ומכופל".
אילו תגובות אתה מקבל?
"כשסיפרתי לאמא שאני הולך להיות נהג מרוצים היא אמרה משהו כמו 'עזוב אותי, אני לא רוצה לשמוע'. הספורט המוטורי הוא ענף בטוח. כל רכב בנוי לפי הדרישות הכי מחמירות כך שגם נפילה מצוק לא תפגע בו. הנהג נמצא בתוך כלוב התהפכות, חבוש קסדה, מחובר לרתמה שמגינה על המפרקת".
מסתער על התואר
בחודש הבא יוכל שריג לעשות היסטוריה ולהפוך לאלוף ישראל הראשון במכוניות מרוץ. במסלול בערד תיערך אליפות ישראל הראשונה בחסות משרד הספורט, בהשתתפות רכבי מרוץ של פיג'ו שנבנו במיוחד למטרה זאת. עד כה השתמשו ברכבי כביש שהוסבו למרוץ.
טל מתכוון להסתער על התואר. "כסוכרתי שבחר לעסוק בספורט כה אינטנסיבי ומלא סיכונים ברור לי שאני מתחיל מעמדה נחותה", הוא אומר, "אבל זה רק מעצים את משמעות ההצלחה והניצחון. החלום הגדול שלי הוא להיות אלוף מרוצי הנהיגה בישראל ולייצג את המדינה בחו"ל.
"זה דורש הרבה כסף ואני מקווה למצוא ספונסר. מבחינתי, זו גם הזדמנות להעלות את המודעות לסוכרת. האגודה לסוכרת נעורים, שמתקיימת מתרומות בלבד, מסייעת להתמודדות, פועלת בתחום המחקר, בקידום זכויות החולים, בהנגשת מידע ובתמיכה וליווי החולים והמשפחות. זו ההזדמנות שלי לעורר השראה ולהוכיח כנהג ישראלי וסוכרתי שהשמים הם הגבול".
● האליפות תיפתח בערד בחודש יוני, בהשתתפות 21 נהגים מכל רחבי הארץ. היא תימשך תשעה שבועות בסופי שבוע. בחודשים יולי־אוגוסט תהיה פגרה. מרוץ הגמר יתקיים בחודש דצמבר.
של מי הקלאץ' הזה?
יומיים לפני שהגעתי למגרש "פרו דרייב" בראשון לציון נסעתי עם זוגתי האהובה והטרייה על כביש שש לכיוון דרום. זה היה בצהרי שבת, השמש חיממה קלות, הרוח ליטפה, וברדיו שרה חווה אלברשטיין על ארץ אשר מרדפים קורותיה. שייטתי להנאתי בנתיב הימני, ולפתע הקיצה זוגתי משינה קלילה ותהתה לפשר נסיעתי האטית. "אני לא נוסע לאט, אני נוסע בטוח", עניתי את תשובתי הקבועה. לא אחשוף את נתוניו הלא מחמיאים של מד המהירות, רק אספר שבאותו הרגע פתאום הבנתי עד כמה עמוק הבור שכריתי לעצמי כשהסכמתי להצעה להכין כתבה בנושא נהיגת מרוצים, ועל הדרך, כיאה לכתב שטח רציני, להתנסות בה. אני, שרק לפני שבועיים נשאלתי בזמן הטסט של הרכב לפשר הפער העמוק בין שחיקת הבלמים למצבה החדש של דוושת הגז.
כשהגעתי למקום בדיוק לבש שריג את חליפת נהג המרוצים המלאה וחבש את הקסדה. נאמר בעדינות שלמידותיי החליפה לא ממש התאימה, ולכן הסתפקתי בכובע של נהגים מגניבים. שריג הפליא לנהוג, שלט ברחבה וברכב כברגליו שלו, ואני הבנתי שהחשש שלי כולו פסיכולוגי. הכל בראש, כמו שחוששים מטיסות, אף שהסיכוי להיפגע בכביש גבוה הרבה יותר. ואני, אני הרי לא מפחד כלל מטיסות, למה שאפחד להפוך לנהג מרוצים משופשף?
התחלתי לנסוע, רגע אחרי שתהיתי למה יש שלוש דוושות, אחרי ששנים של נהיגה על אוטומט השכיחו ממני את הקלאץ'. שריג עודד אותי להמשיך, הזין אותי בהסברים פיזיקליים וניסה להכניס בינה לראשי. ה"בום" הזה של האגזוז הפתיע אותי. "אני עשיתי את זה?", שאלתי, ופתאום היה נדמה לי שאני כמעט ממריא. אני נוהג במכונית מרוץ! ואז עשיתי את הטעות.
העפתי מבט אל מד המהירות. נגיד שזה היה יום קריר, והמד הצביע פחות או יותר על מספר זהה כמו מד הטמפרטורה. ניסיתי להיאבק באינסטינקטים שלי, בכל מה שלימדו אותי בשיעורי הנהיגה ולהאיץ, אבל הרגל לא שיתפה פעולה. שריג היה סבלני, אין ספק שמדובר במדריך בחסד, אבל אני כבר הבנתי שיש דברים רבים שאני מוכן לעשות למען העבודה, אבל גם יש דברים שלא. אשאר עם היונדאי האפורה שלי, או כמו שהציפורים במושב שאני גר בו קוראות לה, "בית שימוש".
"זה תהליך", ניסה שריג לעודד. "יש דברים רבים שצריך ללמוד איך לעשות. צריך לבוא בראש פתוח. חינכו אותנו שנהיגת מרוצים זאת התפרעות, פרחחים שעושים חרקות ומרוצים על הכביש כמו בסרט 'גריז'. זאת כנראה הסיבה שזה לא תפס בארץ. כל הנושא של נהיגה בטוחה מגיע מנהיגת מרוצים. נהג מרוצים חייב לנהוג הכי בטוח, אחרת הוא ימות".
