ביום הזיכרון לחללי צה"ל מתייחדים עם ישראל והמשפחות עם אלו שנפלו בקרב על הגנת המולדת, אולם יש כאלה, שהיו נצר אחרון למשפחתם, וכשהלכו, לא נותר מי שיספר את סיפורם.
פרויקט נצר אחרון, אותו מפיק דובר צה"ל, מתעד את סיפור חייהם של אותם חללי שאחרי לכתם לא נותר איש משושלת משפחתם. טוראי אליעזר פייג, הוא אחד מהם וזה סיפור חייו.
פייג היה בנם היחיד של הניה ושלמה, הוא נולד בחג השבועות, ו' בסיוון תרפ"ט, ה-14 ביוני 1929, ברומניה, בעיר בסטרה. פייג גדל והתחנך בעיר הולדתו.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה כל משפחתו נלקחה למחנות ומשם להשמדה ופייג איבד את כל משפחתו, כולל הוריו. בזמן השואה עבר הוא בין המחנות אושוויץ, מאוטהאוזן, דכאו ושהה בברגן בלזן כשהבריטים שחררו את המחנה.
בשנת 1944 הצליח אליעזר לעלות לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער. אחרי לימודיו התקבל לעבודה בבית המלאכה במכון זיו ברחובות, שלימים הפך למכון ויצמן, והתמחה במלאכת המסגרות.
כשפרצה מלחמת העצמאות היה פייג מהראשונים להתגייס. הוא צורף לחטיבת "גבעתי", חטיבה מספר 5 שהוקמה בסוף 1947. בתחילת מלחמת העצמאות הגנו לוחמי החטיבה על יישובי גוש דן מול יפו הערבית והכפרים סביבה, אבטחו יישובים מבודדים במרחב הדרום, ליוו שיירות אספקה וערכו פעולות תגמול נגד מטרות ערביות.
בפסח תש"ח אליעזר השתתף במבצע "חמץ" לכיתור יפו, וכעבור כשבוע, בסוף אפריל, השתתף בקרב בתל א-ריש.
הכפר תל א-ריש שכן על גבעה מדרום לחולון, כיום זה שטח הפילבוקס בשכונת תל גיבורים בחולון. תושבי הכפר ולוחמים ערבים שנספחו אליהם הרבו להתנכל למתיישבים היהודים ואף לפתוח באש על חולון הסמוכה.
לוחמי ה"הגנה" תקפו את הכפר כמה פעמים במהלך חורף תש"ח, אך המקום נותר בשליטת הערבים. באפריל 1948, במסגרת מבצע "חמץ" בו נכבשו כפרים ערביים רבים סביב ליפו הערבית, הוחלט להשתלט גם על תל-א-ריש וג'באליה, שהטרידו על בסיס קבוע את השכונות העבריות הסמוכות להם, בחולון ובבת ים.
המשימה הוטלה על לוחמי חטיבת "גבעתי", אליהם צורפו לוחמים מחטיבת "קרייתי". ההתקפה בוצעה בליל י"ט בניסן תש"ח (28.4.1948).
תחילה נכבש חלק מהכפר, אך הערבים הזעיקו תגבורת מכל האזור, במקום התפתח קרב דמים והלוחמים הישראליים נאלצו לסגת. במהלך הקרב פייג נפצע אנושות בהתקפה על תל א-ריש, וכעבור יומיים, ביום כ"א בניסן תש"ח (30.4.1948), נפטר כאשר הוא רק בן 19.
טוראי אליעזר פייג נקבר בבית הקברות הצבאי ברחובות ולמרות שמעולם לא הספיק להקים משפחה שתנציח אותו, תושבי חולון ובת ים יזכרו אותו לעד.
