"הוא לא שוטר, הוא חבר", כך מתאר ג', נער כבן 15 משכונת ג'סי כהן בחולון את השוטר הקהילתי בשכונה, רס"מ עירן תמיר. מופתעים? זו רק ההתחלה. מרחב איילון החליט לאמץ את השכונה שהפכה לשם נרדף לפשיעה וגניבות - והתוצאות כבר נראות בשטח. "ילדים שברחו משוטר בלי לדעת למה, חולמים היום להתגייס למשטרה".
תחושת רדיפה
רס"מ תמיר היה במשך שנים סייר במרחב איילון ולפני כשלוש שנים נכנס לתפקידו כשוטר קהילתי בג'סי כהן ובשכונות הסמוכות. את המהפך האמיתי הוא הצליח להשיג דווקא לאחר גל פשיעה וכתובות גרפיטי בגנות שוטרי המרחב.
"כשרק הגעתי לכאן יצרתי קשר עם דמויות מפתח, אמרתי להם שאם יהיה שקט גם המשטרה תהיה שקטה, אבל זה החזיק מעמד זמן קצר", משחזר רס"מ תמיר. "הייתה להם תחושה שהמשטרה תמיד רודפת אחריהם, לפני כשנתיים נרצח כאן הנער יוסף זוהר ומאז נוצרה תקופה מאוד קשה ואינטנסיבית של גניבות ופשיעה. נהגי אוטובוס לא יכלו לעצור בלי שהיו שודדים אותם".
בשלב מסוים ראה רס"מ תמיר שיש גרפיטי בשכונה בגנות שוטרים מסוימים ממרחב איילון. "אמרתי לשוטרי הסיור האלה בהומור: 'יש בשכונה רחוב על שמך, במזל סרטן'. מבחינתי זה לא היה מצחיק. כאב לי ששוטרים שבאים לעשות את עבודתם נאמנה סופגים יחס כזה".
באותה תקופה החליטו במשטרה להגביר באופן משמעותי את הכוחות בג'סי כהן. "השכונה תמיד הייתה מלאה בניידות, נוכחות בכל מקום", מספר רס"מ תמיר. "רק כשראשי המשפחות המרכזיות כאן פנו אלינו וביקשו 'די', ישבנו איתם וניסינו ליישר את ההדורים. כל אחד אמר את שלו, היו הרבה האשמות אבל אני אמרתי שדווקא התושבים הנורמטיבים, אלה שגרים בשכונה ורק רוצים שקט, מרוצים מאוד מהמצב הזה".
לדברי רס"מ תמיר הישיבה עם התושבים הביאה לרגיעה, אבל מבחינתו זה לא היה מספיק. "הייתי הולך ברחוב והילדים היו בורחים לצד השני של הכביש, מבלי שעשו שום דבר. בכלל לא התכוונתי לפנות אליהם, הם רק ראו משטרה וברחו. הייתה כאן בשכונה תחושה של רדיפה, אלה אנשים שהם נגד כל הממסד, לא רק משטרה, הם אנטי כלפי המדינה, העירייה, הרווחה, הביטוח הלאומי. כל גוף רשמי מבחינתם הוא האויב. בשלב הזה הבנתי שהגיע הזמן למהפך".
לדברי תמיר, הדרגים הגבוהים במשטרה התגייסו החליטו להפוך את היד הקשה ליד מלטפת, "בשנה האחרונה מרחב איילון ממש מחבק את השכונה הזו והתוצאות נראות בשטח. פעם השכונה הייתה מייצרת בעיות יותר מכל חולון ביחד, עכשיו הכי שקט פה".
מיל"ה טובה
כדי ליצור את המהפך שעליו הוא מדבר, פנה רס"מ תמיר לעדיי סנבטה, שמשמשת כרכזת מניעה והסברה עירונית בנושא סמים ואלכוהול ליוצאי אתיופיה מטעם רשת קהילה ופנאי. סנבטה פועלת בהנחיית מינהלת 'עיר ללא אלימות' והיחידה להתמכרויות בשירותים החברתיים של העירייה. השניים החלו לקדם תוכניות בשכונה וסנבטה עודדה נערים להצטרף.
"אלה ילדים שכל החיים שלהם גדלו על סיפורים שליליים על המשטרה ופתאום הצענו להם הזדמנות להיות משהו אחר, הרי בסופו של דבר כולם רוצים לחיות טוב", אומרת סנבטה.
"הכנסנו 40 ילדים מהשכונה לתוכנית מיל"ה, תוכנית קהילתית לבני נוער שמסייעת לפתח דפוסי התנהגות נורמטיבית", מספר רס"מ תמיר. "לצד התכנים הלימודיים היו גם אטרקציות, ימי כיף ושילבנו בתוכנית גם נערים עם תיקים פליליים בודדים. לכל אלה שסיימו את התוכנית ועמדו בכל הדרישות נמחקו התיקים וזה סייע להם להתגייס לצבא עם דף חלק".
סנבטה מוסיפה כי בוגרי תוכנית מיל"ה ונערים שנוצר איתם חיבור מבקשים סיוע כדי להתגייס למשטרה אחרי הצבא. "אלה ילדים שהמשטרה סומנה אצלם כאויב והיום היא משהו חיובי".
רס"מ תמיר מספר שבמקביל השוטרים הפכו לחלק פעיל בקהילה. "שוטרים צובעים ומשפצים בתים של מעוטי יכולת. סגן מפקד מרחב איילון, סגן ניצב לארי סמארה, הביא לכאן את חברת עמידר כדי לשפץ בתים של משפחות שהיו להן בעיות, ולארגן תוכניות שיקום למבנים בשכונה. הפכנו את המשטרה לחלק פעיל מחיי השכונה.
"כשערכנו את יום הבר מצווה המסורתי לילדי השוטרים, הזמנו גם את ילדי השכונה", מספר רס"מ תמיר. "היום ילדים שברחו ממני חוצים את הכביש כדי לומר שלום וללחוץ את היד, הם מבינים שיש להם על מי לסמוך".
באמצע השיחה נכנס לחדר ד' בן ה־15 שממהר למקום עבודתו. הוא רצה להתייעץ עם תמיר מה לעשות, לאחר שיום קודם ברח על אופניים חשמליים משוטר שביקש ממנו לעצור.
"אני תמיד שומע איך אנשים מדברים על המשטרה, אומרים שהיא חרא, שהיא לא עוזרת וגזענית אבל אני מכיר משטרה אחרת", אומר ד', "אני לא יודע מה הייתי עושה בלי עירן".
הטלפון של החלל הוחזר
את התחושה הזו ניתן להרגיש בכל פעם שרס"מ תמיר יוצא ממשרדו במרכז הקהילתי לזרוס. הוא מסתובב בשכונה כמו סלב מקומי, רוב התושבים אומרים לו שלום, לוחצים את ידו, מבקשים לקפוץ לשוחח איתו על מקרה זה או אחר.
הפשיעה בשכונה ירדה?
"באופן חד משמעי, בעשרות אחוזים".
סנבטה מוסיפה: "חג השבועות לדוגמא היה בכל שנה מביא לכאן כוחות משטרה מתוגברים כי נהגי אוטובוסים סירבו להיכנס לשכונה לקראת החג. לפני כמה שנים זרקו אבן והוציאו לאישה עין, אבל בחג האחרון לא היה כאן שום דבר".
הדוגמא שממחישה יותר מכל את המהפך בשכונה היא החזרתו של הטלפון הנייד שנגנב מזאב רובל, אביו של בניה רובל ז"ל שנהרג ב'צוק איתן' ומשפחתו מתגוררת בקריית בן גוריון. בטלפון היו הודעות ותמונות אחרונות של בניה ז"ל ורס"מ תמיר קיבל פנייה בהולה לנסות לסייע.
"כשקיבלתי את הקריאה הסתכלתי בתמונה של בניה ז"ל ואמרתי שלא משנה מה יקרה - אני את המכשיר הזה מחזיר", מספר רס"מ תמיר. "פניתי לעדיי ובשלב הראשון הוחלט שהיא תיצור קשר עם מישהו שעזרנו לו ונוצר איתו קשר קרוב והוא הבטיח לנסות לעזור".
זמן קצר לאחר מכן הופיע הצעיר במשרד של תמיר, "הוא חייך והתיישב. פתאום הוא שלף טלפון נייד והניח אותו על השולחן, הדליק אותו והלך. לא האמנתי שאני אכן מחזיק את המכשיר הנכון, אבל אז התקבלה שיחה וכשעניתי ביקשו את זאב (אביו של בניה ז"ל). אין לי מילים להביע איך הרגשתי באותו רגע".
לדברי רס"מ תמיר, החזרת הטלפון הגנוב התאפשרה רק בזכות הקשר החם והחזק עם האוכלוסייה. "היה פרס כספי למוצא הטלפון אבל הוא סירב לקבל אותו, הוא אמר 'את זה עשיתי בשבילך ולא בשביל הכסף'".
