נפרדים מאייקון: "כיכר הדמעות" בחולון פורקה ותלמידי הנהיגה ניגבו את דמעות השמחה. "היא הייתה אימתם של התלמידים וההורים, זו הייתה השאלה הראשונה של כל מי שרוצה ללמוד נהיגה בחולון - האם עוברים שם?".
אחרי שנים רבות ואינסוף טסטים כושלים, כיכר הלוחמים ברחוב קוגל, המכונה כיכר הדמעות, פורקה לטובת הקמת מסילה של הרכבת הקלה. במסגרת ההכנות מבוצעות עבודות תשתית ברחובות מקווה ישראל, הלוחמים, שדרות לוי אשכול ושדרות קוגל.
כמעט ואין בחולון תלמיד נהיגה שלא מכיר את הכיכר, שבמשך שנים הייתה מעגל התנועה הגדול בישראל עם שלושה נתיבים, עד שלפני כמה שנים הוקם מעגל דומה בחיפה, ועקב הקרבה למשרד הרישוי, כמעט כל נבחן בנהיגה היה עובר גם שם.
קראו גם:
"אמנם משרד הרישוי קרוב, אבל הטסטרים בכלל לא חייבים לעבור דרך שם, זו לא הנחיה ולא חובה", מסביר הבוחן והמורה לנהיגה מחולון, דודו בניש, שעוסק בתחום כבר 27 שנה. "הטסטר יכול לבחור לצאת לכיוון תל אביב או תל גיבורים, אבל רבים בחרו לצאת לכיוון כיכר קוגל. זו הייתה במשך שנים אימתם של התלמידים וגם של ההורים שלהם. זו השאלה הראשונה ששואלים אותי כשמבררים על לימודי נהיגה. במשך שנים לא הייתי מספר לתלמידים לפני שהיינו מגיעים לשם. רק אחרי שהם צלחו את המשימה, זה היה עוזר להוריד את סף החרדה והלחץ שלהם מפני הסיוט הגדול של כיכר קוגל. היו על המקום המון סיפורים ואגדות, אז תלמידים פיתחו אנטי לאיזור הזה".
אז למה התלמידים כל כך פחדו מהכיכר?
"כי זה באמת חריג לראות בישראל כיכר עם שלושה נתיבים. בחו"ל זה הרבה יותר מקובל. לא מזמן הייתי ברומניה ורוב הכיכרות שם ככה. כשתלמידה שלי השתחררה משירות במודיעין, ביקשתי ממנה צילום אווירי של הכיכר והפצתי אותו למורים, כי בחולון מקובל ללמד את הכיכר הזאת באופן נפרד, עם גרף והסבר ואפילו יצרנו סרטונים עם אנימציות כדי להמחיש את הנסיעה בה. אגב, החשש לא קשור למגדר או גיל, גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, כולם חששו ממנה. לפעמים זה היה מוצדק. לא פעם נכנסתי לכיכר עם תלמיד מתחיל שהיה מנסה לפנות שמאלה מבלי להקיף את כל הכיכר. יש בה משהו שונה. בשלוש השנים האחרונות הטסטים יוצאים מאיזור עזריאלי עקב הפרטה של משרד התחבורה, אז היום מעטים מגיעים עד לכיכר קוגל, אבל עדיין המוניטין שלה נשמר. אין ספק שכשעברתי שם לאחרונה וראיתי שהיא פורקה הרגשתי תחושת נוסטלגיה. דורות של נהגים למדו לנהוג בה. אני בהחלט אתגעגע אליה".
המוניטין המפוקפק של הכיכר גרם לרבים לחשוב כי היא קיבלה את הכינוי כיכר הדמעות עקב הדמעות הרבות שזלגו מעיני התלמידים שנכשלו בטסטים בזמן שנסעו בה, אך גם את המיתוס הזה בניש מנפץ. "בכיכר היתה צמחייה עם ממטרות שהיו מותירות סימני מים על הכביש שנראו כמו דמעות ומשם היא קיבלה את הכינוי, כך שזה דווקא כלל לא קשור לתלמידי הנהיגה".
למרות שהיא מוכרת בשם כיכר הדמעות או כיכר קוגל, שמה המקורי הוא למעשה כיכר הלוחמים. היא הוקמה לפני 70 שנה ושמה ניתן לה כדי להנציח את חיילי צה"ל ולוחמי המחתרות בני העיר שנפלו בהגנה על המדינה. לפני שנים רבות עיריית חולון ניסתה למתן את הלחץ בכיכר והציבה בה רמזורים במסגרת פיילוט ניסיוני שכשל, והרמזורים הוסרו לאחר שגרמו לפקקים כבדים.
אז מה יקום במקומה? חברת נת"ע פרסמה הדמיה של השטח, על פיה בחלק העליון ייבנה צומת מרומזר והרכבת הקלה תחצה את הצומת על המסלול הירוק מכיוון שדרות לוי אשכול לכיוון שדרות קוגל. בחלק התחתון של השטח תעבור מנהרה תת־קרקעית שתחצה את השטח מהכביש הנגדי, מכיוון רחוב מקווה ישראל לכיוון רחוב הלוחמים, שם התנועה תוכל להמשיך לזרום גם בזמן שהרכבת עוברת.
כל העדכונים - חדשות חולון
