"כשאני רואה ילד בן 13 שמשתמש בקריסטל, או כזה שנעצר בעקבות עבירת אלימות, אני רואה את עצמי", כך אומר יוני אלגרבלי (43), שנולד וגדל בשכונת ג'סי כהן, חולון, ואחרי תהליך שיקום ארוך משמש היום פעיל חברתי בשכונה, מארגן חלוקת מזון לנזקקים, ופעילויות לבני נוער, ובקרוב פותח מרכז לעמותה החדשה שלו. "לילדים האלה מגיע משהו טוב יותר", הוא פוסק. "בעצם, לכולנו מגיע עולם טוב יותר".
דמי כיס מפריצות
אלגרבלי, אב לארבעה, עובד כאחראי משק בימית 2000. הוא בן זקונים למשפחה בת 13 נפשות, וחווה ילדות שלרוב קשה להשתקם ממנה. "אמי המנוחה היתה תופרת נעליים ואבי עבד במודיעין של בניין העירייה", הוא משחזר את נקודת הפתיחה שלו בחיים, "גרנו בדירת עמידר בצמצום, עד היום אני זוכר שהיתה תחרות בחולון של הילד הכי יפה, כולם עלו על הבמה עם נעליים חדשות, ורק הנעליים הישנות שלי בצבצו. תמיד ידעתי שמחוץ לשכונה יש חיים טובים יותר, עם רווחה כלכלית, ועשינו שטויות כדי להשיג את מה שיש לאחרים. בגיל עשר זה התחיל מלגנוב אופניים כדי שגם אנחנו נוכל לרכוב. זה המשיך בלגנוב בגדים מחבלי כביסה כדי שגם לנו יהיו מותגים. עם הזמן העיניים נפתחות ובגיל 12 אתה כבר פורץ לרכבים כדי לגנוב מערכות שמע ודברים חדשים מחנויות כדי למכור בשוק הפשפשים עבור דמי כיס. ככל שאתה גדל אתה עובר לדברים גדולים יותר ומאתגרים יותר, בגיל 13 נגעתי בסמים לראשונה. ראינו אדם שמחביא משהו בשכונה וכשהבנו שזה חשיש חבר מנוסה יותר הכין לכולם באנגים".
איך היה עבורך הניסיון?
"בתחושה שלי זה פתח לי פתח לעולם כיפי יותר, וזה מהר מאוד הפך למשהו קבוע בחיים שלי. בגיל 15 גיליתי את מסיבות הטראנס ושם כולנו נחשפנו לסמים קשים יותר. תמיד היו כמה בודדים שהיו אנטי, אבל רובנו עשינו את זה. אקסטזי וטריפים היו חלק מהשגרה שלנו, וכנער אין לך חוש סכנה. כבר יצא לי לבלוע 20 כדורים במסיבה, הייתי מגיע למצבים קיצוניים כשחברים משתגעים לי מול העיניים".
היה גם צד אלים?
"בטח. כל בילוי הסתיים במכות, זה היה חלק מהבילוי במועדון. בגלל זה עד היום קשה לי לשמוע מוזיקה מזרחית כבדה, זה מזכיר לי ימים לא טובים. מגיל 17 יש לי תיקים על אלימות וסמים".
איך ההורים הגיבו כשראו אותך תחת השפעת סמים?
"לא היה להם מושג, לאף אחד לא היה. אחרי כל בילוי היינו נזרקים בים עד שההשפעה היתה עוברת ורק אז חוזרים הביתה. בבית הספר הגעתי רק לשיעורי אמנות וגרפיקה, זה התחום היחיד שעניין אותי. גם כשהמורה הבינה שאני צריך עזרה היא לא הצליחה לעזור. בית הספר אמנם סיפק מלגות, אבל אף אחד לא הבין אז מה זה בעיות קשב וריכוז, או איך לדבר עם נער כמוני שבעיקר הזדקק לתשומת לב. הרי כל המלגות בעולם לא יעזרו כשאתה מקבל נכשל אחרי נכשל".
מארה"ב לכלא הצבאי
אלגרבלי קיווה שהצבא יעזור לו לשנות כיוון, אבל טיול לארה"ב חודש לפני הגיוס רק העמיק את הצרות שלו. "הייתי בקושי בן 19, טסתי לבקר בן משפחה מבוגר ממני ובמקום שהוא ידאג לי גיליתי שאני צריך לדאוג לו".
כלומר?
"המשפחה שלו חיה במחסור נוראי והוא השתמש בקריסטל והסתבך עם זונות, אז מה עשיתי? מה שידעתי לעשות. עבדתי כמאבטח במועדון חשפנות, מכרתי סמים ולקחתי עבודות לא חוקיות. היה לי אומץ שרק לילד יכול להיות, אומץ לעשות דברים מטומטמים כי לא הבנתי את ההשלכות. בארה"ב כולם מסתובבים עם נשק, חוקי או לא חוקי, קבלתי איומים על חיי בגלל חובות שלו ובגלל עסקאות כושלות אחרות".
אז מה עשית?
"פשוט ברחתי משם. בחו"ל לא היה לי הגב של השכונה, מצאתי את עצמי לבד וחששתי לחיים שלי".
כששב לארץ נעצר אלגרבלי בגין עריקות מהצבא, מאסר שהוא מגדיר כטראומטי, שרק החמיר את מצבו - סחר בסמים, מסיבות מפוקפקות והסתבכות עם גורמים עבריינים בשכונה. "הייתי לוקח טריפים בבית סתם בשביל הכיף, יושב ורואה סרטים מצוירים ומצייר. אבל אז גם בא השינוי. פתאום בגיל 25 הבנתי שאני רוצה חופש. חירות אמיתית זה לא לפחד שכל רגע ידפקו לך בדלת, אנשי חוק או אנשי פשע. סמים לא היו חסרים, אבל רציתי להשתחרר מהתלות בהם. רציתי את הבריאות שלי ונכנסתי לגמילה - זאת היתה החלטה טוטאלית, רגע שבו הבנתי שהכל חייב להשתנות עבורי".
עם הרבה כוח רצון וכמעט בלי תמיכה עזב אלגרבלי את עולם הסמים ועולם הפשע, מצא עבודה נורמטיבית ובתוך זמן קצר גם התחתן והחליט לעזוב את ג'סי כהן. "בשכונה יש המון פיתויים ואני רציתי להתחיל מחדש. יש שם אנשים שגדלתי איתם וחששתי שברמה מסוימת הם עלולים לגרום לי לחזור אחורה. הרי בחיים יש אתגרים, פתאום מפטרים אותך מהעבודה או שיש הוצאה גדולה. תארי לך שבמצב כזה אני יושב עם חברים שמציעים לי כסף קל מעבודה קטנה, זה מפתה ולא רציתי להיות במקום הזה. ההחלטה הזאת הוכיחה את עצמה - יש לי ארבעה ילדים מדהימים, עבודה טובה, החיים פרחו כשהתחלתי לטפל בעצמי".
רצח האחיין
אלגרבלי אמנם עזב את השכונה, אך היא לא עזבה אותו. בשנת 2011, אחיינו, מור אלגרבלי (19), נרצח בסמוך למגרש הכדורגל של לזרוס חולון, עקב סכסוך בין עבריינים. מי שנחשב לחשוד ברצח, משה בן דוד, הורשע באוקטובר 2017, במסגרת עסקת טיעון, בקשירת קשר לביצוע פשע, נשיאת נשק וניסיון לברוח מהארץ. "ידעתי שמור מתעסק בדברים לא טובים", אומר יוני, "אבל לא דמיינתי שזה ייגמר ככה".
איך הרצח של מור השפיע עליך?
"הוא שבר אותי. ראיתי את אחי יושב ליד הגופה של הבן שלו על הכביש עם כדורי אקדח ולא האמנתי שזה הגיע אלינו. מור היה שחקן כדורגל מוכשר אבל הוא הלך בכיוון שגרם להרבה גורמים בשכונה להרגיש מאוימים ממנו - אז הם חיסלו אותו. זה שינה בי משהו, הבנתי שלצאת מהשכונה זה לא מספיק, הבנתי שאם אני רוצה חיים טובים יותר עבור הילדים שלי, אותם חיים שהגיעו למור והוא לא קיבל אותם, אני חייב לפעול. זה היה רעיון שהתבשל בי ורק אחרי שהתגרשתי הבנתי שזאת ההזדמנות שלי".
הקאמבק לשכונה
לפני חמש שנים אלגרבלי התגרש, חזר לג'סי כהן, והתחיל לקדם בשכונה פעילויות חברתיות לבני נוער. במקביל הוא החל לגייס תרומות עובר קשישים במסגרת יום חלוקה קבוע שמתקיים בשטח בית ספר ויצמן לשעבר.
"כשחזרתי לשכונה הבנתי שהמצב שלה רק הידרדר", פוסק אלגרבלי, "אמנם יש פה הרבה השקעה ורצון לסייע, אבל בשורה התחתונה זה לא קורה".
למה?
"יש כאן ילדים בני 14 שמחזיקים נשק, ילדים בני 12 שכבר לוקחים כימיקלים, נערים בני 15 שנראים כמוני וכבר מתעסקים בהלוואות בריבית. מה שניסו לעשות עבורם עד לא מזמן, למרות הכוונות טובות, פשוט לא דיבר אליהם".
"כבר יצא לי לבלוע 20 כדורים במסיבה, כשחברים משתגעים לי מול העיניים. כל בילוי במועדון הסתיים במכות, ובגלל זה עד היום קשה לי לשמוע מוזיקה מזרחית כבדה, זה מזכיר לי ימים לא טובים"
מה כן יכול להצליח?
"העירייה ראתה את הפעילות שלי בשטח ולשמחתי לאחרונה הקצתה לי שטח כדי להקים מרכז. החלום שלי הוא להקים מקום שהילדים האלה ירגישו בטוחים בו, עם חוגי אמנויות לחימה, סדנאות יצירה ובעיקר הרבה תשומת לב - כי זה מה שהם צריכים, לא שום דבר אחר. בתקופה האחרונה, בכל שבוע יש בחולון רימון, רכב שנשרף או ניסיון חיסול. מי עושה את זה? את הילדים האלה העבריינים מגייסים בגיל צעיר. הם מאתרים את מי שרוצה להרגיש שייך ומנצלים את זה. ממוצע הגיל של הצעירים האלה הוא 17 עד 21, אז הם מתחילים לראות את חיי הפשע כשאיפה".
אתה לא חושש שהשכונה תחזיר אותך אחורה?
"ממש לא. אני במקום אחר היום. אחרי הגירושין הקושי הכלכלי היה עצום, ולמרות זאת לא נשברתי ולא התפתיתי להצעות בעייתיות. אם כשהייתי במקום הכי נמוך לא חזרתי אחורה אז גם עכשיו לא, כשאני רואה את החלום שלי קורם עוד וגידים - ליצור עולם טוב יותר עבור הילדים שלי".
סכסוך נדל"ן שהתדרדר לרצח
משפחת בן דוד ומור אלגרבלי ז"ל ואביו, דדה אלגרבלי, הסתכסכו על רקע פלישה לשטחי נדל"ן. בינואר 2010, ירה אדם לכיוונו של משה בן דוד, שהיה משוכנע כי היורה הוא מור. על פי הרשעתו, ביום הרצח בן דוד קשר קשר עם אנשים נוספים לפגיעה באלגרבלי, שנורה למוות, בצומת הרחובות הרב מימון ואנה פרנק בבת ים. חודש וחצי לאחר המקרה הסגיר משה בן דוד את עצמו למשטרה, שראתה בו את החשוד העיקרי בביצוע המעשה. לאחר שוחרר בתנאים מגבילים נמלט בן דוד לקפריסין, אך נעצר בלב ים. ב־8 באוקטובר 2017 הוא הורשע במסגרת הסכם טיעון בקשירת קשר לביצוע רצח, נשיאת נשק וניסיון לברוח מהארץ, ונגזרו עליו 7 שנות מאסר.
