במלאת תשע שנים לפטירתה של לין רומנו ז"ל מחולון, שמתה בהיותה בת שמונה בלבד, ערכו הוריה את הטורניר השנתי לזכרה בבית ספר אמירים, והשנה השתתפה בו שחקנית חדשה ומרגשת - אחותה של לין, אור, שנולדה לאחר מותה ולומדת בכיתה א' בבית הספר.
קראו גם:
לפני תשע שנים שכלו דורון ומירב רומנו את בתם לין, אחות לירין (20). לין נפטרה במפתיע מדום לב וסיפורה התפרסם לאחר שאביה כתב לזמר אברהם טל בפייסבוק בבוקר שלאחר מותה, עד כמה לין אהבה את שיריו, ובתגובה התנדב הזמר להופיע בערב התרמה שערכה המשפחה לגיוס כסף עבור עמותת שמ"ע, בה הייתה לין מטופלת.
מאז משפחת רומנו פועלת להנצחתה, והשבוע בציון תשע שנים למותה, נערך כמדי שנה הטורניר לזכרה בבית הספר אמירים בו למדה, אך הפעם היה האירוע מרגש במיוחד, מאחר שאחותה של לין, שנולדה שנתיים לאחר האסון, אור בת השבע, השתתפה באירוע כיוון שהיא בעצמה כבר תלמידת כיתה א' בבית הספר.
"הילדים מאוד התרגשו", סיפר האב דורון. "חלקם ידעו על לין, אבל לא חיברו בינה לבין אור. אפילו הייתה ילדה שאמרה שרק עכשיו היא מבינה מדוע יש תמונה של אור במגרש. לין ואור מאוד דומות. ההבדל הוא רק בשיער שלהן. פעם אפילו עשיתי 'חידון' למשפחה המורחבת והם התקשו להבדיל ביניהן".
טורניר הכדורשת והמחניים מתקיים זו השנה התשיעית, וגם בשיא ימי הקורונה הצליחה משפחת רומנו לשמור על המסורת.
"כשלא יכלו לשחק עם קהל בגלל ההגבלות, עברתי בכיתות ושוחחתי עם התלמידים. זה תמיד נע בין רצון שלי לספר לילדים על לין, על איך היא הצליחה להתגבר על כבדות השמיעה שלה ולהצליח בלימודים ולהשתלב בחברה, לבין הרצון שלי שהילדים באמת ישמחו. בכל טורניר יש ילדים ששואלים אם מותר להריע ולצחוק ואני מעודד אותם ‑ אומר 'יאללה בלגן', כדי להבהיר להם שזה מותר וצריך לשמוח. בסוף הטורניר יש ילדים שניגשים, שואלים שאלות ואני נהנה לשתף אותם בדמות של לין. גם חברות של לין, שהיום כבר לומדות בכיתה י"ב, באות לעודד, ועד היום הן קופצות אלינו עם בלונים בימי ההולדת שלה. זה ממש מחמם את הלב ומשמח אותנו".
"חברות של לין, שהיום כבר לומדות בכיתה י"ב, באות לעודד, ועד היום הן קופצות אלינו עם בלונים בימי ההולדת שלה"
למרות הקושי, רומנו אומר כי עם השנים למדה המשפחה לחיות עם השכול לצד השמחה. "אומרים שהשם בוחר את האדם שנולד ובמקרה שלנו זה מאוד ברור, כי אור מאוד מיוחדת והיא הכניסה לנו המון שמחה למשפחה. אמא של ילד שנפטר אמרה לי פעם שהכאב הוא כמו תיק גב שתמיד עלינו. זה נכון, אבל אני גם מוצא את הזמן להניח אותו בצד ולשמוח.
"בשבעה גיסי אמר לי שמעכשיו זה בידיים שלנו, שאם נתכנס בעצב הם יפלו איתנו ואם נרים את עצמנו הם יתמכו בנו. אני מזכיר את זה לעצמי ברגעי משבר, שאם אני בוחר בשמחה אז כולם יבחרו בה איתי. יש לנו גם קבוצת חברים קרובה ששומרת עלינו, הורים של ילדים שלמדו עם לין. כשלין נפטרה הרגשנו שזה לא מתאים, הם המשיכו בחיים שלהם עם הילדים ואנחנו כבר לא חלק מזה, אבל הם לא ויתרו לנו ואני מכיר להם תודה ענקית על זה. הם תמיד נשארו לצידנו ושמרו אותנו כחלק מהמשפחה. גם הצוות באמירים השאירו אותנו חלק מהמשפחה.
"הם תמיד מתקשרים ומתעניינים וחשוב להם להמשיך במסורת הטורניר שלנו. כמובן שבשנים הראשונות הטורניר היה יותר מורכב עבורנו מבחינה רגשית, אבל עם הזמן אתה לומד לשמוח בו ובסוף הטורניר כשהמפסידים נסערים, אתה מחבק אותם ונהנה מהמציאות הפשוטה של ילדים שרק שיחקו משחק".
עוד חדשות חולון
