בשבוע שעבר נחנכה מחלקת היולדות החדשה בבית חולים וולפסון, שתאפשר לראשונה לכל יולדת חדר פרטי. למרות הסיקור הנרחב שקיבלה המחלקה החדשה, מעטים יודעים שהמימון של הפינוק הייחודי הזה התאפשר הודות לתרומתם הנדיבה של ד"ר יחיאל וינד ורעייתו, ד"ר אולגה פ. וינד ז"ל, שנפטרה לפני ארבע שנים ולא זכתה לראות את חלומה קורם עור וגידים.
ד"ר יחיאל וינד (88), כיום דייר במגדלי הים התיכון, עלה עם משפחתו מצרפת בשנת 1945. יחסית לרבים אחרים שגורלם לא שפר עליהם, הצליח לעבור את מלחמת העולם השנייה בצורה בטוחה.
"הוריי היו תמיד בתנועה", הוא נזכר. "כשהייתי בן תשע הם הכניסו אותי ואת אחותי, שהייתה צעירה ממני בשלוש שנים, למנזר בצרפת. אחרי שנתיים נמלטנו לשוויץ, שם הוכנסנו למעון והוריי נשלחו למחנה ריכוז. בסוף המלחמה התאחדנו. כשמבינים מה אנשים עברו בשנים האלה, אני מרגיש שאנחנו היינו בסוג של גן עדן".
התנדבות באמריקה
לימים למד ד"ר וינד רפואת עיניים ונישא לד"ר אולגה פ. וינד, מומחית לרפואת שיניים לילדים שעלתה מארגנטינה, ונולדו להם בן ובת.
"לאחר נישואינו עברנו לפלורידה כדי שאני אוכל לעבוד ולהתפתח שם, אך באותה תקופה מאוד הקשו על רופאים זרים לקבל רישיון עבודה בארצות הברית והיא לא יכלה לעסוק בתחום. היא השקיעה את כל זמנה בהתנדבות ועזרה לאחרים. היא לימדה ילדים ספרדית ואנגלית, התנדבה בבית הכנסת המקומי ובמחלקת ילדים במוזיאון. היא גם ניהלה עמותה שמטרתה הייתה לאסוף תרומות עבור מד"א. היא אספה כסף לרכישת אמבולנס, ולימים בני, שהיום הוא רופא בארצות הברית, המשיך את שליחותה וגייס תרומה לאמבולנס נוסף ולאופנוע הראשון של מד"א".
"מאוד ציונית"
בשנת 2007 שבו בני הזוג לישראל, ומאז עסקו בהתנדבות.
"אולגה תמיד אהבה להתנדב עם ילדים ואני התנדבתי במרפאת עיניים בבית החולים וולפסון. שנינו רצינו לתרום לבית החולים. לילדים שלנו יש מספיק ורצינו לתרום לילדים אחרים. רצינו משהו מוחשי, לא סתם רעיון. כששמענו את ההצעה לתרום מחלקת יולדות, זה מיד קסם לנו. אולגה תמיד אהבה ילדים. נזכרנו כיצד היא ילדה בזמנו במחלקות מאוד ישנות בארץ וידענו שהיום בשאר בתי החולים יש מחלקות חדשות ובוולפסון יש צורך. שנינו עברנו על התוכניות, אישרנו אותן ומאוד התחברנו לחזון. לצערי היא לא זכתה לראות את המחלקה שעליה חלמה נפתחת. בשנת 2018, כשהיא בת 84, היא נפטרה מסרטן השד. כואב לי שהיא לא זכתה לעסוק בתחום שכה אהבה ‑ רפואת שיניים לילדים. היא הקריבה עבור העבודה שלי. במשך שנים הסתדרנו למרות שהיינו רחוקים מהמשפחה. היא גם תמיד הייתה מאוד ציונית, לכן דווקא מחלקה עבור תינוקות בישראל זה דבר שמאוד שימח אותה ומאוד סימל את חייה".
לצד חנוכת המחלקה המרגשת, ד"ר וינד כבר חושב על ההנצחה הבאה. "היינו נשואים 57 שנים. לאחר שהיא נפטרה עזבתי את חולון לטובת בת ים, אבל שמרתי המון שירים שהיא כתבה ואני נהנה לקרוא אותם. היא מאוד אהבה לכתוב והתוכנית הבאה שלי להנצחתה היא עריכה והפצה של שיריה. אני מאוד רוצה לראות את ספר השירים שלה מודפס".
כל העדכונים - חדשות חולון
