חני וקובי איטח מאשקלון ישבו במשך שעות לצד מיטתה של בתם סתיו (19) בבית החולים ברזילי והתפללו שתפקח את עיניה ותשוב להכרה.
סתיו התמוטטה במפתיע בביתה, ולאחר מספר ימים בהם הייתה מאושפזת ללא הכרה במחלקה לטיפול נמרץ נפטרה. ההורים האבלים הסכימו ללא היסוס לבקשת הרופאים לתרום את איבריה של בתם שהלכה לעולמה בטרם עת.
"סתיו הייתה ילדה שהרבתה טוב", מספר האב קובי. "כל הזמן דאגה ועשתה רק טוב. בדיעבד התברר לנו מחברות שלה שהיא גם הביעה בפניהן רצון לתרום את איבריה לאחר מותה, אז מילאנו את המשאלה שלה".
"קראנו לה והיא לא ענתה"
ביום שישי האחרון הגיעה האם חני לטקס בתיכון אורט אפרידר כדי לקבל את תעודת הבגרות של סתיו שסיימה את לימודיה בשנה שעברה. על הבמה צעדה גם אחותה לוטם (18) שלמדה איתה באותה שכבה. עד לפני מספר חודשים הייתה סתיו נערה בריאה לחלוטין. "אנחנו בקושי זוכרים אותה לוקחת אפילו כדורים לכאבים או להורדת חום", מספרת חני שעובדת כמורה לשחייה.
לפני כשלושה חודשים התעלפה סתיו בפתאומיות, ולאחר מכן התעלפה שוב מספר פעמים. "זה הדאיג אותנו והתחלנו לבצע בדיקות, שכולן חזרו תקינות", מספרת חני. "הרופאים הפנו אותנו לנוירולוג כדי לבדוק אם קיימת בעיה במערכת העצבים, אבל התור נקבע ליום חמישי השבוע ולא הספקנו".
ביום שלישי שעבר נכנסה סתיו למקלחת. אחותה לוטם שהייתה עמה בבית הבחינה שסתיו מתעכבת במקלחת והשקט ששרר בחדר הרחצה הטריד אותה. "בסביבות השעה 17:30 בערך התקשרה אליי לוטם", מספר קובי שעובד באחד המפעלים באזור והיה באותה העת באזור שדרות.
"היא אמרה לי שסתיו לא עונה במקלחת. אמרתי לה שאולי היא סתם מקניטה אותה והתקשרתי אליה בעצמי, אבל היא לא ענתה גם לי. זה לא אופייני לה כי היא תמיד נכנסת עם הטלפון למקלחת ושמה מוזיקה".
קובי התחיל לדאוג וביקש מלוטם לקרוא לה שוב: "שמעתי אותה צועקת וקוראת לה. כשלא היה שינוי אמרתי לה שתפרוץ את הדלת. היא מצאה את סתיו מוטלת על הרצפה ולא מגיבה".
"אמרו לנו שזה הסוף"
קובי החל בנסיעה חזרה לאשקלון והתקשר מהדרך למד"א, לרעייתו חני ולבן עידן. כשעידן הגיע הביתה היו הפרמדיקים עסוקים בביצוע פעולות החייאה בסתיו. "לוטם אמרה שהיא הייתה כחולה וקרה כשהיא נגעה בה", מספר קובי. "אנחנו לא יודעים כמה זמן היא הייתה ללא הכרה עד שטיפלו בה".
סתיו הובהלה לבית החולים ואושפזה במחלקה לטיפול נמרץ כשהיא סובלת מקריסת מערכות. קובי וחני, שהייתה באמצע שיעור בבריכה, הגיעו לבית החולים ומצאו את סתיו ללא הכרה ומחוברת למכונות. "סתיו היתה מחוברת בהמון מקומות בגוף, אבל היא לא הגיבה לתרופות", מספר קובי. "הרופאים אמרו לנו שאם היא תגיב אפילו קצת הם יפחיתו את כמות התרופות".
במשך הלילה התפללו בני המשפחה וקיוו לנס. "למחרת ב־10:00 בבוקר אמרו לנו לצאת החוצה כי סתיו מתחילה לדמם", משחזר קובי. "אמרו לנו שזה הסוף. הלכתי לעשן סיגריה ואז חני התקשרה ואמרה לי 'בוא עכשיו'. רצתי במסדרון כשבליבי תחושה ברורה שסתיו התעוררה, אבל כשנכנסתי לחדר ראיתי את המבט של חני שאמר הכל".
ההורים מוכי ההלם חזרו הביתה כדי להתחיל בסידורי הלוויה כשלפתע קיבלו טלפון מבית החולים. "התקשר אליי רופא ושאל אותי אם אנחנו מוכנים לתרום איברים", מספר קובי. "אמרתי לו שאני מוכן, אבל צריך גם את הסכמתה של חני".
גם לחני לא הייתה התלבטות: "כשהרופא התקשר אליי היה ברור לי שאסכים, חד משמעית. סתיו כל הזמן עסקה בתרומה לחברה ובלעשות טוב לאנשים. היא הייתה מוותרת העיקר שאחרים לא ייפגעו. כך אני מרגישה שסתיו ממשיכה לחיות דרך מישהו אחר. בתוך כל הכאב, הצער והאובדן צריך לזכור שיש אחרים שצריכים עזרה. דרך האובדן שלנו אנחנו יכולים לספק תקווה למישהו אחר".
"הסיבה למותה נקברה איתה"
לאחר מותה נתרמו קרניות העיניים של סתיו. התרומה נעשית באופן אנונימי, ועל פי הנוהל הנתרמים יוכלו ליצור קשר עם המשפחה במידה וירצו. "זה באמת לא משנה", אומרת חני. "העיקר שתרמנו".
למרות שחני מגיעה מרקע דתי היא לא הרגישה שאמונתה מתנגשת עם המצווה לתרום איברים. "אני לא חושבת שזה עניין דתי או שאלת רב", היא אומרת. "ביקשו ואמרנו כן כי אני לא מרגישה שעניין דתי חוסם את הרצון הזה. כשאדם פושט יד לא בודקים בציציות שלו, עוזרים לו. אז מבחינתי ברור שכך גם במקרה כזה. כשהייתי נוסעת עם סתיו והיא הייתה רואה קבצנים בצמתים, היא תמיד ביקשה שנתרום להם".
קובי נזכר גם הוא ברוחב ליבה של בתו: "לפעמים הייתי נותן לה כסף ליציאות ולא נשאר כלום. רק בהמשך התברר לנו שהיא נתנה לכל מיני נזקקים. היא גם דאגה לבעלי חיים משוטטים ותמיד רצתה להביא אותם הביתה. בבית היא גידלה שני חתולים".
ההורים סירבו לבצע נתיחה שלאחר המוות שאולי הייתה יכולה לשפוך אור על נסיבות מותה הפתאומי. "עושים את זה כשיש חשד לפלילים, אבל לילדה כמו סתיו? מה לה ולזה?", שואלת חני. "כשהרופאים שאלו אותנו אם אנחנו רוצים לדעת מה גרם למותה של סתיו, אמרתי מה זה משנה? הסיבה נקברה איתה. לא חשוב לנו לדעת".
"ילדה עם לב אחד גדול"
במשך ימי השבעה המה בית המשפחה בחברים ובמכרים שביקשו לנחם, אך גם להתנחם. "סתיו הייתה צנועה מאוד, לא אהבה רעש", אומרת חני. "פתאום כל כך הרבה אנשים באו לחזק אותנו ולנחם". אחת השכנות סיפרה: "איזו ילדה הייתה סתיו. היא הכירה את השכנים ודאגה לכולנו, במיוחד לקשישים".
חני וקובי מתקשים להשתחרר מהרגעים האחרונים בחייה של סתיו. "הייתי בטוח שהיא תקום ותתעורר ויהיה בסדר", אומר קובי. חני מספרת כי אחת האחיות אמרה לה שזה הסוף, אך היא עדיין נאחזה בתקווה. "היא ידעה, ואני אמרתי לה בתמימות שהיו מקרים שאנשים התעוררו", מספרת האם. "האחות הנידה את ראשה ואמרה לי שזה לא המצב". חני גם זוכרת את הדמעות בעיניו של הרופא שטיפל בסתיו וביקש מהם להיפרד ממנה: "זה היה כל כך קשה וכואב".
האחים לוטם ועידן מתקשים לעכל את האובדן, במיוחד לוטם שמצאה את סתיו מוטלת על רצפת האמבטיה. "זה לא פשוט", אומרים ההורים. "לוטם עברה חוויה לא פשוטה וכולנו נתגבר על זה ביחד. אנחנו גם נחשוב איך להנציח את זכרה בפעולות למען החברה, כמו שסתיו תמיד עשתה".
