ייאוש, אכזבה וביקורת קשה. בני העדה האתיופית בחולון מבינים כי גל המחאה הארצי שהתחיל בג'סי כהן אחרי ששוטר הכה חייל אתיופי לא באמת יצר שינוי ומזהירים מפיצוץ: "דמנו הפך להפקר, החיים שלנו שווים פחות משל אדם לבן, עד שלא נפרק תחנת משטרה הם לא יירגעו?".
בזמן שאתמול בלילה (2.7) כל המדינה בערה במחאת יוצאי אתיופיה, נראה כי דווקא בשכונת ג'סי כהן בה מתגוררים רבים מעולי אתיופיה יש שקט יחסי. "מי שרצה להפגין יצא למוקדים הגדולים, הייתה הוראה מפורשת לא לפגוע בשכונה ולא לקלקל את הבית שלנו", מסביר נער מהשכונה. למרות זאת זוהו שני מוקדים של הבערת אש בחולון, ברחוב ברקת ואהרונוביץ', אך האש כובתה במהרה ובשטח לא נראו מפגינים.
מותו של סלמון טקה עורר בעיר חולון זיכרונות כואבים, בדיוק כשבני העדה קיוו שהלקחים נלמדו הם גילו כי המונח 'שיטור יתר' ממשיך להתקיים נגד צעירי העדה.
ב-2015 פתח את גל המחאה הראשון של הקהילה המקרה של החייל דמאס פקאדה מג'סי כהן, שהוכה על ידי שוטר ונעצר. מאז היו עוד מספר מקרים שעוררו את היחסים של בני העדה עם המשטרה, בניהם מותו של יהודה בידאגה שנורה למוות על ידי שוטר בבת ים.
המקרה האחרון של טקה הוא רק מסמר נוסף בארון הקבורה של יחסי המשטרה עם העדה, ומי שחש בין הפטיש לסדן הם בעיקר עובדי הרשות ממוצא אתיופי, אלו שמקדישים אינסוף אנרגיות לחיבור בין הקהילה לחברה הישראלית ועובדים ישירות עם המשטרה במטרה ליצור יחסים בריאים בין הצדדים.
"אני לא יודעת איך אני מסתכלת לילדים שלנו בעיניים אחרי מה שקרה", מספרת עובדת קהילתית מחולון בת לעדה האתיופית. "מה אני אגיד להם? שיש תקווה? כי לי כבר אין. כל הזמן מנסים ללמד אותם שהמשטרה שייכת לכולנו, שאם הם יתאמצו ויתנהגו יפה הם יצליחו בחיים ואז בא מקרה כזה והורס הכל.
"דמאס פיקדה היה נער מדהים, מתנדב ואכפתי. למרות הרקע הקשה שלו הוא לא נפל בין הכיסאות ואפילו הפך לקצין מצטיין, אז אם זה קרה לו כנראה זה יכול לקרות לכל אחד. אני מרגישה מיואשת, ברור שיש הרבה שוטרים טובים אבל יש נגדנו שיטור יתר על בסיס קבוע וכך קורים כאלו אסונות".
העובדת מוסיפה: "הדם שלנו הפך להפקר, אתיופי הפך למילה נרדפת לעבריין והאצבע קלה על ההדק. לא פלא שהרבה אנשים טוענים שעד שלא נפרק תחנת משטרה לא יהיה כאן שינוי. בכל פעם ששוטר יורה למוות באזרח זה תמיד אתיופי, אבל מעולם לא שמעת על שוטר אתיופי שיורה בילד לבן.
"אם אין לך את הסבלנות, את הכלים ואת היכולת להתמודד עם נערים שמתפרעים בלי לרצוח אותם אז אל תהיה שוטר. השוטרים התרגלו לראות בנו שק החבטות שלהם, אנשים שחייהם זולים יותר מאחרים ואין לי ספק ששוב המחאה תירדם עד לרצח הבא. חבל שהתקשורת נזכרת בנו רק כשקורה אסון ואין ניסיון אמיתי למצוא פתרון".
דורון ימלה מחולון, מאמן בכדורסל נערים בסיכון, הוא עובד בהתנדבות ומנסה לעודד אותם להתערות בחברה הישראלית. גם הוא נשמע מיואש ביום כזה: "אני זוכר את עצמי כחייל שלא היו מכניסים אותי למועדונים. היום הילדים שלי הם צברים לכל דבר, אני רוצה לחלום שהם לא יפגשו גזענות כזאת אבל כפי שהדברים נראים גם הם ימצאו את עצמם מחוץ למועדונים, אני רק מקווה שדבר אחד כן השתנה, שחבריהם הצברים לא יוותרו עליהם והם לא יאלצו לחזור הביתה לבדם כפי שאני נאלצתי לעשות.
"זה המפתח, אם הצברים יקבלו את בני העדה אז המשטרה לא תראה בהם שונים. אני מנסה לעודד את הנערים בקבוצה שיש להם סיכוי לעתיד טוב יותר, אבל זה קשה וביום כזה זה נראה בלתי אפשרי".
