משכן חדש לנוער ה־MMA נחנך בשבוע שעבר, במרכז קהילתי 'קליין' בתל גיבורים. מאחורי היוזמה עומד תושב השכונה, אריאל ידגרוב, סגן אלוף עולם בהיאבקות ומאמן MMA, שטיפח עשרות אלופי עולם בקריירה הבינלאומית שטיפח בשנים האחרונות. לפני כשנה הוא החליט לעצור הכל, לחזור לישראל, ולהביא את בשורת ההיאבקות המעורבת לצפון חולון.
"לא רק גוף"
באירוע המרגש נכחו ראש עיריית חולון מוטי ששון, אנשי ציבור, נציגי החברה למתנ"סים, בכירים ממרחב איילון של משטרת ישראל, ביניהם מפקד המרחב, לארי סמר ונציגי כוחות הביטחון. אכן, נוכחות מרשימה ומפתיעה במיוחד, כאשר מבינים שמדובר בסופו של דבר במועדון ספורט קהילתי קטן לבני נוער. אבל אולי התכונה מעידה גם ובעיקר על חתן השמחה ידגרוב.
הוא עלה מרוסיה בגיל תשע, המשפחה התמקמה בבת ים, וההורים שנאלצו לפרנס חמישה ילדים בארץ זרה, נעדרו במשך רוב שעות היום מהבית. "הסתובבתי בעיקר בפארקים עם חברים, עשינו שטויות ולא עניין אותנו שום דבר", משחזר ידגרוב בן ה־38.
"השינוי הגיע דווקא מהכיוון של אחי. הוא הלך לחוג היאבקות וכשהמאמן שלו ראה אותי הוא מיד זיהה פוטנציאל. כבר אז נראיתי גדול ורציתי להוציא אנרגיות בספורט. עם דיסלקציה חמורה לא ממש מצאתי את עצמי בבית הספר, בקושי סיימתי 12 שנות לימוד ורק כשהתגייסתי חזרתי לספסל הלימודים".
הוא שירת במג"ב ונשלח מטעם הצבא לקורס מאמני קרב מגע, שם פתח לראשונה מחברת והבין את המשמעות של 'נפש בריאה בגוף בריא'. "בן אדם חייב ללמוד, אי־אפשר להפריד בין הדברים. ספורט זה לא רק גוף אלא גם שכל. חייבים לאמן את שרירי המוח בדיוק כמו שאנחנו מאמנים את שרירי הגוף. תשכחו מהסטיגמה של הספורטאים המטומטמים, רק החכמים מצליחים".
אחרי הצבא החל לאמן בגופי ביטחון בכירים ביניהם הימ"מ, המשטרה, השב"כ ועוד. במקביל עבד כמאבטח בשגרירות ארצות הברית ושם נחשף לראשונה ל־MMA, אמנות לחימה המשלבת בתוכה סוגים שונים של שיטות לחימה, שבבסיסה עומד רעיון של ‘אין חוקים’. אך כשרואים את משמעת הברזל והקפדנות של ידגרוב נראה כי דווקא בכאוס הזה הוא מוצא כללים נוקשים.
"זה ספורט שמאפשר לך לבטא יכולות רבות", הוא אומר. "זה מתחיל במשמעת עצמית, תזונה נכונה, הבנה שכוח זה לא נשק, שהאמנות הזאת היא קודם כל דבר שצריך לכבד”.
האהבה הגדולה לתחום הביאה אותו לנסות את מזלו בארצות הברית. בשלב הזה כבר היה נשוי ללילי, אחות במקצועה, שבחרה להישאר בארץ ולגדל את שני ילדיהם.
ידגרוב חי על קו ישראל־ארה"ב, ויחד עם המאמן גרג ג’קסון שאימן יותר מ־30 אלופי עולם, למד את המקצוע והחליט לפנות לתחום האימון. "לא כל אחד נועד להיות אלוף עולם, יש כאלו שדווקא ההדרכה והאימון הם התחום שלהם ואני הרגשתי שאני טוב יותר כמאמן".
ואיך מרגישים החיים הרחק מהמשפחה?
"זה לא היה פשוט. הייתי מסיים יום עבודה, חוזר לדירה שלי והכל ריק. יש שקט וכל מה שאתה רוצה זה את המשפחה לידך. לילי והילדים גרו בתל גיבורים וכל פעם שהגעתי הייתי מאמן ארבעה ילדים מהשכונה. היום הם כבר מאמנים בעצמם אחרי שירות צבאי ביחידות מובחרות, אבל אז הם היו ילדים שרק רצו ללמוד".
ומה בכל זאת החזיר אותך לארץ?
"כשלילי אמרה לי שזה מספיק. אני מודה שחששתי. היא רצתה שאהיה קרוב למשפחה ואמרה שאם אני טוב - אני אצליח בכל מקום. לפני שנה בדיוק חזרתי לארץ והיעד הראשון שלי היה להגשים את הפרויקט הזה".
בתוך זמן קצר הקבוצה הקטנה גדלה לקהילה של 140 ילדים, הם התאמנו בפארקים ובחדר מאולתר של חוג ג’ודו, כשידגרוב פועל בהתנדבות מלאה ועמוק בפנים מבין שזה לא מספיק.
"הילדים האלה הפכו לילדים שלי", הוא משחזר. "אני הולך איתם יד ביד לכל מקום, אם יש בעיות בבית ספר, אם יש חקירה במשטרה ואם יש צרות בבית. אין היבט בחיים שלהם שאני לא מעורב בו, הם יכולים לבקש הכל. הפכנו למשפחה והרבה מזה בזכות לילי שהיא עמוד התווך שלנו.
"בכל שבת בשש בבוקר אנחנו יוצאים להליכה של 12 קילומטר, עד אזור ובחזרה, ישר לארוחת בוקר קלה אצלי בבית. במוצ"ש עושים ערב כיפי, פיצות או מה שמתחשק להם. מי שמגיע לרוב זקוק לזה, כי את רוב הזמן אנחנו מבלים בשיחות, בחיזוקים ובניסיון לתמוך במי שצריך. האימון הוא
בסך הכל שעה אחת, מה שמסביב חשוב הרבה יותר.
"בהתחלה היינו מתאמנים רק פעמיים בשבוע, כל ילד שילם 200 שקל דמי רצינות וביטוח וכל שאר הפעילות חופשי, אבל מה קורה עם ילד שנשר מבית הספר ואין לו מה לעשות בבקרים? או עם ילד שקיבל השעיה ואין לו מקום באמת ללמוד? הרגשתי שזה לא מספיק".
"לא רק ספורט"
ידגרוב פנה למספר גורמים, ביניהם עיריית חולון, רשת קהילה ופנאי והחברה למתנ”סים, שהופתעו מהפעילות הענפה והציעו לו חדר קבוע במרכז קליין ותפקיד מאמן. עיריית חולון העניקה תקציב נדיב ובסיוע של מספר תורמים הוקם המכון החדש.
“יש לי כאן ילדים מכל הסוגים, ובכל אחד מהם אני רואה את עצמי. אני זוכר את החיים שלי בגילם ומבין מה הם צריכים, ואיך להגיע אליהם. אבל הם יודעים שגם לי יש דרישות".
ומה הן?
"קודם כל לרצות, אני יכול לכתוב ספר על כל התירוצים ששמעתי אבל מי שרוצה חייב להיות נוכח באימונים, אסור לשקר בשום מחיר, וכמובן חשבונות סוגרים אצלי במשרד ולא על המזרן.
"כל אימון נפתח ונסגר בשיחה בה אנחנו מציפים נושאים חשובים, כל ילד מחויב בשעות לימוד שהוא מקבל ממורה פרטי, שמתנדב, אנחנו בודקים תעודות ומי שלא עומד בממוצע הציונים הנדרש לא יכול להתאמן. הם מחויבים להגיש עבודה על כל נושא שהם בוחרים ולדבר על זה מול הקבוצה אחת לחודשיים. הם מחויבים במנוי לספרייה, ומי שמגיש שלוש עבודות סיכום על ספרים מקבל פרס ספורטיבי.
"כבר היו תלמידים שעזבו בגלל ציונים נמוכים וחזרו עם תעודת הצטיינות, היו גם כאלו שההורים שלהם נבהלו מהמשמעת וחזרו כי הבינו שרק כך אפשר להצליח. היו שהתקשו להתמיד כי הם צריכים להרוויח כסף ועזרנו להם עם עבודות זמניות חוקיות.
אלו ילדים שאם הם לא כאן הם ברחוב, מסובכים, כמו שאני הסתובבתי ברחובות ויכולתי להרוס לעצמי את העתיד. רק לאחרונה הביאו לי ילדה בת 15 שנפלה לסמים, היום אני גאה בה כי היא מתמידה, שומרת על עצמה ופתחה דף חדש".
אנשי ביטחון שאיתם עבד במהלך השנים התגייסו לפרויקט ומתאמנים במכון עם הילדים. "כבר היה מקרה שילד התאמן עם שוטר שעשה חיפוש אצלו בבית", מספר ידגרוב בחיוך.
"כאן הם לומדים שאנשי ביטחון הם אנשים טובים, בניגוד למה שהם למדו ברחוב. החלום שלי זה להחזיר עטרה ליושנה, שמתל גיבורים יצאו גיבורים אמיתיים".
השבוע יגיעו נציגים מעיריית ראשון לציון, במטרה לבחון את המקום כדי לפתוח לידגרוב מרכז נוסף. בקרוב ייפתח גם חוג שחמט לילדי הקבוצה, בתל גיבורים. "אין לי ספק שכל אחד מהילדים האלו יצליחו בחיים כי אנחנו מאפשרים להם, זה בכלל לא קשור לספורט. זה קשור לאמונה".
