"לילד ההומו שאני הייתי בחולון, שלא היה לו למי לפנות ועם מי לדבר, זה יום חג. מכל הארץ, דווקא העיר שלי בחרה לפתוח את הדלת למי שהכי זקוק לזה", כך אמר השבוע ר', בן לקהילה הלהט"בית, בתגובה לפתיחת הוסטל ייחודי בחולון עבור צעירים־בוגרים להט"בים. מטרת התוכנית היא ללוות אותם, להכשיר אותם לחיים עצמאיים ולספק להם את כל מחסורם.
לא כולם מבינים מדוע אנשים בוגרים ובריאים זקוקים למסגרת מלווה, אך מי שהתמודד עם הבדידות ועם הקושי שמלווה צעירים להט"בים רבים אחרי השחרור ממסגרות, מתקשה להסתיר את ההתרגשות. "לחייל משוחרר הומו אין תמיד לאן לחזור. הוא בקלות יכול להפוך להומלס".
1 צפייה בגלריה
ההוסטל, השבוע. מיקומו נותר חסוי | צילום: קובי קואנקס
(ההוסטל, השבוע. מיקומו נותר חסוי | צילום: קובי קואנקס)
"לא מובן מאליו"
ההחלטה להקים את המקום החלה להתבשל לפני כשנה וחצי, לאחר שחמש רשויות מקומיות סירבו להצעת משרד העבודה והרווחה, שקידם את הפרויקט ביחד עם חברת הכנסת מירב בן ארי ('כולנו') - להקים הוסטל דומה בשטחן. הנימוק: הדבר עלול לגרום לתרעומת בקרב התושבים. עיריית חולון דווקא שמחה להצטרף לתוכנית וכבר ביולי 2016 הועברו אליה 1.2 מיליון שקל לשם איתור מבנה מתאים והכנתו.
ההוסטל מיועד ללהט"בים בגילאי 18 עד 25, טווח גלאים לא מקובל כשמדובר במסגרות דומות, אשר קולטות קטינים שלא יכולים לצאת לעבוד ולממן את עצמם. אולם כשמדובר בקהילה הגאה, המצב מעט שונה. רבים מחבריה חווים בשלב זה של חייהם משברים ולא תמיד יש להם בית חם, אוהב ומבין לחזור אליו.
"בבסיס הרוב נחשו שאני הומו ופשוט התעלמו מזה, אבל בכל סוף שבוע, כשחזרתי הביתה, זה היה כמו לחזור לארון", ממשיך ר' (40), שגדל בחולון והתגורר שנתיים ברחוב כיוון שלא מצא מסגרת מתאימה. "כשהשתחררתי בגיל 21 היה לי ברור שאני לא יכול לגור בבית. כשההורים שלי הבינו שאני רוצה לעבור לתל אביב, כי שם יהיה לי קל יותר לחיות כהומו מוצהר, הם ממש התנגדו.
"במשך שנתיים נדדתי בין ספות של אנשים טובים ואנשים פחות טובים, לילה ברחוב, לילה בים, לילה אצל משהו שריחם עליי. אלו לא באמת חיים. הרבה חברים שלי מאותה תקופה גמרו בכלא או במקום יותר קשה. לרוב החיילים המשוחררים יש נחיתה רכה באזרחות. הם עובדים כדי לטייל, גרים אצל ההורים, מקבלים עזרה בשכר לימוד כדי ללמוד באוניברסיטה ובכלל נתמכים על ידי המשפחה עד שהם מצליחים להסתדר לבד.
"להרבה הומואים ולסביות אין את זה. הם עדיין לא מבינים מי הם ומה הם רוצים. הם חייבים לקבל החלטה האם להתחבא או לעוף מהבית. גם אם ההורים לא אומרים לך את זה בפרצוף, הרבה פעמים המסר ברור. ככה בכל מקרה היה אצלי. בתיכון למדתי בקמפוס מאוד מוכר ואהוב בחולון, שם נתנו חופש למי שאני, אבל בבית תמיד הדחיקו. היום ההורים שלי הרבה יותר מקבלים, אבל עברתי ייסורים קשים. המחשבה שדווקא העיר שבה גדלתי פותחת שערים למוסד כזה, מעלה לי דמעות של התרגשות. מבחינתי זה יום חג".
מנהל ההוסטל, צחי אברהם, מבין כי ההוסטל מביא בשורה חדשה לעיר. "אני יודע שלא כל עיר הייתה שמחה לקבל הוסטל כזה, אבל עיריית חולון קיבלה אותנו בזרועות פתוחות ומבחינתנו זה לא מובן מאליו. זה מעיד על פתיחות וזה מאוד משמח אותנו וגורם לנו להרגיש בנוח".
אברהם הוא בוגר תואר ראשון בפסיכולוגיה וחינוך ובעל תואר שני בפסיכודרמה. בעבר שימש כמדריך ורכז ב'בית דרור' לבני נוער מהקהילה הגאה. את ההוסטל הוא מנהל מטעם עמותת 'אורות', כהמשך טיפול טבעי לרצף המענה הטיפולי שניתן לקהילה הגאה.
"'בית דרור' מיועד לקטינים ולטווח קצר, בהוסטל החדש אנחנו קובעים תקופת טיפול של עד שנה ולמעשה מכינים אותם לחיים בחוץ. הם לומדים כישורי חיים - להיות עצמאים, להתנהל נכון מבחינה פיננסית וכמובן לנהל משק בית. יש ליווי רגשי והמון תמיכה. המטרה היא שההוסטל יהפוך לבית שלהם וכך כשייצאו לעולם בחוץ הם כבר יידעו כיצד להתנהל.
"אנחנו בונים להם תוכנית אישית במטרה להגשים להם את היעדים והחלומות. כל חניך מחויב ללמוד או לעבוד, יש לו"ז קבוע, ארוחות מסודרות וכמובן תורנויות. מצד שני, אנחנו גם משתדלים לתת להם גמישות וחופש כי המטרה היא להכין אותם לחיים, שם לא מצפה להם מסגרת מסודרת. היציאה ממסגרת היא תמיד סוג של נפילה ואנחנו שואפים לצמצם אותה ככל האפשר".
פתחתם רק לפני שבוע, איך התגובות?
"מדהימות. קבלנו המון פניות והמקום כבר מלא. מבחינתנו, זה מעיד על הצורך הגדול שהיה קיים במקום כזה. יש חניכים שממש חיכו שרק נפתח, אני כולי תקווה שבעתיד המקום יגדל וייפתחו עוד מרכזים דומים".
אברהם כבר הספיק להכיר את השכנים בסמוך להוסטל, שאת מיקומו אסור לחשוף. הוא מספר על גישה חיובית ופידבקים שהפתיעו גם אותו. "הרבה אנשים כבר יצרו קשר וביקשו לבוא להתנדב ולעזור, חלק בבישול וחלק בסיוע לפעילות במקום. אנחנו נשמח לקבל כל מתנדב שיש לו ידע וכלים שיכולים לתרום לחיים העצמאיים של החניכים. כמובן שיש לנו תהליך סינון מאוד קפדני, אנחנו לוקחים את נושא המתנדבים ממש ברצינות".
בטח גם כאן קיימת מורכבות מסוימת.
"ברור לנו שזה נושא רגיש ואנחנו מתכוונים להכניס לכאן רק דמויות מטיבות. כמובן שנשמח גם לקבל ציוד כמו טואלטיקה, לבנים ודברים בסיסיים. כמובן שלא חסר אוכל, אבל צעירים רבים מגיעים לכאן עם קושי כלכלי וכל סיוע בציוד יכול לעזור".
"המקום - משפחה מורחבת"
מנהלת השירות לנוער על רצף מצבי הסיכון במשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, ציפי נחשון גליק, קידמה את הפרויקט עד לפתיחת ההוסטל וכיום היא ממונה עליו.
גליק סבורה כי ההוסטל החדש ממלא ואקום שקיים כבר זמן רב. "יש מסגרות טיפוליות לקטינים ולטרנסג'נדרים, אבל עד היום לא הוקם מקום כזה עבור צעירים בוגרים שזקוקים להמשך תמיכה. גם בגילם הם זקוקים ללווי משמעותי, שכולל שינה. על מנת להמשיך את הרצף הטיפולי, פתחנו את ההוסטל.
"המקום משמש עבורם כמשפחה מורחבת וזאת הסיבה שהוא לא גדול אבל גם לא קטן. במידת הצורך כמובן שנבחן אפשרות להוסיף מקומות. כיום אנחנו מקדמים תוכנית ב־50 רשויות מקומיות לטיפול באוכלוסייה הלהט"בית. זה אתגר שהגיע לפתחנו ואנחנו מתמודדים איתו כראוי".
על פי משרד העבודה והרווחה, ההוסטל מיועד ל־12 צעירים וצעירות בוגרים במצבי סיכון (חסרי קורת גג וחסרי עורף משפחתי, מאוכלוסיית הלהט"ב), הזקוקים לסידור חוץ ביתי. התקציב שלו עומד על כמיליון ו־800 אלף שקל בשנה וחצי.
ההוסטל החדש מעניק להם קורת גג, מזון, סיוע בהכשרה מקצועית לתעסוקה והתערבות טיפולית שיקומית. כל צעיר וצעירה יכולים לשהות בהוסטל בין חצי שנה לשנה וחצי והשירותים מותאמים לערכי התרבות, הדת ואורח החיים שהם מנהלים.
לכל שוהה בהוסטל מותאמת תוכנית טיפולית אישית בהתאם לצרכיו. עובדת סוציאלית זמינה למתן מענה טיפולי בעיתות משבר. במסגרת ההוסטל נערכות גם פעילויות פנאי והעשרה, כמו הרצאות, סדנאות, סרטים, הצגות, טיולים, סיורים באתרים, חוגי התעמלות ועוד. בנוסף, בחודשיים הראשונים לשהות במסגרת יוענקו דמי כיס לשוהים בסך 100 שקל בחודש להוצאות אישיות.
ההוסטל פעיל במשך 24 שעות ביממה ובמהלך כל ימות השבוע, כולל שבתות, חגים וחופשות. עמותת 'אותות' מפעילה את ההוסטל כמסגרת ארצית שתקלוט צעירים מכל הארץ.
