"יוסף היה ילד טוב, תמיד דאג לחברים שלו. היה לו חיוך גדול על הפנים, לא ברור איך ילד נרצח על שטות", אומר השבוע נער שהכיר את יוסף זוהר ז"ל, הנער בן ה־14 שנדקר למוות בשבוע שעבר בג'סי כהן בחולון. "אני מפחד שעכשיו שידביקו לכל הצעירים בשכונה תווית של עבריינים".
מי יציל את שכונת ג'סי כהן? כבר הורדתם את האפליקציה של mynet?
בני הנוער שמתגוררים בשכונה חושבים שהרצח של זוהר הוא רק סימפטום לבעיה שהולכת וגוברת עם השנים. "פעם היית יכול ללכת פה בכל שעה ולא לפחד", אומרת ספיר, נערה בת 15 שגרה בשכונה. "היום אני וחברות שלי פוחדות ללכת אחרי השעה 21:00 בערב, כי מישהו יכול לגנוב לך את הטלפון הנייד או סתם להציק לך. אני לא מדברת רק על מבוגרים, יש פה חבורות של ילדים שמציקים לבנות ולילדים קטנים יותר ועושים את המוות לכל השכונה".
נער שהכיר את זוהר אומר שלא מדובר בנער רע, כפי שהציגו אותו בחלק מהפרסומים. "מי שהכיר את יוסף יודע שלא היה מקרה שהיית צריך ממנו משהו והוא לא היה עוזר. יש ילדים שמעבירים את הזמן שלהם בחוץ, בדרך כלל הם רק יושבים ומדברים, מעשנים סיגריה ושומעים מוזיקה. זה לא עושה אותם עבריינים. הילדים בחוץ כי אין להם ברירה ואין להם לאן ללכת, אבל זה לא אומר שלכולם יש תיקים במשטרה".
לדעתך עושים מספיק כדי לטפל בנוער של השכונה? "כן ולא. אם הילדים האלה ירצו ללכת לפרויקט של הקידום (בשכונה פועל מרכז לקידום נוער - א.ק) הם ילכו, אבל מי שלא רוצה לעשות את הדברים האלה לא יעשה, אי אפשר להכריח".
מדברים את השפה אוראל גלינה, משמש כרכז הנוער בשכונה בשנתיים וחצי האחרונות. את הנער שנרצח הוא הכיר היטב, כמו גם את שכונת ג'סי כהן "גם אני כנער הסתובבתי בשכונת ג'סי כהן, היו לי כאן המון חברים ואני מכיר את השפה של המקום מגיל העשרה שלי. את יוסף הכרתי טוב. הוא היה מגיע לכל הפעילויות שלנו. אנחנו מאוד כואבים את המקרה שקרה.
"העבודה שלי התחילה עם הנערים מהמקום הכי בסיסי, ברחוב, המרכז המסחרי ומגרשי הכדורגל ובין השיכונים", הוא מספר, "העבודה נעשתה בשעות היום וגם בשעות הערב והלילה המאוחרות. נכנסתי לשכונה ובניתי את התחום הזה מאפס, מהמקום של היכרות וליצור תהליך של בניית אמון ולאתר את אותם הנערים, לזהות את התופעות בשכונה, לנסות לאתר צרכים, למפות וליצור מסגרות פעילות שמתאימות לנערים. העבודה הזו מצריכה הרבה אינטואיציה, ללמוד את השפה של הנערים, כשאתה ברחוב אתה צריך ללמוד את הרחוב, אנחנו לא מרכז של נוער קונבנציונאלי. הדגש הוא על עבודת רחוב וכדי להצליח ולהתערבב איתם אתה צריך למצוא את השפה המשותפת איתם".
איך ניגשים אליהם? "קודם כל צריך לבוא הכי פשוט שיש, הכי עממי ובגובה העיניים. שלא יציירו אותך כאיש ממסד שהגיע מהאוניברסיטה. אתה צריך להציג את עצמך ולומר מה אתה עושה פה וליצור שיחה פשוטה. הבסיס להצלחה בעבודה הזו זו עקביות והתמדה. לא מקבלים אותך ישר, אתה צריך לעבור כמה מבחנים של בדיקת גבולות וליצור אמון שאתה באמת בא להיות איתם ובשבילם, זה לוקח כמה חודשים. כיום יש בשכונה כמאה בני נוער שהם בקשר עם המסגרות שמציע להם המרכז הקהילתי או בעבודה אישית".
אחרי שיוצרים אמון מה עושים? "יש קבוצות כדורגל או אמנות לחימה, יש לנו מועדון נוער שפועל בימי שני ומועדון שנקרא פספורט עם סוני פלייסטשיין ומשחקים, יש תיאטרון, יש קבוצת בישול ומוזיקה אלקטרונית שעכשיו אני פותח. כל אחד מהנערים יכול למצוא את עצמו באיזו מסגרת ויש כאלה שלא, מי שלא ימצא אנחנו נשב איתו במרכז המסחרי או לקפה במשרד.
"עם נער אחד זו תהיה עבודה של ישיבה במרכז המסחרי, אחר כדורגל ואחר קפה במשרד ובעקיפין נדבר ונקדם אותו. זה מאוד שונה ולא מובנה, אנחנו כל הזמן משנים את הדרך וממציאים את עצמנו מחדש, הדבר הכי יציב שלנו בעבודה זה חוסר היציבות שלנו בדרך".
נערים ונערות משתפים אתכם במצוקות שלהם? "יש כאלה שמספרים על בעיות של גיל ההתבגרות, היו שסיפרו על הסתבכויות או תיקים או משפט שהם צריכים ללכת אליו. הנערים רואים בנו גורם חיובי, מישהו שאפשר לבוא ולדבר איתו ולהתייעץ. זו העבודה שעשינו והם יודעים מה אנחנו עושים בשכונה ויודעים שאנחנו רוצים בטובתם ורוצים לקדם אותם. אנחנו מאוד מאמינים בבני הנוער האלה ופועלים ליצור שינוי תפיסתי, גם של האופן בו חולון תופסת את שכונת ג'סי כהן, וגם את האופן בו בני הנוער בשכונה רואים את העתיד שלהם. אנחנו רוצים שהם יאמינו בעצמם וייקחו אחריות על החיים שלהם. אנחנו לא כאן כדי להעסיק אותם, אנחנו כאן כדי לחולל שינוי".
הסיפור המלא בגיליון סופ"ש של 'ידיעות חולון'