שירה (שם בדוי) אם יחידנית מחולון, בסך הכל ביקשה להגן על בנה בן ה־13 ולמנוע ממנו להסתובב ברחוב ולהתחבר עם גורמים שליליים, "האמנתי שזה ישמור עליו, ששם הוא יהיה מוגן, יקבל מסגרת מסודרת, חינוך טוב, ערכים וכמובן סביבה בטוחה ונעימה", היא מספרת השבוע.
קראו גם:
היא לא תיארה לעצמה ששם, בפנימייה באיזור שאליה רשמה את בנה, דווקא במקום שבו הוא אמור להיות מוגן, חייו וחייה יתהפכו אחרי שבנה יותקף מינית.
"לפני כשלושה שבועות התקשר אליי המדריך שלו מהפנימייה ואמר שתקפו את הבן שלי", היא משחזרת בכאב. "לא ממש הבנתי מה הכוונה, מי תקף? איך זה קרה? המידע שהוא נתן לי לא היה ברור ומיד חשדתי שמשהו חמור בהרבה קרה".
ללא השגחה
אביו של הנער אסף אותו מהפנימייה וכשבנה הגיע הביתה התברר לשירה שהנורא מכל קרה, "הבן שלי סיפר לי שיש חייל שמסתובב כל הזמן בפנימייה, מחלק לילדים סיגריות ומדבר איתם. תמיד הרגשתי שקל מדי להיכנס לפנימייה, שאין מספיק השגחה והקפדה על מי שנכנס ויוצא. זו פנימייה לילדים קטנים, אפילו לא גילאי תיכון, אבל בכל זאת מאפשרים לחייל בוגר להסתובב שם חופשי. הבן שלי אמר לי שהוא פיתה אותו לבוא איתו לצד, הבטיח לו כל מיני דברים והילד לתומו הלך, כשהם היו במסדרון צדדי הוא הוריד לו את המכנסיים וכפה את עצמו עליו".
כיצד הגבת כששמעת את הדברים?
"קודם כל חיבקתי ונישקתי אותו, אמרתי לו שהוא לא אשם ושהוא לא עשה שום דבר רע. מי שטעה זה מי שצריך לשמור עליו ומי שעולל לו את זה. בהתחלה הוא לא רצה שאתלונן, הוא ממש חשש מזה, אבל הסברתי לו שאם אני והוא יחד לא נשים לזה סוף ולא נדווח על מה שקרה, ילדים אחרים ישלמו את המחיר וייפגעו וזה שיכנע אותו. הוא אמר לי 'אמא אני לא רוצה שהוא יפגע בחברים שלי'. ההבנה שהוא יכול לעצור אותו עודדה אותו להתלונן.
ואת, איך הרגשת?
"זה חוסר אונים שאני לא מאחלת לאף אחד, אין לי מושג מה לעשות עם עצמי. מאז המקרה אני לא רגועה, כל הזמן הראש שלי רץ קדימה. את שומעת סיפורים כאלו ואת בטוחה שכל המערכת מתגייסת לעזרת המשפחה, אבל פתאום זה קורה לך ואת המומה מהאטימות. לאף אחד לא אכפת? אף אחד לא דואג לבן שלי? אף אחד לא דואג לילד הבא שיפגע מהחייל הזה? איך שוטרים יכולים לישון בלילה בידיעה שיש בחוץ מישהו שעלול לפגוע בילדים ולא לעשות את המינימום שזה לחקור את בני ולשאול אותו שאלה בסיסית: מה קרה לך?".
החוקרת חסמה את ההודעות
האם ובנה פנו למרכז לסיוע לילדים ונוער שעברו פגיעה מינית שפועל בשיתוף משטרת ישראל וביקשו להגיש תלונה, אך לטענתה שם החלה סחבת בלתי נתפסת, "קודם כל אמרו לי שהייתי אמורה לקבוע פגישה. אני לא מבינה, הרי אם זה מרכז לסיוע דחוף אז איך קובעים פגישה מראש? סיפרנו להם מה קרה ואיפשרו לי להגיש תלונה, הם אמרו שהילד ייחקר בהמשך, אך מאז ועד לרגע זה אף גורם לא יצר עימי קשר. הילד לא נחקר ולא נבדק. כשהבנתי שהיינו אמורים לפנות לחדר 4 בוולפסון, ביקשתי הפניה מהמשטרה אבל גם את זה לא קיבלתי". לטענת האם, השיא התרחש כשחוקרת משטרה חסמה אותה בנייד, "הגעתי לתחנת ראשון לציון, כי הבנתי שהיא מטפלת במקרה ושם לא היתה להם שום תשובה עבורי. מה קורה עם החקירה, האם הבחור נתפס, כלום. השגתי את הנייד של החוקרת שבכלל טענה שהילד נחקר, דבר שכמובן לא התרחש, אבל זה רק מראה כמה הם לא מטפלים במקרה ברצינות.
"הבן שלי מסתובב עם גז מדמיע, הוא חושש ומבולבל. הוא כבר התחיל לחפש עבריינים שיעזרו לו לפגוע בתוקף שלו, לזה המשטרה ורשויות החוק רוצים שהבן שלי יגיע?"
"הכי נורא זה שהיא היתה בשוק שבכלל התקשרתי אליה, מבחינתה זה לא מקובל שאמא שהילד שלה עבר אונס תטריד אותה בנייד הפרטי. בהמשך ההתכתבות הבנתי שהיא חסמה אותי למרות שתמיד כתבתי בנימוס. זה מרתיח אותי כי אף אחד לא נותן לי תשובות ולא מנסה לעזור לנו, לכי תדעי בכמה עוד ילדים החייל הזה פוגע".
במקביל מספרת האם כי בפנימייה דורשים מבנה לשוב לספסל הלימודים, "הם אומרים שהוא צריך מסגרת, אבל הם עדיין לא תפסו את התוקף. לא נעשה שום צעד כדי למנוע מהמקרה הזה לחזור על עצמו, אז למה הם מצפים? הם בכלל לא יודעים מה שמו של הבחור הזה שהסתובב שם. כל המקום מרושת במצלמות, כל מה שהם צריכים לעשות זה להוציא צילומים או לשאול את הילדים מי הבחור. מבחינתי כל עוד התוקף לא נתפס, הבן שלי לא יכול לחזור לשם, אני לא רוצה שהוא יראה אותו".
לדברי שירה החוויה הקשה שחווה הבן שלה השפיעה עליו מאוד, "בימים אלו הבן שלי מסתובב עם גז מדמיע, הוא חושש ומבולבל וזה בא לידי ביטוי בצורה מאוד מדאיגה. הוא כבר התחיל לחפש עבריינים שיעזרו לו לפגוע בתוקף שלו. לזה המשטרה ורשויות החוק רוצים שהבן שלי יגיע?".
מהמשטרה נמסר בתגובה: "חקירת האירוע עדיין מתנהלת בימים אלו. בשלב הזה לא נוכל למסור פרטים מתוך חקירה מתנהלת, אולם נציין כי החקירה תימשך במטרה להגיע לחקר האמת ולנסיבות האירוע".
עוד חדשות חולון
