שלוש פעמים בשבוע יוצא יצחק הלל מביתו בתל אביב לקבלת טיפולי דיאליזה בבית החולים וולפסון בחולון. בחזרה, אחרי יום מתיש, הוא נאלץ להתמודד עם נהגי מוניות שחוסמים את הגישה לנכים כאשר הם חונים בתחנת האוטובוס, מה שמונע ממנו להשתמש בתחבורה הציבורית.
"כל טיפול הפך אצלי לסיוט", הוא מספר השבוע. "לא מספיק שאני מתמודד עם מחלה וטיפולים קשים, אני גם מתמודד עם בעיה קשה וחמורה שפוגעת בהתניידות שלי".
הדרך לבית החולים
הלל, 65, סובל מבעיות רפואיות רבות בין היתר אי ספיקת כליות, סכרת חמורה שבעקבותיה עבר ניתוח לקטיעת רגל, לחץ דם גבוה ומצב נפשי ירוד. עקב מצבו הרפואי הוא מוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כמי שסובל מנכות רפואית בשיעור של 100%, ובשל מצבו התפקודי הקשה ‑ טיפול בדיאליזה, קטיעת רגלו והעובדה שהוא רתוק לכיסא גלגלים ‑ הוא מקבל קצבת שירותים מיוחדים.
בשלוש השנים האחרונות נאלץ הלל להגיע שלוש פעמים בשבוע לבית החולים וולפסון, כדי לקבל טיפול בדיאליזה, ומאז החודש האחרון הוגדלה תדירות הטיפולים לארבע פעמים בשבוע.
"מי שלא עבר טיפול מסוג זה לא יודע מה עובר על המטופל. זה טיפול קשה מאוד שמתיש את הגוף והתפקוד אחריו קשה ביותר", אומר הלל.
בעיה בתחנה
לצורך ההגעה לוולפסון, הלל יכול לנסוע בקו מספר 19 באוטובוס ישיר המגיע מביתו עד לבית החולים, בעלות זניחה של חופשי חודשי עם סבסוד לנכים, סכום המגיע לכ־100 שקלים בחודש.
"אני יוצא לבד מהבית בשעה 7:00 בבוקר ומסיים את טיפול הדיאליזה סמוך לשעה 12:00 בצהריים. אז אני יוצא בכיסא הגלגלים ומגיע לתחנת האוטובוס על מנת לחזור הביתה".
אלא שמתברר שלא רק טיפולי הדיאליזה מתישים את הלל, אלא גם בעיה נוספת בה הוא נתקל ועימה הוא מתמודד כמעט מדי יום.
לטענתו, נהגי מוניות מתחנת המוניות "וולפסון" מחנים את רכביהם ממש במקום המונגש המיועד לעליית נכים לאוטובוס. "עקב התנהלות התחנה ונהגיה, אני נאלץ לשכור שירותי אמבולנס בעלות גבוהה ביותר של אלפי שקלים בחודש".
הטיפולים מעייפים
בתביעה שהגיש הלל בשבוע שעבר בבית משפט לתביעות קטנות בבת ים, הוא טוען כי התנהלות נהגי תחנת המוניות פוגעת ביכולתו להתנייד בחופשיות ומייקרת את עלויות הטיפולים שהוא מקבל.
"כידוע, תחנת האוטובוס מיועדת לעליית וירידת נוסעים בלבד", מצוין בתביעה. "נהגי האוטובוס מחויבים לעצור בצמוד למדרכה, אך בשל התנהלות תחנת המניות ונהגיה, אשר מחליטים לעצור שם ולהמתין לזמן בלתי מוגבל לנוסעים, נמנעת ממני הגישה לאוטובוס. נהגי האוטובוס אינם יכולים לעצור בתחנה ואני נאלץ לחפש אלטרנטיבה אחרת, כמו הזמנת אמבולנס בעלות יקרה כדי לחזור הביתה".
הלל מציין גם כי לאחר טיפולי הדיאליזה הוא נותר חלש ועייף, "ולכן איני יכול פיזית להמתין לאוטובוס שיעצור בצמוד למדרכה במשך זמן רב, עד אשר המונית של תחנת וולפסון תתפנה מתחנת האוטובוס. מדובר במצב לא ריאלי ולא אנושי, שאני ‑ אדם נכה, צריך להיות נתון לחסדי התחנה ונהגיה, אשר יואילו בטובם לפנות את תחנת האוטובוס. שני נהגי מוניות תופסים את המקום באופן קבוע ולא מוכנים לזוז סנטימטר אחד".
קללות ואיומים
הגרוע מכל, טוען הלל בכתב התביעה ‑ הוא ניסה מספר פעמים לפנות לנהגי המוניות שעוצרים במקום האסור, "אך נתקלתי בתגובות מזלזלות. קללות וחוסר הסכמה לקבל את בקשתי לא להפריע ולמנוע ממני את הנגישות לאוטובוס. הגדילו אף לעשות ואמרו לי שאני אדם משועמם הרוצה לפגוע בפרנסתם".
יתרה מכך, טוען הלל, הוא פנה לנציגי תחנת המוניות בבקשה שיסייעו לו ויורו לנהגים שלא לעבור על החוק, "אך גם ממנהלי התחנה קיבלתי תשובות שאני פוגע לנהגים בפרנסה ושאני 'חוצפן'. לצערי, כך אני סובל במשך שלוש שנים, אחרי שניסיתי לפתור את הבעיה בדרכי נועם".
הלל מספר כי באחת הפעמים, אחד מנהגי המוניות התחזה לשוטר ופנה אליו ואמר לו "לעוף" מהמקום.
"לנהגי המוניות לא אכפת מאדם נכה על כיסא גלגלים, למרות שהם בעצמם עוברים על החוק ומתנהלים כאילו מדובר בשטח פרטי שלהם. הם מקללים אותי, מאיימים עליי וזורקים אותי מהמקום. כל ההתנהלות הזאת מתועדת אצלי. הם צועקים עליי ואומר לי מי אני בכלל שאגיד להם להזיז את האוטו".
התלונה נסגרה
לטענת הלל, הוא התקשר אינספור פעמים לפיקוח העירוני של עיריית חולון וגם למשטרה, "אבל עד שהם מגיעים, אם בכלל מגיעים, אני כבר הייתי מגיע הביתה. ניגשתי לתחנת בת ים והגשתי תלונה, ובסוף קיבלתי הודעת סירוב לחקור את התלונה מאחר ולטענתם "מדובר באירוע אשר ההליך הפלילי אינו מהווה מסגרת מתאימה לבירורו". לא המשטרה אוכפת את החוק ולא העירייה. פניתי גם לקב"ט בית החולים".
לדברי הלל, גם נהגי האוטובוסים מעדיפים להימנע מלהתעמת עם נהגי המוניות והם ממשיכים בדרכם ולא עוצרים במקום המונגש והמסומן עבור נכים. "רק נהג אחד החליט להתעמת והתעקש להיכנס למקום על מנת להעלות אותי. בסוף התברר לי כי הנהג קטוע רגל ולכן התעקש להעלות אותי. אני עומד בשמש הקופחת ובחורף הקר ולאף אחד לא אכפת. אני מגיע הביתה ובוכה כמו ילד קטן על מה שעברתי".
הלל דורש מתחנת המוניות פיצוי כספי של 36,400 שקלים. "אני מבקש פיצוי בגין מלוא הנזקים שנגרמו לי בשל התנהלות זו ועבור עוגמת נפש שאני חווה והשפלה".
תגובות
מעיריית חולון נמסר בתגובה: "הפיקוח והשיטור העירוני אוכפים הן באופן יזום והן על פי פניות, עבירות חנייה במקום, ובכתובת של בית החולים וולפסון נרשמו מאות דוחות חנייה, לרבות דוחות בגין חנייה בתחנת אוטובוס".
מתחנת מוניות וולפסון נמסר כי המוניות שחוסמות את התחנה לא שייכות לתחנה, אלא מדובר ב"חאפרים" שמגיעים למקום וחוסמים אותו, חונים בצורה לא מסודרת ומפקיעים מחירים. "ביקשנו כמה פעמים מהעירייה להסדיר את המקום ונפגשנו עם ראש העיר, אבל מהנדס העירייה מתנגד".
