עשרה חודשים אחרי שהלך לעולמו בגיל 63 המוזיקאי דן תורן, עומד המקלט הציבורי בחולון ששימש אותו במשך שנים רבות כאולפן הקלטות, תחת הזנחה קשה מאוד. מי שנלחם להחזיק את המקום ונדהם מהמראות הוא בנו איתי שסיפר השבוע בראיון ל"מיינט חולון" על המראות הקשים ששברו אותו ועל הניסיונות והדיונים מול גורמים בעירייה להפוך את המקום ששימש את אביו ליצירה למוזיאון להנצחתו.
ההפתעה - צו פינוי מיידי
לדן תורן הייתה קריירה מוצלחת וארוכת שנים בתחום המוזיקה, התיאטרון, הטלוויזיה והקולנוע. הוא חתום על אינספור יצירות ולהיטים שהפכו לעמוד התווך של התרבות הישראלית, מ-"גידי" של שרון ליפשיץ, "ביום של הפצצה" של רמי קליינשטיין, "מפנה מקום" של ברי סחרוף, ושירים נוספים ליהודית רביץ, אריק איינשטיין, דנה ברגר ופיטר רוט.
קראו גם:
לפני 20 שנה תורן עבר להתגורר עם משפחתו בשכונת מפדה מזרחי בחולון, ולצרכי עבודתו היצירתית אף שכר מעיריית חולון מקלט ציבורי ברחוב דובנוב 14, והשתמש בו כחדר חזרות, הקלטות, שיעורים פרטיים בתחום המוזיקה לילדי חולון, ואף פגישות עם זוגות שהוא חיתן באופן אזרחי.
בחודש מאי האחרון, לאחר מאבק במחלת הסרטן, דן תורן נפטר. ימים ספורים לאחר השבעה, משפחתו קיבלה מעיריית חולון התראה לפינוי המקלט. בנו איתי תורן (בן 25) מחולון, המוכר גם כאמן ההיפ הופ הישראלי 'תורן', נדהם לדבריו מהמכתב.
"אבא החזיק במקלט הציבורי במשך 20 שנה. בשיגרה, ובתקופה שכמובן אין מלחמה, הוא השתמש במקום באופן יומיומי – כשחלק מהיצירות הגדולות ביותר בתולדות המוזיקה הישראלית נולדו שם", הוא מספר השבוע. "מיד עם סיום השבעה – קיבלנו צו פינוי של המקלט, ואני מיד ניסיתי לפנות לעירייה כדי להעביר את המקלט לבעלותי במטרה להנציח את אבא עם הפריטים שהיו שם, רציתי לעשות סוג של מוזיאון לזכרו".
איך אפשר להעביר בעלות?
"המקלט שייך לעיריית חולון, ואבא שכר אותו וקיבל רשות להשתמש בו בזמנים של שקט, ואם יש במקום צורך בשעת חירום – כמו למשל בשנה וחצי האחרונות, הוא נשאר פתוח לכלל הציבור. מיד לאחר מותו, הגשתי מכתב רשמי למנהלת המקלטים של העירייה, ואף ניסיתי לקבוע פגישה אישית עם ראש העירייה, שי קינן, בנושא – אבל ללא הצלחה. תוך כדי הפניות המרובות, אני ממשיך לשלם את החשבונות של המקום: מים, חשמל, ארנונה ועוד".
ההזנחה. "הלם. הרסו הכול"
תורן הצעיר ממשיך ומספר, כי "לאחר תקופה שניסיתי לפנות לכל מי שאפשר – קיבלתי מכתב פינוי מהעירייה – שהם לא מוכנים לוותר. לטענתם, החוזה הוא מול אבא שלי, ויש שם סעיף כי 'במידה שהוא מת' הם לא מחויבים, רוצים או צריכים להעביר לי את המקום. כל הניסיונות להצהיר מול העירייה שאני רוצה להנציח את המקום לאבא שלי – לפתוח סוג של מוזיאון, כי יש שם עשרות אלפי דיסקים, מזכרות, פרסים, תמונות ועוד יצירות עם ערך תרבותי, הגיבו לי בעל פה בעירייה שאולי יחשבו על פרויקט כזה בהמשך, ובטח שלא עכשיו. ניסיתי להבין אם העירייה פשוט לא רוצה מבני תרבות, כחלק מהמגמה האחרונה בתחום לסגור מוסדות תרבות בעיר, או שאולי יש להם כוונה אחרת לגבי המקום".
בסוף נכנעת?
"לא הייתה לי ברירה. קיבלתי צו פינוי שמחייב אותי תוך 30 יום. הייתי צריך לארוז כמויות אסטרונומיות של ציוד, ספרים ופריטי אספנות. לא להכל מצאתי מקום מבחינה לוגיסטית, ולכן השארתי שם ספה, כמה פוסטרים לקישוט ופריטי מוזיקה מיוחדים.
"המשכתי לפקוד את המקום פעם בשבועיים או שלושה – רק כדי להיזכר באבא שלי, אולם לפני כמה ימים הגעתי לראות את המקלט – והייתי בהלם, המקום הושחת לחלוטין: זכוכיות על הרצפה, תמונות שהיו שם נקרעו ונשברו לרסיסים, הספה שהשארתי מאחור לנוחות הציבור הייתה מפוצצת בחורים ומלאת כתמים, גרפיטי על הקירות, זוהמה מטורפת, דיסקים של אבא שלי זרוקים על הרצפה, השירותים נראים כאילו עברו פיגוע כימי. זה היה עצוב, פשוט שבר לי את הלב... אפילו תמונות שלא לקחתי של אמנים ישראליים מפורסמים שחשבתי אולי מישהו ירצה – הרסו הכל, אחת אחרי עם השנייה".
המקלט הושחת לחלוטין, צפו בנזק:
הזוהמה וההזנחה במקלט בחולון
(צילום: איתי תורן)
הרצון להנציח. "אשמור יותר מכולם"
איתי פנה מיד לעירייה ויצר קשר עם רכזת המקלטים בעירייה. "היא אמרה לי שהיא תשלח צוות ניקוי. אבל ניסיתי להבין ממנה - למה אמרתם לפנות? אני הייתי שומר על המקום, וזה לעולם היה נראה ככה. אפילו העירייה התקינה שם שתי מצלמות, כך שבמוקד עוד יכלו לראות ולמנוע את זה. אני פשוט לא מבין למה העירייה הזניחה מקום שהיה כל כך שמור, עם פוטנציאל תרבותי. עכשיו זה נראה כמו סלאמס לדרי רחוב".
יש לך מושג מי יכול היה לעשות את הנזק?
"אני לא יודע. המקום צמד לגן ילדים, במרחק של דקה ממחנה הצופים הגדול".
מה היית רוצה שיקרה?
"הייתי שמח לקבל את המקום חזרה, לשלם את כל העלויות שצריך. אני יכול לעשות אתר הנצחה לאבא שלי, וכמובן לשמור על המקלט בצורה הרבה יותר טובה מכל אדם אחר בעיר".
מעיריית חולון נמסר בתגובה:
"עיריית חולון משקיעה משאבים רבים בתחזוקת המקלטים הציבוריים, לרבות טיפול במקרי ונדליזם והשחתה, על מנת להבטיח את מוכנותם לשעת חירום ולשימוש כלל תושבי העיר. במקרה המדובר, המקלט הציבורי שהוחזק על ידי המנוח דן תורן ז"ל נבחן לעומק ולאחר קבלת חוות דעת משפטית, נמצא כי לא ניתן להעביר את השימוש בו ליורשיו. מקלטים ציבוריים אינם נכס פרטי ואינם ניתנים להורשה והעירייה מחויבת להבטיח שהמקלטים יהיו זמינים, תקינים ונגישים לכלל הציבור בעת חירום".
