איך נראים החיים של אדם עיוור בחולון? לכבוד יום ה-Blind Day שבוע המודעות לאנשים עם עיוורון ולקויות ראייה בישראל, קבלו הצצה לחייו של השחקן החולוני שבי (שבתאי) סולומון. מחר (6.6) תוכלו גם לראות אותו על הבמה במופע "הדבר האחרון שראיתי…" שיתקיים בכניסה חופשית במרכז 'נא לגעת'.
אולי יעניין אתכם:
מי אתה שבי סולומון?
"אני שבי (שבתאי) סולומון, בן 62, תושב חולון למעלה מ-30 שנה. ראייתי התדרדרה במשך הזמן וב-18 השנים האחרונות אני עיוור לחלוטין. למרות המגבלה אני ממשיך את חיי כפי שהם. בעבר מצאתי מיזמי עבודה באמצעות השירות לעיוור וחוק התעסוקה במשרדים ממשלתיים - למרות שרוב המשרות שמקבלים שם אנשים עם מוגבלויות זה כדי שיהיו "עציצים לנוי". כיום אני עצמאי כקואצ'ר (בוגר לימודים אצל אלון גל) ויועץ בתחום הנומרולוגיה.
"בין תחביביי, אני אוהד ספורט מושבע. עד לא מזמן כיהנתי כחבר בוועד המנהל של מכבי "קביליו" יפו בכדורגל לשם נבחרתי ע"י האוהדים, ואותה אוהד מילדות כמי שגדל כיפואי להורים בולגרים וממשיך ללכת למשחקים. כמו כן, עד לעיוורון המוחלט גם הייתי מנוי ביד אליהו במשחקי מכבי ת"א כדורסל באירופה, כיום בשידורי הספורט בטלוויזיה, כשכולם מזפזפים בזמן שהפרשנים מדברים לפני ואחרי המשחק ובהפסקה - אני מתמקד בזה במיוחד כדי להבין מה הולך במגרש.
הדבר האחרון שראיתי
"בנוסף, אני גם שוחר תרבות. מגיע להצגות ומופעים, ובחולון גר במיוחד בשדרות קוגל עבור הקרבה לתיאטרון, ואף עוסק בכך באופן פעיל. בוגר ביה"ס לפיתוח קול, שר בחבורות זמר ומקהלות לאורך השנים, תלמיד בתיאטרון הקהילתי של יורם לוינשטיין וסטודנט למשחק שנה ב' בלימודי הבמה של מרכז 'נא לגעת' בנמל יפו - כמעין סגירת מעגל יפואית לילדות ולאהבתי מהכדורגל. מדובר בלימודי במה ייחודיים כמעט בכל העולם לתלמידים עם מוגבלויות ראייה ושמיעה.
"במועד הסמלי של יום שישי ה-6/6 ב-12:30 בצהרים, מה שנקרא "רואים שש שש", אני וחבריי לקויי הראייה שלומדים איתי ב'נא לגעת' נציג את המופע המוזיקלי המרגש שייערך בתיאטרון 'נא לגעת' בכניסה חופשית 'הדבר האחרון שראיתי… - כשהזיכרון הופך לאמנות רגע אחד לפני החושך'. זה יקרה במסגרת אירועי ה-Blind Day, להגברת המודעות לאנשים עם עיוורון ולקויות ראייה בישראל".
על מה המופע?
"כשמו כן הוא, המופע יעסוק בתמונות הוויזואליות האחרונות שאנחנו זוכרים לפני שאיבדנו לחלוטין את ראייתנו והחושך השתלט עלינו. מדובר בחומרים שיצרנו במהלך לימודינו, מתוך תהליך משותף בינינו. יוצגו שם טקסטים מקוריים, קטעי משחק, תנועה ושירים ישראליים מפורסמים שמתחברים לכך. 'נא לגעת' בכללותו הוא מרכז תרבות ויצירה יחיד מסוגו בעולם לשילוב אנשים עם מוגבלויות ראייה ושמיעה, להיכרות לקהל הרחב עם עולמם בדרכים בלתי שגרתיות".
מה החלק שלך בהצגה?
"במופע אני אשלב בין אהבותיי הגדולות - תרבות וספורט. נערוך שחזור בימתי לזיכרונותיי האחרונים כצופה ביד אליהו במשחקי מכבי ת"א ביורוליג, כשאפילו הספקתי להיות ביציע כשהם זכו בגביע בגמר המפורסם ב-2004. נשחזר סצנה שקרתה לי במציאות, בתקופה שכבר הייתי על סף עיוורון מלא. אחד משכניי ליציע נדהם כיצד אני מצליח להבין מה קורה במשחק, כשראייתי כבר היתה משובשת. הסברתי לו שאני משתמש בכל חושיי: למשל בגווני הצבע של מדי שתי הקבוצות, שריקות השופט, צלצול המזכירות, תגובות הקהל וכדומה".
עיוור בחולון
כאשר הוא נשאל -איך זה להיות עיוור בחולון? הוא מעלה לא מעט ביקורת. "בעיר מתגוררים בין 800 ל-1,000 לקויי ראייה. למרות זאת אין לנו אגודה למען העיוור, אין מועדון, אין מרכז לשירות לעיוור (מרש"ל) ואין כלום. אני מקבל את כל אלה כבר בת"א, אבל למבוגרים ממני קשה ההתניידות לשם. המיזם המקומי היחיד לעיוורים שמופעל ע"י העירייה הוא מוזיאון 'דיאלוג בחשיכה', וגם שם היה קיצוץ גדול בתקציב לאחרונה".
נקודה נוספת שמקשה על חייו בעיר היא הנגישות. "עכשיו חולון כולה חפורה ומגודרת ואני הולך כמו על תבנית ביצים. אנשים חושבים שאני פסיכי להמשיך לגור פה, בזמן שמבוגרים בעיר נפגעים לא פעם מהבורות והגדרות תוך כדי הליכה. בלית ברירה זה גורם לי להעשיר את קופת גט טקסי, בהתחשב שתחת המצב הנתון אני מתייחס למוניות כמו אל אחזקת רכב", הוא אומר ומוסיף: "לצערי לא נראה שראש העירייה עושה דבר בעניין על מנת לסייע לנו וכמו תמיד אנחנו אוכלוסיית העיוורים השקופה והמוחלשת נפגעת".
רוצה להשפיע על המשחק
מה אתה חושב על יום ה- Blind day?
"באופן אישי אני פחות מתחבר לזה. מודעות צריך ליצור בכל ימות השנה, ולא ביום ספציפי אחד. ככה אתה רק מעמיק את הבידול וההחרגה שלך מהחברה הנורמטיבית ומוביל להפך הגמור מהמטרה. להבדיל אלפי הבדלות, זה קצת מזכיר לי משפחות שכולות שלא צריכות את יום הזיכרון שמיועד בעיקר לציבור הרחב, לעמותות ולנאומי פוליטיקאים, בעוד הן חוות זאת בכל יום ביומו.
"אם כבר אנחנו מדברים על השגרה וכיצד אני מתמודד בה עם המגבלה, או בכלל איך תופס אותה - אז נחזור לספורט כשהאנלוגיה שלי היא שהמגבלה מובילה עלי 1:0, אבל אני רוצה להשפיע על המשחק ולהשוות במקום לוותר עליו. מספיק לי תיקו, כי השוויוניות עבורנו כאנשים עם מגבלה הינה ערך עילאי".
איך אתה מרגיש שהחברה מתייחסת אלייך?
"בצעירותו כלקוי ראייה חוויתי קושי תעסוקתי, ומכך יצאתי מחוזק. הוכשרתי כטלפן ולא התקבלתי לשום מקום עקב דעות קדומות, כשלבסוף התקבלתי לחברת מחשבים רק בזכות ראיון בגל"צ. כך הבנתי שהכל קשור לאיך שאתה משווק את עצמך החוצה והאם תניח את מגבלתך בצד, ואז הכל אפשרי. אך לפעמים אנשים טועים לחשוב שאם אני עיוור - פירושו שאני נזקק. בדיוק היום שאל אותי עובר אורח אם אני זקוק לעזרה, אמרתי לו שאני בסדר, ואז הוא הציע מתוך צדקה להעניק לי כנדבה 20 ש"ח כאילו שאני קבצן. להבא שיידע ש-20 אלף ש"ח יותר היו עוזרים לי", הוא צוחק.
