סרט חייו: במסגרת פרויקט הגמר במגמת תקשורת בקריית החינוך הראל בחולון, החליט התלמיד אדם אהרון לחשוף לראשונה את סיפור חייו הייחודי בפני חבריו בסרט שיצר. "אני תומך לבדי בהורים נכים", הוא מספר השבוע ל"מיינט חולון", "כשהחברים למדו אני ליוויתי אותם לבדיקות. כשכולם בילו, ישבתי לנסח מכתבים רפואיים. למרות הקושי תמיד זכרתי שזאת האחריות שלי".
במסגרת פרויקט הגמר במגמת התקשורת, החליט אהרון (19) ליצור סרט גמר שבמסגרתו הוא חושף לראשונה בפני חבריו כי הוא בן להורים נכים ‑ אביו מרותק לכיסא גלגלים ומתמודד עם קושי בתקשורת, ואמו חולת כליות.
אחיו הבוגר של אהרון לומד במכללה רחוקה ואחיו הקטן צעיר ממנו במספר שנים, כך שכל נטל הטיפול עליהם מוטל על כתפיו.
קראו גם:
בסרטו המרגש "משפחה מעל הכל", שזכה בפרס חביב הקהל ובמקום השני לסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע של החינוך הממלכתי־דתי, אהרון למעשה מתוודה מול חבריו ומעניק להם הצצה נוגעת ללב לחיים שנעים בין בגרויות ובילויים לבין בתי חולים ובדיקות.
במהלך הצפייה בסרט קשה שלא לתהות מדוע מלכתחילה בחר אהרון להסתיר את מצבו מהאנשים הקרובים אליו.
"בהתחלה, כמו כל ילד, היו פעמים שהתביישתי לחשוף את עצמי ואת ההורים שלי", הוא מודה. "תמיד כשהלכתי עם ההורים שלי ראיתי מבטים של אחרים עלינו וזה הלחיץ אותי מאוד. רק החברים המאוד קרובים ידעו".
(סרט הגמר המלא של אדם אהרון)
למרות הקושי, נראה כי דווקא פרויקט הגמר איפשר לו לפרוץ את הגבולות. "כשהגעתי למגמת תקשורת היה לי חלום לעשות סרט על המשפחה שלי. כשסיפרתי את זה למורה שלי לתקשורת מעשית, דוד רות, הוא התרגש, בכה ואמר שאני צריך לקחת את הצוות ולהתחיל לצלם כמה שיותר מהר. אבל הייתה לי בעיה לחשוף את עצמי, אז החלטנו שבהתחלה זה יהיה רק אני והמצלמה, אבל המורה שלי הסביר שצריך לראות את הפעולות שאני מדבר עליהן וצירף אליי שני חברים מדהימים, נהוראי בן שטרית וציון נחייסאי".
כיצד המצב של הוריך השפיע על חייך כתלמיד?
"השפיע מאוד. בתקופת הבגרויות היו ימים שפשוט באמצע הלימודים הייתי צריך לצאת ולקחת אותם לבית חולים לבדיקות, לסדר כדורים, לעזור במה שצריך או להישאר ער עד שעה מאוחרת ולעזור לאבא שלי לכתוב מכתבים רפואיים. למחרת הייתי חוזר לבית הספר ומנסה להשלים את החומר. זה היה מאוד מורכב. היו ימים שחברים היו יוצאים למקומות ואני הייתי צריך לעזור להורים שלי. לפעמים התבאסתי מזה, אבל זכרתי שאלה ההורים שלי ואני זה שצריך לדאוג להם. תמיד הרגשתי תחושת לחץ שאני לא מספיק ולא מצליח, ופה אני רוצה להודות לשני אנשים שבלעדיהם לא הייתי מי שאני היום, ראש ישיבת בני עקיבא הראל, הרב שאול פיינה, והמחנך שלי, הרב שלום דנן, שעזרו ותמכו בי וסייעו לי להשלים לימודים".
בסיום הסרט חבריו של אהרון מעניקים לו חיבוק קבוצתי, ואהרון מספר כי עבורו זה היה רגע מכונן. "זה היה חלק מאוד מרכזי בסרט, הרגע הכי גדול שקרה לי, הרגע שבו אני מוריד אבן קשה וגדולה מהלב וחושף את עצמי. הייתי מאוד לחוץ, אבל חברים שלי, שהם כמו משפחה, תמכו בי והם חלק מאוד גדול מהחיים שלי".
לרגל הזכייה מנהל הקריה החינוכית הראל, הרב איתמר רוזנפלד, בירך את אהרון: "סיפורו של אדם, תלמיד למופת ובן מסור, הוא סיפור מעורר השראה לכולנו. שמחנו מאוד לתמוך בו לאורך שנות לימודיו אצלנו ובפרט עם הבחירה האמיצה ליצור את הסרט על בסיס האירועים בחייו. אני מברך את אדם על זכייתו ואנו נמשיך בקרייה החינוכית לתמוך בתלמידנו ולאפשר להם להגיע להישגים מרשימים כאלה".
כל העדכונים - חדשות חולון
