מחאה נגד הבריטים: קני נרות כבולים באזיקים
לפני כעשר שנים הוצגה לראשונה במוזיאון העירוני ברמלה חנוכייה מיוחדת, מגולפת בעץ, שהכין מאיר פלד, אביו של רון, ראש אגף התיירות העירוני ומנהל המוזיאון.
החנוכייה, שבולטת מאוד בעיצובה, הוכנה בידי פלד בשנת 1946, כשהיה בן 16, בעת ששהה במעצר אליו נשלח על ידי הבריטים.
פלד נולד בשנת 1929 בפולין ועלה לארץ כשהיה בן שש. כנער הצטרף לאצ"ל ועסק בפעילות מחאה של הארגון ובהדבקת כרוזים נגד השלטון הבריטי. בשנת 1946 הוא נלכד על ידי הבריטים והועבר למתקן כליאה בסמוך למנזר לטרון. הוא שהה שם כשנתיים וחצי, במהלכן השקיע שעות ארוכות בגילוף ובעיצוב החנוכייה, העשויה כולה מעץ זית.
המוטיבים המרכזיים בחנוכייה קשורים למאבק המחתרות בצבא הבריטי. כל אחד משמונת קני הנרות מגולפים בצורת כף יד כבולה באזיקים, כתזכורת למצבו ולמצבם הקשה של אסירי המחתרות. במרכז החנוכייה, במקום בו ניצב השמש, גילף פלד את דמותו של מתיתיהו החשמונאי שידיו המשוחררות אוחזות בלפיד ובדגל ישראל – סמל למאבק המחתרות ולשאיפת הלוחמים לחירות לאומית ואישית. רקע החנוכייה הוא לוח עץ הצבוע בצבעי חום ושחור לסירוגין, המסמל את השמש העולה.
פלד נפטר בשנת 2007, והחנוכייה, שנמצאת בביתו של בנו, נודדת מעת לעת לתערוכות שונות ובעבר אף הוצגה במוזיאון אסירי המחתרות שבירושלים.
מהכלא בעכו: היצירה של לוחם המחתרת
באוסף מוזיאון ראשון לציון שמורה מנורת חנוכה יצוקה מברונזה על פי דגם מקורי שנעשה בגילוף עץ זית בכלא עכו. מדובר בחנוכייה שנוצרה בשנות ה־40 של המאה הקודמת על ידי נחמן פיין, איש המושבה, בעת מאסרו בידי הבריטים בגין השתייכותו ללח"י.
פיין נולד בריגה שבלטביה בשנת 1914 למשפחה ציונית שעסקה בחינוך עברי, עיסוק שנעשה בסתר ובמחתרת. בשנת 1934 עלה פיין לארץ והתיישב בראשון לציון, שם גם היה פעיל במחתרת לח"י. בתחילת 1941 נאסר על ידי הבריטים וישב בכלא עכו עד לשחרורו בספטמבר 1944. במלחמת העצמאות שירת בצה"ל כקצין קרבי בחטיבת גבעתי והשתתף בכל הקרבות נגד המצרים עד לניצחון. פיין הקים את ביתו בראשון לציון, נישא לדבורה לבית פופל ונולדו להם שלושה ילדים. עוד בהיותו בעכו, התחיל לפסל. מאות עבודות שלו פזורות במוסדות ציבור בארץ ובמוזיאונים גם בחו"ל. בשנת 2005 הלך פיין לעולמו.
הדגם המקורי נעשה בין השנים 1944-1941 ובסיסה של החנוכייה בעל הערך ההיסטורי מורכב מהמילה חשמונאים. לאחר השחרור נמסרה המנורה לתצוגה במוזיאון ארץ ישראל. מאוחר יותר נעשו חנוכיות יצוקות על פי הדגם הראשון. הן מכונות חנוכיות החשמונאים.
אמנות מתימן: אבן שוהם ושמן שומשום
"החנוכייה נקראת במקורות מנורה או מנורת חנוכה", אומר חנניה קורש, מנהל מרכז מורשת יהדות תימן וקהילות ישראל. "השם חנוכייה רווח בקרב היהודים הספרדים בארץ ובבלקן, והוכנס לעברית בסוף המאה ה־19 על ידי חמדה בן יהודה, אשתו של מחדש השפה העברית, אליעזר בן יהודה. החנוכייה בימי קדם היתה עשויה מאבן או ממתכת בצורה עגולה או מלבנית ובעלת שמונה פתחי פתילות, והמסורת הזו אומצה על ידי יהודי תימן".
במרכז מורשת יהדות תימן מוצגת חנוכייה בת כ־200 שנה עשויה מאבן שוהם אחת, שמזכירה בשקיפותה את אבן הבהט. את החנוכייה מילאו בשמן שומשום או שמן חרדל והפתילות הונחו בחריצי השפה. הגולה שבראשה עשויה ידית מתכת דקורטיבית ששימשה לנשיאה או תלייה. השימוש באבן כחומר גלם נבע ממסורת קדומה, ומכך שהאבן אינה סופחת טומאה.
בחנוכייה מתימן יש שמונה תאים לשמן אך אין תא לשמש. יהודי תימן הרבו לעסוק במלאכות אמנות עדינות, ביניהן צורפות, אריגה ורקמה, בעוד הגויים התייחסו אליהן כאל מלאכות בזויות. חנוכייה דומה לזו מתימן מהמאה ה־12 נמצאה באוויניון שבצרפת וגם בהרי האטלס שבמרוקו.
החנוכייה המוצגת במרכז נתרמה מהאוסף של שגיב מחפוד מתימן, אספן היודאיקה מהגדולים בעולם. באוסף ניתן לראות כתבי יד בני מאות שנים, תשמישי קדושה, פרטי לבוש מיוחדים ותכשיטים. האוסף כולל כ־1,200 כתבי יד תימניים מתוך כ־25 אלף בכל העולם.
להדליק בלי לברך: הדילמה של השומרונים
בזמן שכולם נערכים להדלקת נרות, יש קהילה גדולה שלא חוגגת את חג האורים. קהילת השומרונים, שכמחציתה מתגוררת בחולון, אינה מציינת את חנוכה ואת פורים כיוון שהחגים הללו אינם מוזכרים בתורה (בניגוד לפסח, שבועות, כיפור וסוכות).
"חנוכה הוא חג מאוחר יחסית, ופורים מגיע ממגילה בארצות ניכר", מסביר חבר בקהילה, גיא יהושוע. "מאחר והחגים האלו אינם מתורת משה שקיימת בחמשת חומשי תורה, אנחנו לא חוגגים אותם ברמה הדתית או מזכירים אותם בבית הכנסת השומרוני כלל".
עם זאת, רבים מילדי השומרונים מתחנכים במוסדות חינוך עירוניים בחולון וחווים את החג דרכם. ליהושוע בעצמו שני ילדים, בני שמונה וארבע, ומתוך רצון לתת להם תחושת השתייכות, מצאו בני קהילת השומרונים פתרון יצירתי: "הילדים השומרונים לומדים במסגרות ממלכתיות חילוניות בחולון, שם מדליקים נרות ואוכלים סופגניות. לכן גם בבתים, השומרונים מדליקים פה ושם נרות חנוכה לילדים בגיל הרך בשביל החוויה. עם זאת, קשה יהיה למצוא בבית שומרוני חנוכייה מסורתית".
אז אתם חוגגים את החג למרות שאתם לא מאמינים בו?
"אני באופן אישי מדליק לילדים חנוכייה בלי ברכה. אנחנו אוכלים סופגנייה ומרגישים את החוויה בלי קשר דתי, כדי שהילדים ירגישו טוב. גם בפורים ילדי השומרונים נשלחים לגן ולבית הספר מחופשים ומצוידים במשלוח מנות. המטרה היא מצד אחד להיטמע חברתית, ומאידך, עדיין לשמור על המסורת השומרונית. זה לא קל, אבל מסתבר שאפשרי".
התשובה לנאצים: הכישרון של "הגרמני"
זוהר ברעם, מנהל ובעליו של הכפר החשמונאי בשילת, החל לפני כשבע שנים לאסוף חנוכיות ולחקור את מקורן והתפתחותן מאז יהודה המכבי ועד לימינו. "המקור לחנוכייה הוא שחרור בית המקדש השני על ידי יהודה המכבי בשנת 164 לפנה"ס", אומר ברעם. "יהודה המכבי קבע את חג החנוכה לדורות ואת משכו – שמונה ימי הדלקת נרות".
אחת החנוכיות באוסף שלו היא החנוכייה שיצר אדם הידוע בכינויו "הגרמני", פליט שואה שגזר על עצמו שתיקה. "הגרמני יצר בבית המלאכה הקטן שלו במאה שערים חנוכיות יפהפיות כביטוי לנושא 'משואה לתקומה'", הוא אומר. "זאת היתה דרכו לציין את העובדה שעם ישראל שוב זכה לחירות בארצו למרות הזוועות שעבר. נרות החנוכה הדולקים מבטאים את רעיון הכמיהה לציון שהתגשם בחייו. האיש נפטר אלמוני לפני יותר מ־30 שנה. הגעתי לקרובי משפחתו בשכונת בית וגן והם סיפרו שהאיש לא דיבר כמעט בכלל, לכן הקשר היה מינימלי. כולם כינו אותו 'הגרמני', כלומר - עולה מגרמניה שעבר שואה. הוא התפרנס מיצירת חנוכיות והוכיח שלמרות מה שעבר עליו בשואה העצמאות חזרה לבני עמנו".
על החנוכייה של "הגרמני" מסביר ברעם: "החנוכייה מורכבת משני עמודי כניסה לבית המקדש מכל צד, הצורה אירופית ומהודרת - ביטוי לנס פך השמן שלא כלה. במרכז מנורת שבעת הקנים (סמל ממלכת יהודה) ומשני צידיה אריות שמסמלים את גור אריה יהודה, כלומר, יהודה המכבי שמשחרר את בית המקדש. זה ביטוי מופלא באמנות המתכת למיטב המחשבה העצמאית היהודית שמקורו בייצור חנוכיות כאלה בגרמניה לפני מלחמת העולם השנייה. היוצר המדהים הזה היה אלמוני מוחלט בחייו בארץ. הוא לא רצה שיידעו את שמו, ומבדיקה שערכתי כנראה שקראו לו גרבר. היה לו מספר מאושוויץ על ידו. מי יודע מה עבר עליו כשהשתמש ביצירה כמפלט".
