הזמר והשחקן דן פרידמן (26) חייב את הקריירה העניפה שלו ל"מרכז הבמה" בעיר הולדתו חולון. הוא בוגר בית הספר היסודי "הס" ותיכון "אילון", וכבר בגיל 15 החלה לבעור בו התשוקה ללמוד משחק.
קראו גם:
"הצטרפתי ללהקה הייצוגית של חולון במסגרת 'מרכז הבמה', ושם הכל התחיל", נזכר פרידמן. "למדתי פיתוח קול, תנועה ומשחק, ושיחקתי במגוון הפקות מקומיות, בהן 'שיער', 'אלכס חולה אהבה', 'שיקגו', 'רומיאו ויוליה' ו'יוסף וכותונת הפסים'. הרבה פעמים שיחקתי דווקא את הדמות ההומוריסטית.
"ב'מרכז הבמה' פיתחו את האישיות שלי כשחקן וכבן אדם, ושם למדתי להכיר את עצמי ואת היכולות שלי. מנהל המקום, גלעד קבלרו, היה הבן אדם הראשון שהאמין בי וטיפח את היכולות שלי".
את האהבה לאור הזרקורים ירש מהבית. אמו, גפנית פרידמן, שמשמשת כמורה ללשון וסגנית מנהלת בקמפוס קריית שרת בחולון, שרה גם היא בעבר.
כבר במהלך השירות הצבאי פרידמן הופיע על הבמות הכי גדולות כזמר ליווי של משה פרץ ונסרין קדרי, אבל עם כל הכבוד למוזיקה, הוא תמיד חלם על משחק.
"יש לנו הרבה רקדנים במשפחה, ותמיד ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים שלי. לא תמיד היה לי ביטחון ביכולות הווקאליות שלי כמו שיש לי היום, אבל משחק תמיד היה הכיוון שלי".
היום פרידמן הוא סטודנט שנה ג' למשחק בבית הספר למשחק "גודמן" בנגב. זו שנת הסטאז' בגודמן, במהלכה הסטודנטים צוברים ניסיון ובשיאה הם משתתפים בסדרת הפקות מקצועיות המוצגות לקהל. פרידמן נבחר לאחד מהתפקידים הראשיים בהצגה "איפיגניה באוליס", והוא משחק את אגממנון - מלך ארגוס ומפקד צבא יוון, בעיבוד בשפה עכשווית המקשר בין תרבות השכול הישראלית לטרגדיה היוונית. המחזה, מאת אוריפידס, בוים על ידי אילאיל בן כנען.
לאחרונה גם קיבל תפקיד בעונה השנייה של "פמתא" בכאן 11, ובמקביל הוא עובד על עוד שלוש הצגות.
"למרות שכבר הופעתי, עצרתי הכל כדי ללמוד, כי היה חשוב לי להבשיל ולהתמקצע. בימים כאלה אין לי רגע אפילו לאודישן, כי אני בדרום והכל קורה במרכז מעכשיו לעכשיו. אבל אני לא מודאג. השחקנים הישראלים הכי גדולים היום הם בני 30 פלוס ‑ אנשים כמו אביב אלוש ועמוס תמם עושים את זה דווקא עכשיו. עבורי זאת תקופה מאוד אינטנסיבית, אבל אחרי הקורונה יש לנו המון מחזות שיוצאים לפועל".
הקורונה הקפיאה את עולם התרבות. זה לא הבהיל אותך?
"ממש לא. להיפך, אני חושב שהבינו כמה חשוב לחוקק חוקים שיגנו על יוצרים. אני מאוד אוהב ומתחבר ליצירה ישראלית, וחשוב שנשמור עליה. מבחינתי מעולם לא היתה אופציה לעסוק במשהו אחר. אני לא יודע לעשות משהו אחר, וזה הדבר שאני הכי טוב בו, ואני גם אדם מאוד אופטימי. כל עבודה היא ברכה. בחולון למדתי את התחום מגיל צעיר ולתלמידים בעיר שמתלבטים היום, אני רוצה לומר שאין להם ממה לחשוש, מי שמונע מעצמו משהו, רק פוגע באושר שלו".
עוד חדשות חולון
