רגע לפני התפרצות הקורונה וסגירת השמיים, יצאה זינש וונדמנך מחולון לעוד ביקור מולדת, בגונדר, אתיופיה, עיר תיירות צבעונית שהתפשטות הקורונה בעולם מאיימת לרסק כלכלית כמעט את כל תושביה.
"מדובר באנשים שהיו רגילים לפרנס את עצמם בכבוד ובשמחה, ופתאום איבדו הכל. מדובר במקום מלא בתרבות עשירה, שכל אדם שאוהב לטייל חייב לבקר בו. נשבר הלב לראות את המצב שם היום", אומרת וונדמנך, שיצאה בשבוע שעבר בקמפיין גיוס המונים להצלת העיר.
עתיד מעורפל
היא נולדה באתיופיה לפני 26 שנים. בגיל 15 היא עלתה לישראל עם הוריה ושבעת אחיה, אך לא שכחה את בני המשפחה והחברים שנותרו מאחור. היא מקפידה לבקר בגונדר מדי כמה שנים, אך בעקבות הביקור האחרון, כאמור, היא חוותה טלטלה. "מבחינתי אתיופיה היא אוויר לנשימה. הריחות, הנופים, האוכל והתרבות הם מי שאני. אני שומרת על קשר עם כולם דרך הרשתות החברתיות, וגם חשוב לי לבקר מדי פעם".
אבל הביקור האחרון היה שונה.
"כן. חזרתי בסוף פברואר וכבר דיברו שם על הקורונה. זאת עיר תיירות ומתגוררים בה סינים רבים, שהתחילו לספר מה קורה עם המשפחות שלהם בבית. במהלך הטיול ישנתי אצל בני משפחה וחברים, בעיקר אצל קרובי משפחתה של אמי, שעדיין חיים שם. כשחזרתי כולם שלחו לי הודעות וסיפרו שהעיר כולה סגורה. כיוון שרובם עובדים בתחום התיירות במלונות והסעות, כמעט כולם נותרו ללא פרנסה. אנחנו לא מדברים על איזור כפרי שרגילים לחיות בו בעוני, אלא על עיר משגשגת. מדובר במשפחות צעירות עם ילדים קטנים, באנשים מבוגרים וחבר'ה צעירים, שיום אחד איבדו את ההכנסה שלהם. גם היום, עוד לא ברור מתי המלונות יפתחו".
נכון להיום, על פי נתוני משרד הבריאות העולמי, רק כ־300 איש מאובחנים כחולי קורונה באתיופיה, ורק חמישה מתו מהווירוס. גם סגר לא מתקיים במדינה. הפגיעה נובעת בעיקר מסגירת השמיים.
מעבר לעניין הכלכלי, איך מתייחסים שם לקורונה?
"הם מאוד חוששים מהווירוס, מכיוון שאין שם שירותי רפואה כמו אצלנו. אם חלילה הוא יתפשט שם, זה עלול להיות מאוד מסוכן, לכן הם חייבים להיזהר כדי שהם יהיו מוכנים כשהתיירות בעולם תחזור לפעילות".
כחלק מהניסיון שלה לסייע לתושבי גונדר, פנתה וונדמנך לגיוס המונים ברשת, שנכון לעכשיו לא מצליח: "אני מבינה שעוברים עלינו ימים מורכבים ואנשים חוששים, כולנו מתמודדים עם תקופה מאתגרת. היה חשוב לי לנסות לסייע".
איך היחסים בגונדר בין הקהילה היהודית לסביבה?
"מדובר שם באוכלוסייה מעורבת, אני לא גדלתי בתוך קהילה יהודית. אני אמנם עברתי גיור, אך משפחתה של אמי נוצרית, וברמה האישית דת מעולם לא שינתה לי דבר, בטח כשהתבקשתי לעזור. כמו שהקורונה לא מבדילה בין דתות גם אנחנו לא צריכים להבדיל. גם במסגרת עבודתי כמדריכת נוער ביפו אני עובדת עם אוכלוסייה מעורבת, זה אף פעם לא היה דבר שהתעכבתי עליו".
במדינה עם זהות יהודית מאוד חזקה, לא יהיה קשה לגייס כסף עבור קהילה שהיא לא בהכרח יהודית?
"אני לא יודעת לגבי אחרים, אני גדלתי באתיופיה באוכלוסייה מעורבת ומבחינתי כולם שם הם משפחה. בעבר גם ניסיתי לגייס כסף באמצעות מנות אתיופיות טבעוניות, שאני מכינה בעצמי. המטבח האתיופי עשיר בקטניות וירק, ולכן מי שבכלל מתעניין במטבח טבעוני ימצא מבחר גדול במטבח האתיופי".
חולמת לגור שם
איך במשפחה מתייחסים לנסיעות התכופות שלך לגונדר?
"האמת שבמשפחה לא אוהבים את זה, וגם הטיול מאוד יקר, אבל עבורי זה הבית ואני גם חולמת לחזור לגור שם תקופה. ברור לי שבעתיד יהיה לי חשוב שילדיי יראו באתיופיה את המולדת שלהם, ואדאג שיבקרו שם לעתים קרובות. בטיול האחרון הספקתי לבקר בכפר קטן ליד גונדר, שבו נולדתי וחייתי תקופה קצרה. זה היה מאוד מרגש לראות את הילדים שרצתי איתם בשדות, כולם הפכו לאנשים בוגרים ולבעלי משפחות".
את זוכרת את המפגש הראשון שלך עם גונדר?
"כן, ראיתי שם אנשים שלא ראיתי במשך 15 שנה ולרגע הרגשתי כאילו חזרתי להיות הילדה הקטנה שנהנית מהטבע הפראי של אתיופיה. זאת חוויה מדהימה לחזור לילדות שלך. אמנם עזבתי למדינה מודרנית יותר, אבל דווקא הם מבינים יותר ממני בטכנולוגיות מתקדמות. שואלים המון שאלות ומתעניינים בישראל. מסקרן אותם איך החיים מתנהלים במדינה מערבית, איך החינוך, הבריאות והתעסוקה, אני מנסה לתאר להם את החיים בישראל אבל זה קשה, כמו שקשה לי לתאר לישראלים את אתיופיה".
ואיך את מנסה לתאר את גונדר לישראלים?
"אני יודעת שישראלים שמשתחררים מהצבא תמיד טסים למזרח או דרום אמריקה, אבל אני מציעה להם בחום לבדוק אפשרות לטוס לאתיופיה, היא מציעה טיולים מגוונים גם לצעירים אך גם למשפחות עם ילדים שמחפשים אטרקציות וגם לזוגות מבוגרים שרוצים לחוות תרבות שונה ומיוחדת. ערים כמו גונדר, בהר דר, לליבלה, עפר, ארבה מינצ' ואקסום הם מקומות שכל מטייל חובב עולם חייב לבקר בהם".
ומתי את מתכוונת לחזור?
"ברור לי שגם אני אבקר שם שוב, אבל עד אז אני מאוד דואגת לכל מי שעדיין חי שם, בניגוד אלינו אין להם ביטוח לאומי או דמי אבטלה, כשלא עובדים אין פרנסה ולכן עבורם הווירוס הזה הוא מכה הרבה יותר קשה ממה שאנחנו מדמיינים לעצמנו".
