לפני כשנתיים נפתח חניון חדש ברחוב המרכבה, באיזור התעשייה של חולון, שנועד לבעלי נגררים. כל זאת בעקבות תיקון לחוק עירוני של העירייה האוסר על חניית נגררים ללא רכב בסמוך לשכונות המגורים.
אולם בדומה ללא מעט תקנות אחרות, החניון החדש הביא איתו מציאות שככל הנראה לא היתה חלק מכוונתו המקורית של המחוקק.
לא משהו מאולתר
בחודשים האחרונים התמקמו בחניון מספר קרוואנים ואף שני אוטובוסים משופצים, שמהווים מבני מגורים. אחד מהקרוואנים, יש לציין, נכח במקום עוד לפני חניכת החניון. "את הקרוואן קניתי לפני שלוש שנים במאה אלף שקל", אומר ד', אחד מהדיירים בחניון. "זה לא משהו מאולתר. השקעתי בו את הנשמה, הכל עשיתי לבד. אני לא חי ברחוב, יש לי בית מסודר על גלגלים. אני עובד בעבודה מסודרת בחברה מוכרת ובסך הכל טוב לי. אני לא מפריע לאף אחד וחוץ מפקחים שמבקרים מדי פעם, אף אחד לא מפריע לי".
ביתו של ד' נקי ומסודר, בפנים יש אפילו מזגן חדש, מסך טלוויזיה גדול, מערכת שמע ואפילו מכונת כביסה ובלון גז לבישול. שום דבר בו לא מעיד על קושי כלכלי של הדייר. בדומה לדיירים אחרים בחניון, הוא משיג חשמל מאנרגיה סולרית, באמצעות לוחות שמותקנים על גג הקרוואן.
איך הגעת לחיות בקרוואן?
"חייתי עם בת זוג וכשהיחסים התחילו להיות מתוחים החלטתי לעזוב. במקום לשכור דירה לקחתי הלוואה וקניתי את המבנה הזה. תקופה חייתי בבת ים, אבל שם יש הרבה בלגן. המקום האחרון שלי היה בחניון בתל אביב ועכשיו באתי לחולון כי הילדים שלי גרים כאן, אז רציתי להיות קרוב אליהם. בסך הכל נעים כאן, יש כמה דיירים חדשים בצד הדרומי של החניון, שקצת עושים רעש ולכלוך, קריוקי ומנגלים, אבל אני לא קשור לשם. משתדל לשמור על הניקיון ולא להפריע לאחרים".
לא מפריע לילדים שלך שאתה חי במבנה מאולתר?
"ממש לא. להיפך, הם מבקרים אותי. רק אתמול הם באו וראינו יחד סרט, המזגן, המטבח והטלוויזיה עבדו במקביל אז החשמל קפץ, אבל אני מהר מתקן את זה. יש לי ידיים טובות, את כל מה שיש כאן סדרתי בעצמי. טוב לי, אני נהנה לחיות ככה, קורא, נח, לומד קצת בזוהר. אבל אני חלילה לא דר רחוב, אני מתפרנס בכבוד ואזרח שומר חוק".
דרך חיים
נראה כי דיירי המקום חיים בשלווה, זה משאיל קפה והאחר מבקש להטעין את הנייד. היכולות הטכניות שלהם ניכרות בציוד המורכב שהם נעזרים בו לייצור חשמל ושימוש במים זורמים. חלקם אפילו מקפידים לקשט את המקום.
ויקטור, אמן כבן 35, עבר לחניון לפני שנה וחצי. כשיחסיו עם אשתו התערערו הוא עזב את דירתם המשותפת בבת ים ורכש את הקרוואן. הוא עוסק במכירת חפצים ששיפץ, כמו פרגוד מתכת עם מסגרות לתמונות שעיצב, והוא חולם לפתוח עסק ולמכור את יצירותיו. ויקטור הוא מוותיקי החניון ובשיחה עימו אפשר להבין מדוע החניון פורח בחודשים האחרונים.
"אני כבר שנה וחצי כאן", הוא אומר. "בעבר היו כאן עוד שניים אבל בזמן האחרון המקום התמלא. אנשים אומרים שזה בגלל הקורונה, הם מחפשים פתרון זול כי הם לא יכולים לשלם שכירות. עבורי זאת דרך חיים וטוב לי, אבל זה מצב זמני ואני חולם לפתוח עסק - אני מאוד אוהב לייצר ולעצב דברים".
לא באמת שכונה
בעיר חולון החלו תושבים לתהות האם קמה שכונת קרוואנים חדשה, בדומה לבת ים, אך דיירי החניון לא אוהבים את הכינוי החדש שקיבל המקום, והם נעשים חשדנים כשהם רואים אנשים שמסתובבים בין הקרוואנים.
ד': "תקופה חייתי בבת ים. המקום האחרון שלי היה בחניון בתל אביב ועכשיו באתי לחולון כי הילדים שלי גרים כאן, אז רציתי להיות קרוב אליהם"
כשדייר נוסף מבקש לדעת מדוע אנחנו מתעניינים, הוא מכחיש קשר למקום. "בכל פעם שבא מישהו ושואל שאלות או שמעלים משהו בפייסבוק על 'שכונת קרוואנים' יש לנו בלגן ובאים פקחים. ברור שזה לא מקובל, אף ראש עירייה לא יסכים שיהיה דבר כזה אצלו כי זאת לא באמת שכונה, אין תשתית וזה לא מקום למגורים. על פי חוק מותר לחנות במבנה כזה בשטח ציבורי עד 14 יום, אבל להחנות את הנגרר מותר בכל מקום. כל עוד אף אחד לא יתלונן, לא יעשו לנו בעיות".
עיריית חולון מודעת לנושא. היא מכירה ב־14 דיירים קבועים שמתגוררים בשטח, אך נראה כי התחלופה כאן גבוה.
בעלי העסקים לא מתלוננים על השכנים החדשים, ובמקרה אחד מהם אף סיפר כי נוכחותם מנעה מקרה ונדליזם בשטח העסק שלו. מרבית הדיירים שומרים על השקט, מנקים ולא נראה כי חסרה חניה במקום עקב הנגררים הקבועים. "אין שום סיבה לגרש אותנו", אומר אחד מהם, "בחו"ל יש חניונים במיוחד בשביל אנשים כמונו, עם ניקוז של ביוב, מים זורמים וכל מה שצריך. חבל שבארץ לא מאפשרים לחיות ככה באופן חוקי ומסודר. לא כולם חייבים לחיות במרדף אחרי משכנתה ודירה - מותר לבחור גם אחרת".