"לפני כחודשיים וחצי ראיתי לראשונה משהו זז מחוץ לחלון. זה בלבל אותי. חשבתי שאני הוזה.
כמה ימים אחרי כן שכבתי במיטה וראיתי משהו בחלון. הפעם כבר הייתי בטוחה שמדובר בצללית של בן אדם.
ברחתי מהחדר אבל לקח לי זמן לצאת מההלם ולהזמין משטרה. עד שהשוטרים הגיעו הוא כבר ברח. אחרי זה הרגשתי נורא. הפרטיות שלי חוללה, הרגשתי שאני נהיית פרנואידית ואובססיבית וזה הכי רחוק ממי שאני. לא ידעתי כמה זמן הוא כבר מסתכל עליי, מה הוא ראה והאם צילם אותי. זאת הייתה הרגשה נוראית".
החוויה המשתקת של אליאנה ברבל היא אחת מיני רבות. אבל היא החליטה לא לשתוק. לאחר שפרסמה את החוויה שעברה, יותר מ-50 נשים, רובן ממרכז תל אביב, התלוננו אף הן על אימת המציצנים שמטרידים אותן.
בחלק מהעדויות דווח על מצלמות שהוכנסו לתוך החלונות. באחרות על יד שניסתה לפתוח את התריס.
ברבל נולדה בארגנטינה. כשהייתה בת ארבע עלתה עם משפחתה לישראל, לנצרת עלית. היא למדה באוניברסיטה העברית בירושלים ולפני שנתיים וחצי עברה לתל אביב. לפני חמישה חודשים עברה לדירת קרקע, ואז החל הסיוט הלילי.
למרות הפחד שתקף אותה בעקבות ההצה הראשונה, ברבל הייתה נחושה לתפוס את המציץ המטריד. היא הייתה בטוחה שיחזור אל מחוץ לחלון שלה. זאת ההבנה הראשונה שלה מאז יצאה למשימת איתור וחשיפת המציצן עליה. המציצנים תמיד חוזרים.
שינית משהו בהתנהלות שלך?
"בגלל שהייתי נחושה לתפוס אותו לא שיניתי כלום. להפך. תמיד השארתי חלון פתוח ועבדתי על עצמי לגייס כוחות נפש. אני לא אדם פחדן אבל זה היה קשה לשבת במיטה לחכות שהוא יגיע.
"ידעתי שאם לא אתפוס אותו על חם ואביא את המשטרה שיתפסו אותו שום דבר לא ישתנה והוא ימשיך לבוא. אני רוצה להילחם על הזכות שלי לישון עם חלון פתוח ולנשום אוויר בלי שיחללו אותי".
שיתפת מישהו בתוכניות שלך?
"את השותפה שלי, שליוותה אותי. כתבתי גם ברשתות החברתיות והרגשתי שאני לא לבד. שיש עוד נשים שחוות ועוברות את זה. היה לי גם חשוב להזהיר נשים מפני המציצן שהגיע לחלון שלי. הייתה מישהי שסיפרה לי על מישהו שמגיע אליה. אחרי שהוא נעצר הבנו שזה מי שהציץ עליי".
איך הוא נתפס?
"בפעם הרביעית שהוא הגיע אליי. היה לילה. נכנסתי למיטה ותוך שנייה ראיתי אותו. בהתחלה נכנסתי שוב לשוק, אבל התעשתי מהר. הבנתי שזאת ההזדמנות שלי לגרום לתפיסתו. יצאתי מהחדר כאילו בטבעיות. הלכתי לשותפה שלי ואמרתי לה שהוא פה ושתשמור גם היא על קור רוח.
אמרתי לה שאני חוזרת למיטה ושאני מטפלת בזה. כשאני במיטה שלחתי הודעה לבלש של המשטרה שאמר לי בפעם הראשונה שהם היו כאן להודיע לו כשאני חושבת שהמציצן מגיע. האצבעות רעדו לי.
הבלש הגיב מיד. אמר לי לא לזוז ושהם בדרך. הוא המשיך לשלוח לי הודעות ואני לא הסתכלתי על החלון. פחדתי. אחרי כמה דקות מורטות עצבים שמעתי את השוטרים בחוץ. שמעתי שעוצרים אותו. רצתי החוצה, ראיתי אותו פנים אל מול פנים וזיהיתי שזה אותו אחד שהיה פה. כשנכנסתי הביתה פרצתי בבכי של הקלה, שהמעגל נסגר. לא הבנתי אז שהוא רק נפתח".
להציף את הבעיה
ברבל ונשים אחרות למדו על בשרן שרשויות החוק לא נוטות למהר לטפל במציצנים. אלה שנתפסים לרוב מקבלים צווי הרחקה וכאמור חוזרים להציץ בחלונות לא להם. גם המציץ על ברבל חזר.
השבוע היא מספרת: "הוא נעצר, שוחרר למעצר בית וקיבל צו הרחקה מהעיר ל-30 יום. שלושה ימים אחרי כן הוא חזר לפעילות ונעצר על ידי המשטרה. אני לא ראיתי אותו אבל אני מניחה שהוא הגיע גם לפה. מישהי בפייסבוק דיווחה לי שהוא הציץ אצלה".
ברבל, שמסיימת בשבועות הקרובים את עבודתה כמנהלת שיווק בחברת סטארט־אפ וכבר השתתפה בעבר במאבקים למען נשים, עלתה שלב בהתגוננות והתקינה מצלמה. להפתעתה גילתה שיש עוד שני גברים שמגיעים להציץ בחלון שלה.
"הבנתי שהבעיה הרבה יותר חמורה ממה שחושבים. 50 המקרים שהגיעו אליי הם אפילו לא קצה הקרחון. המשטרה לא מסווגת את המציצנות כעבירות בפני עצמן. אין עבירה כזאת. המשטרה מחברת את המעשים לעבירות כמו השגת גבול וזה בעייתי. חייבים לקרוא לעבירה הזו בשמה".
עו"ד יערה רשף, יו"ר הוועדה הארצית לנפגעות עבירה בלשכת עורכי הדין: "אכן, אין עבירה של מציצנות בחוק העונשין, כן יש עבירה של פגיעה בפרטיות, מעשה מגונה וכו'. אני לא חושבת שיש צורך להוסיף לחוק העונשים גם את עבירת המציצנות כי העבירות הקיימות בחוק נותנות מענה של 100 אחוזים.
איפה הבעיה? כמו תמיד הבעיה בענישה במיוחד אם מגישים לפי חוק הטרדות מיניות. זה חוק שהרבה פעמים בתי המשפט מרשים לעצמם לסיים את ההליך באי הרשעה ומאסר על תנאי. זה העונש הכי נמוך במדרג הענישה. זאת ענישה מגוחכת מאחר שמעשה של מציצנות מערער לנפגעות את כל החיים, מערער את יסוד היציבות בבית שלך. כמו שאני רואה את זה אז החוק מאפשר להגיש כתבי אישום, אבל בתי המשפט לא מטפלים נכון בעברייני המציצנות".
אם תהיה עבירת מציצנות את לא חושבת שזה ישפיע גם על הענישה?
"לא, אני חושבת שהענישה מגוחכת ומעליבה. זוהי התרבות של בתי המשפט שלנו".
אליאנה, את חושבת שהמשטרה לא עושה מספיק?
"קשה להגיד את זה. במקרה שלי המשטרה התנהלה בצורה מדהימה, אבל גם אם המשטרה תעשה את המקסימום עדיין המציצנים משתחררים מהמעצר וחוזרים לחלונות.
לדברי אליאנה, "חייבים להעלות את המודעות למניעת מקרים כאלה. נשים צריכות להבין איך לחיות בדירות קרקע בלי להסתכן. גם בעלי דירות חייבים להבין שצריך להתאים את דירות הקרקע כך שהנשים שגרות בהן ירגישו ביטחון. פקחים צריכים להיות ברחובות, שנשים יראו אותם ולפנות אליהם".
ברבל לא רוצה לחשוף את כל הדברים שנשים כתבו וסיפרו לה. היא מוכנה לשתף רק בחלק קטן מהפרטים:
"היה מקרה שמציצן הכניס מצלמת גו פרו דרך חלון המקלחת של אישה. מישהי סיפרה לי על מציצן שהיה מעלה את שלבי התריסים כדי להסתכל עליה.
מישהי אחרת כתבה לי שהיא ישבה בסלון וראתה יד שמנסה לפתוח את החלון.
נשים מספרות שהן עברו דירה כי לא יכלו יותר לחיות עם הפחד. נשים מתייחסות לזה כאילו אין מה לעשות, כאילו זו גזירה אבל אני לא מוכנה לזה.
אני רוצה שהרשויות יטפלו. אני רוצה שנשים יציפו את הבעיה הזאת כדי שהרשויות לא יוכלו להתעלם. ככל שנציף את הבעיה ככה יהיה לנו קל יותר להתמודד. אני רוצה שכל אישה תדע שאם זה קורה לה אז יש לה כתובת להתקשר אליה. אני רוצה שלנשים שגרות בדירות קרקע תהיה יותר תחושת ביטחון".
ויש לה עוד תקווה אחת: "שאחת מחברות הכנסת תרצה לפעול כדי שמציצנות תהפוך לעבירה. זה יגרום למערכת לטפל טוב יותר במטרידנים".
"החוק לא מרתיע מציצנים"
ד"ר אורן גיל־אור, פסיכולוג קליני מומחה ומרצה במכללה האקדמית תל אביב-יפו ובקריה האקדמית אונו: "תופעת המציצנות היא אחת ההפרעות אשר כונו בעבר פרברסיות או הפרעת סטיות מיניות. התופעה מתאפיינת בקשיים רגשיים, דפוסים קוגניטיביים מעוותים ולפרקים גם קשיים גופניים הגוררים חיפוש גירוי מיני חזרתי אינטנסיבי על ידי צפייה באדם אחר במצבים אינטימיים, ללא ידיעתו של אדם זה.
"בנוסף להתנהגות המציצנית, כוללת התופעה גם פנטזיות ודחפים בלתי נשלטים בתחום זה והיא בדרך כלל תופעה שנמשכת לאורך שנים רבות. על פי הערכות, כ-12 אחוזים מהגברים וארבעה אחוזים מהנשים סובלים מהפרעה זו, ויש הרואים בפורנוגרפיה זרז להתגברות התופעה בשנים האחרונות.
"ברמה הפסיכולוגית, תופעת המציצנות מקושרת לחולשה של הסופר-אגו (החלק בנפש המייצג את המוסר וציוויי החברה), שכן המציצן פוגע בפרטיותו של אדם אחר באופן עקבי ולא מצליח לווסת את התנהגותו. חלק מהמחקרים רואים גם קשר בין תופעה זו ופגיעה מינית בגיל צעיר של הסובל מההפרעה.
כמו הפרעות רבות, גם הפרעה זו היא הפרעה שחוזרת על עצמה, וללא טיפול מתאים ימשיך המציצן בהתנהגותו לאורך תקופה ארוכה, גם אם בהתנהגות זו יש סיכון חוקי, דבר שלפעמים רק מגביר את ה'אטרקטיביות' של ההתנהגות בעיניו.
בהתנהגות מרכיב התמכרותי, שמגביר את ההתנהגות עם הזמן, כתוצאה מהתרגלות של המוח לרמת הגירוי הקודמת והצורך להגביר את הגירוי כל הזמן, על מנת לקבל את אותה עצמת הנאה.
בנוסף, חולשת החלק המוסרי בנפש המציצן בהפרעה זו שוללת את האפשרות של התייחסות אל החוק כגורם מגביל, ורק טיפול נפשי אינטנסיבי, הכולל חלקים קוגניטיביים התנהגותיים וכן טיפול תרופתי עשויים לפתור את הבעיה ברמה האישיותית".
