שנה עברה מאז השבת השחורה של ה-7 באוקטובר, אבל עבור בני משפחתה של ג'ני ניסימבוים כרמלי ז"ל מבת ים כאילו הזמן קפא מלכת. בריאיון ל"מיינט" מספר דודה על צעירה מלאת שמחת חיים שלא חזרה הביתה, ואם שנלחמת על חייה ועדיין חולמת שבתה תשוב אליה.
הנערה עם הצחוק המתגלגל
ג'ני, בתם הבכורה של יליזבטה ניסימבוים ומיכאל ז'ילין, נולדה באוזבקיסטן, ויחד עם אחיה סטיבן ז'ילין, עלתה לארץ כשהייתה בת 7. היא למדה בבית הספר היסודי "הנשיא", ולאחר מכן בתיכון "רמות" בבת ים. משפחתה מספרת על ילדה פעילה וספורטיבית, שנהגה לגלוש בים, ואי אפשר היה להתעלם משמחת החיים, הצחוק המתגלגל, החוכמה והנדיבות שאפיינו אותה.
ב-2010 התגייסה לצה"ל ושירתה בגדוד נח"ל כפקידה באגף לוגיסטיקה בבסיסים בבקעת הירדן, באזור הצפון ובעוטף עזה. במהלך השירות הכירה את עומר כרמלי והם הפכו לזוג.
קראו גם:
לאחר השחרור עבדה כמאבטחת ואחראית משמרת, ובכסף שחסכה טסה לטיול בדרום אמריקה עם עומר, שב-2017 הפך לבעלה. השניים היו נשואים במשך שמונה שנים. באותה תקופה עסקה להנאתה בספורט, והחליטה להפוך את התחביב למקצוע. למדה במכון וינגייט בקורס מדריכי כושר ותזונה והחלה לעבוד בתחום. היא גם אימצה כלבה וחלמה לפתוח פנסיון לכלבים.
כל החלומות נגדעו בשבת הארורה של ה-7 באוקטובר. היא נסעה לראשונה בחייה לפסטיבל המוזיקה "נובה", ומשם לא חזרה הביתה.
פיסות הפאזל מפסטיבל המוות
בשנה שחלפה מאז ניסתה משפחתה לאסוף את חלקי הפאזל, ולהבין מה עבר על ג'ני ברגעיה האחרונים.
"מעולם לא ידענו מה בדיוק קרה לג'ני. את רגעיה האחרונים הרכבנו מעשרות פאזלים, סיפורים ופיסות מידע שהגיעו אלינו לאורך הזמן. בחור שראה אותה וסיפר מה קרה לה, ועוד אחד, וזה המידע היחיד שהיה לנו", סיפר ל"מיינט בת ים" דודה יורה.
לפי פיסות המידע, ג'ני הגיעה לפסטיבל המוזיקה בערב שישי יחד עם בן דודה אילן משה יעקב וחברתה, מאי יצחק. "בפעם האחרונה ששמענו ממנה, ג'ני התקשרה לפרוד שלה, עומר כרמלי, בשעה 06:30 מיד שהתחילו הטילים. היא אמרה לו שהיא לא מוצאת את מאיה, בת דודה שלו שפגשה שם, וסיפרה שנסגרת המסיבה, ושהם מתקפלים. ג'ני אמרה לו שהיא ליד האוטו, אבל שמתחילים לירות עליהם אז היא צריכה לרוץ, והשיחה נותקה", מספר הדוד.
בדיעבד נודע לכרמלי, שבת דודתו - שאותה ג'ני חיפשה, יצאה מספר דקות לפני שהתרחש האירוע, וחייה ניצלו. אך כאשר הוא התקשר שוב לג'ני, היא כבר לא ענתה בקולה אלא רק כתבה: "מתחבאים בבר: חסמנו את הבר במקררים", בשלב מסוים הפסיקה להגיב גם להודעות הטקסט.
"רק בצהרי שבת גיליתי שג'ני נמצאת שם", מספר הדוד ואומר בכאב: "אנחנו היינו כמו אחים, על אף הפרש הגילים בינינו. היא הסתמכה עליי לגבי כל בעיה – ואני לא יודע למה היא לא התקשרה. אולי כי היא יודעת שאני משוגע ופשוט הייתי נוסע לשם להציל אותה".
מה עוד הצלחתם לברר על אותו יום ארור?
"גילינו שג'ני ועוד קבוצה של 20 אנשים רצו והתחבאו בבר קטן. הם האמינו שהמחבלים יבואו לבר, ובגלל שיש בו אלכוהול – יחלפו עליו. אבל הם הגיעו, והתחילו לרסס מכל כיוון את המקום. ג'ני ועוד כמה התחבאו בין כמה מקררים, והיו גם כמה שנכנסו פיזית לתוך המקררים. אחרי שריססו מבחוץ, המחבלים נכנסו פנימה וריססו את כולם, אחד אחד, ועשו וידוא הריגה, כולל אלה שהתחבאו בתוך המקררים. אף אחד מכל האנשים שהיו בבר לא ניצל, מלבד שני בחורים שברחו החוצה בשנייה הראשונה שהתחילו לרסס".
איך אתם יודעים שהיא הייתה שם?
"אחד הבחורים שברח הצליח להתחבא בשיח וראה בדיוק איך המחבלים מרססים את הבר ואז נכנסים לשם ויורים אחד אחד בכל הנוכחים".
מה עם בן הדוד והחברה שלה?
"כולם נרצחו. אף אחד מהם לא ניצל".
אמא עדיין מחכה שתחזור
שנה עברה מאז שנרצחה באכזריות, אבל אמה ילזיבטה עדיין לא מעכלת את מה שהתרחש. "היא עדיין במצב קשה, לא מפנימה, לא מאמינה וקשה לעכל את העובדה שקרה משהו לבתה. בשנה האחרונה היא התמודדה פעמיים עם מחלה קשה, והיא עדיין מדמיינת וחולמת שהנה הדלת נפתחת וג'ני חוזרת הביתה", אומר הדוד בכאב גדול.
מה תעשו היום, שנה לטבח ה-7 באוקטובר, לזכר ג'ני?
"קודם כל נלך לבית העלמין, ואחרי זה נלך לטקס ברעים. כולם יבואו, כל בני המשפחה והרבה חברים. ג'ני בלטה באישיותה הקורנת וביופייה, בחיוך הרחב שלה ובמרץ בלתי נדלה. הייתה עצמאית מאוד, חזקה בגופה ובנפשה, וניהלה את חייה מתוך אחריות ותבונה. היא ידעה להתמודד עם אתגרים בנחישות ובאומץ, לא התלוננה, ולא נטתה לשתף אחרים בבעיותיה. כאשר בני משפחה או חברים נתקלו בקשיים, תמיד נרתמה לעזרתם והקדישה להם את מלוא תשומת ליבה. היא הייתה פרח יפה, עולם ומלואו. השאירה אחרי שובל של מעשים טובים. את זה אנחנו לעולם לא נשכח וככה אנחנו נזכור אותה".
על מצבתה של ג'ני חקוקות המילים שמתארות אותה יותר מכל: "השמיים קדרו, השמש שקעה, ובלב נחרט זיכרון מלא אהבה. עד סוף ימינו נזכור אותך צוחקת, מלאת שמחה ולב מלא בנתינה".
יהי זכרה ברוך.
