על שלושה עקרונות כבר הסכמנו פה אחד: קונים רק מה שבסייל. אין אבחנה בין בגדי בוקר-צהריים-ערב. ואין קולקציית חורף-קיץ-אביב או סתיו.
והנה, עקרון רביעי בקנייה החכמה יוצא לדרך ושמו בישראל: מצוי מול רצוי. אחד העקרונות החשובים שסיגלתי במסע שלי.
מי את? מה את עושה? מה את לובשת במהלך רוב שעות היום?
את גננת? אשת עסקים? רפתנית? מדריכת כושר? רופאה? עיקר הבית?
התייחסות לנקודה הזו מביאה איתה שינוי אדיר בהרגלי הקנייה.
אם אני כבר קונה, אני קונה חכם. אני קונה מצוי ולא רצוי.
90 אחוז מהמלתחה שלי משרתת אותי במהלך היומיום.
אם אני מתזזת בין פגישות וכנסים, המלתחה שלי מורכבת מבגדים שמשרתים את המטרה הזו.
אם את גננת, אל תחזיקי בארון עשר שמלות ערב ועשרים זוגות נעלי עקב.
אם את אשת שטח שכל היום בין פגישה לפגישה, אין לך באמת צורך ממשי בסגנון בוהו-שיק, רומנטי ורך.
אפשר לגוון אבל במידה. לשמור על איזון. 90 אחוז מהארון חייב להיות פרקטי!
הפסקתי לקנות בגדים כי הם יפים, הפסקתי לקנות בגדים ל'אירועים', הפסקתי לקנות בגדים שהם תחת קטגוריית הרצוי. אני קונה אך ורק מה שמצוי.
בעבר הארון שלי היה מורכב מהמון שמלות ערב, ג'ינסים מיוחדים, מלמלות למיניהן - כל אלו היו אמנם יפים ומיוחדים אבל נותרו מיותמים וללא שימוש ממשי.
הם היו רצויים אבל ממש לא מצויים.
יכולתי לראות בגד על חברה, להתלהב ממנו ולמחרת לרכוש אותו. הקשר בינו לבין שגרת היום יום שלי היה מקרי בהחלט! הוא שכב בארון שלי מיותר ומיותם, העלה אבק ותפס מקום. תפס אנרגיה.
מה שמצוי הוא היומיום שלי. כל אחת ושגרתה. ארון חכם הוא ארון פרקטי. ארון פרקטי הוא ארון לביש.
מי כמוני הייתה מכורה לרצוי במקום למצוי?
בתמונה למעלה: שמלת ערב שחורה ומנצנצת שנלבשה פעם אחת בשלוש שנים! היא יפה? בהחלט. מחמיאה? בהחלט. לבישה? לא!
במבחן המצוי מול הרצוי עלינו תמיד לבחור במצוי. ואז לחרוש לחרוש לחרוש עליו.
(צילום פרטי)
