"אנחנו כאן כדי לתת את המענה הרפואי ואת השירות למטופלים ולצוותים"

בסביבתה של רגינה יודלביץ', היום מנהלת סיעוד בכללית מחוז תל אביב יפו, אבל אז נערה שרצתה למרוד, כולם היו רופאים ולכן היה זה טבעי שרגינה תלמד רפואה ותמשיך את שושלת המשפחה. אך רגינה הצעירה החליטה להיות אחות. "היתה לי התלבטות עם עצמי אם להיות רואת חשבון או אחות", היא צוחקת, "בסוף בחרתי באַחָיו ּת".
2 צפייה בגלריה
רגינה יודלביץ'
רגינה יודלביץ'
רגינה יודלביץ'
(צילום: דוברות כללית)

ומה אמרו בבית?
"בהתחלה הם אמרו שאני עושה טעות. היום הם מבינים שלמקצוע האַחָיו ּת יש הרבה השפעה. גם בבית הפרטי שלי הצלחתי להפוך את המקצוע למותג, אני מביאה את התכנים המקצועיים ואת הראייה הכוללת.
"הסוד הוא שיתוף פעולה מלא עם הצוותים הרפואיים, אנחנו עובדים אחד לצד השני. אחות היא אשת מקצוע המובילה בתחומים קליניים רבים הנותנים מענה למטופלים הסובלים ממצבים רפואים אקוטיים וכרוניים בטווח גילים נרחב החל מינקות ועד סוף החיים.
"חשוב לי לציין שמקצוע האַחָיו ּת התפתח וכיום ישנן אחיות מומחיות בתחומים שונים כגון: סכרת, גריאטריה, טיפול תומך ועוד. מדובר על אחיות עם סמכויות נרחבות שעובדות מול יחידת רופא ורשאיות לאבחן, לרפא ולטפל. במחוז תל אביב יפו, ישנן 3 אחיות מומחיות ואני מעודדת יציאה ללימודים, התפתחות והתמקצעות של צוותי האחיות במחוז".
יודלביץ', בת 45, נשואה ואם לשני ילדים, מאשדוד, מומחית במדיניות ומנהל, בעלת תואר ראשון בסיעוד ובעלת תואר שני במנהל מערכות בריאות, פועלת בתחומה מתוך תשוקה גדולה להשגת מתן טיפול איכותי, שירותי ברמה הגבוהה ביותר תוך רגישות של צרכי הצוות.
מאז השבעה באוקטובר התמודדה יודלביץ' עם אתגרי התקופה ובהצלחה רבה. "עם פרוץ המלחמה פתחנו בן לילה מרפאות בתוך מלונות המפונים. שם פגשתי אחות מפונה מהדרום שההתמקצעות שלה היא תינוקות וטיפות חלב. וכך, לראשונה בכללית מחוז תל אביב יפו בשיתוף עם משרד הבריאות פתחנו טיפת חלב ייעודית למפונים מהדרום ומהצפון במלון לאונרדו ביץ'.
"אנו חווים התמודדות לא פשוטה בתחום הבריאות הנפש בקרב האוכלסיה. כמענה לצורך זה נפתח קורס לאחים ואחיות כדי לתת הכשרה נוספת וכלים להתמודד עם מטופלי חרדה ודיכאון, לצד האתגר המשולב מול המפונים. אתגר נוסף הינו הטיפול במשפחות השבים שגם פה לאחים והאחיות במחוז תפקיד חשוב בניהול הטיפול ומתן מענה לצרכים הריגשיים והבריאותיים של 20 שבים ושבות".
את כל פעילותה עשתה יודלביץ' כאשר היא ומשפחתה תחת אש בעיר אשדוד. מידי יום עשתה את הדרך תוך כדי שהיא מרגיעה את ילדיה והמשפחה ומהצד השני את הצוותים שגם הם מתמודדים עם חוסר וודאות של המצב החדש, בני זוג במילואים ואף אח שנפצע בזמן הלחימה הקשה בעזה.
"הבית הוא מקום המפלט של הרבה מאיתנו, יש לי בית מאוד תומך. וגם הצוות שלי. כשאני רואה אותם משאירים ילדים בבית או בעלים מגוייסים ומגיעים יחד איתי לעבודה, עובדים איתי יד ביד והולכים אחריי בעיניים עצומות, זה הכוח הכי חזק שאפשר לשאוב", היא אומרת ומזכירה. "אנחנו חזקים ואנחנו כאן כדי לתת את המענה הרפואי ואת השירות למטופלים ולצוותים. אנחנו נצלח את התקופה הזאת ונצא ממנה מחוזקים".

"קיבלתי זכות גדולה ללוות משפחה שחזרה מהשבי ונוצר קשר מדהים ביני לבינם"

מאז היותה קטנה, ידעה ד"ר יעל עלווה מומחית ברפואת משפחה ומנהלת מרפאת תל ברוך בתל אביב שהיא תהיה רופאה. "תמיד הייתי בחוגים שקשורים לתחום, בעיקר האהבה הזו לטפל באנשים", היא מספרת בחיבה, "מכל ההתמחויות היה לי ברור שאהיה מומחית ברפואת משפחה, כי זה אומר היכרות מאוד מעמיקה וארוכת טווח עם המטופלים. פה אנחנו רואים אותם גם בחולי וגם בבריאות ומלווים אותם לאורך החיים. ישנם מטופלים שאני אפילו מכירה את הנכדים והנינים – ממש ליווי בן דורי".

2 צפייה בגלריה
ד"ר יעל עלווה
ד"ר יעל עלווה
ד"ר יעל עלווה
(צילום: דוברות כללית)

ד"ר עלווה מאוד אוהבת את ההרגשה של להיות שותפה לתהליכים שונים. "מטופלים אומרים לי שאני משנה להם את החשיבה לפעמים. אחד המטופלים שלי, חווה אובדן במלחמה, התקשר רק בשביל לומר לי תודה שעזרתי לו, היה לו מאוד קשה ובזכות השיחות שלנו הוא מצא עבודה והתחיל להתארגן על עצמו. זה נותן המון סיפוק ואנרגיות להמשיך".
מאז השבעה באוקטובר התמודדה ד"ר עלווה עם אתגרים שונים. בעלה גויס, הילדים והאזעקות שהיו מאוד מלחיצות, פניות רבות במרפאה והמרפאות החדשות בבתי המלון. "היה מאתגר לדאוג לאוכלוסייה המבוגרת ולבריאות שלהם כי הרבה פחדו לצאת מהבית", היא אומרת, ונזכרת: "קיבלתי זכות מאוד גדולה ללוות משפחה שחזרה מהשבי ונוצר קשר מדהים ביני לבינם. זו הרגשה שתישאר איתי לנצח, הרגשתי שזה שזו זכות מאוד מאוד גדולה שנתנו לי ללוות אותם".
ובנימה אופטימית?
"אני שואבת כוחות מהמשפחה שלי שעוזרת לי להתמלא בכל יום, הבעל שלי, הילדים, המשפחה, כולם ממש ממש תומכים, וגם המפגשים היומיומיים האלה בעבודה, אני מרגישה שעשיתי משהו ועשיתי למישהו יותר טוב".
לסיום היא מאחלת שיגיעו ימים טובים יותר: "אני מחכה לתקופה שהחרדה הכי גדולה שלי תהיה שמישהו משתעל לידי".

מוגש מטעם כללית