בשנה וחצי האחרונות הפכו חייה של ד' בת השש לסיוט מתמשך. היא והוריה פנו למרפאות ולרופאים שונים ברחבי הארץ בניסיון למצוא מזור לפצעיה הקשים.
"כשהיא היתה בת שלושה חודשים אבחנו אצלה אוטופיק דרמטיטיס, אסטמה של העור", מספרת אמה של הילדה. בגיל שישה חודשים היא חוותה התקף אלרגיה קשה לבמבה, אך מצבה היה יציב והיא לא סבלה מפצעים בשנים הראשונות לחייה.
"בשנה וחצי האחרונות חלה החמרה במצבה", מתארת האם. "היינו אצל רופא עור, הלכנו לרופא אלרגיה, הלכנו לרופא עור ילדים, הלכתי למספר בתי חולים, אבל במשך שנה וחצי היא לא מפסיקה להתגרד עד זוב דם בלילה, ואנשים ברחוב וילדים לא מפסיקים לשאול מה קרה לה. הכל היה נפוח, הלחיים והפה, ובידיים פצעים מדממים".
בכל אותה התקופה ד' קיבלה טיפולים שונים כגון משחות, סטרואידים ואנטיביוטיקה שלא סייעו לה. לדברי האם, היא נחלשה, ישנה הרבה ואכלה בעיקר קרח כדי להקל על הכאב. "היינו אמורים ללכת לרופאת ילדים שלא היתה באותו היום, ובמזל רב הגענו לרופאה אחרת ששאלה אם שמעתי על ד"ר קונפינו מ'וולפסון'. אמרתי שלא, אבל ביקשתי משהו שיציל לי את הילדה".
הרופאה שלחה את תמונות הילדה לד"ר יצחק קונפינו, מנהל מרפאת עור במרכז הרפואי וולפסון. "קיבלתי תמונה של השפתיים והיד בווטסאפ מחברה רופאת ילדים, והיא סיפרה לי את הפרטים", מסביר ד"ר קונפינו.
"הזמנתי אותה ואת והאם למיון במרכז הרפואי וולפסון ושם פגשתי בה, ילדה קטנה, כואבת ועצובה. אשפזנו אותה לבירור כי היא נראתה לי חולה. שני דברים קרו: הצעתי להתחיל תוסף מזון (אבץ), שחסר בו יכול להתבטא כמו אקזמה מתקלפת בשפתיים ובפה, ובמקביל התחלנו בדיקות, ואז מצאנו שהילדה סובלת מהמוגלובין מאוד נמוך, אנמיה קשה".
לדברי הרופא, תוך שבוע בלבד חל שיפור משמעותי במצבה של הילדה.
"ההמוגלובין עלה והיא הפכה עירנית יותר, פעם היא היתה מתנשפת במדרגות ולא קמה בבוקר לגן", מספרת האם. "החתכים בידיים נרפאו, היא התחילה לאכול והכי חשוב, הילדה שלי ישנה בלילה. עדיין אין תשובה סופית לבדיקות, אבל הצילו לי את הילדה".
"השליחות שלנו היא לעזור ולהסתכל על הבריאות הכוללת של המטופל ובדרך זו גם נגיע לאבחנה נכונה יותר וטיפול מתאים יותר", מוסיף ד"ר קונפינו. "לא צריך לאבד את התקווה, אמנם הסיפור לא הובהר סופית, אבל לראות את האמא והילדה צוחקות ואת הפצעים נסגרים אחרי עשרה ימים של טיפול, זה מרגיש שאנחנו בכיוון הנכון".
