ריקי ומייקל פרלין שהב, תושבי חולון, נפגשו לראשונה כשלמדו יחד בבית הספר לסיעוד במרכז הרפואי וולפסון לפני שמונה שנים, אבל השניים היו רק חברים טובים. רק כאשר נכנסו "לשטח" האמיתי, הבינו שפגשו את החצי השני שלהם.
"בחרתי להיות אחות בעקבות האהבה שלי לבני אדם והרצון לסייע אחרים גם ברגעים הקשים ביותר" מספרת ריקי.
"הלכתי ללמוד סיעוד משום שכל המשפחה שלי בתחום הרפואה. אחותי עבדה פה והיום אני עובד באותה המחלקה שבה היא עבדה", מספר גם מייקל, ומוסיף: "אני בן אדם של אנשים ובתור אח אתה רגע אחד מטפל, ברגע השני מרגיע ובין לבין אתה גם פסיכולוג. אתה עוטף את המטופל מכל הכיוונים ומסייע לו בכל דרך אפשרית. זה מקצוע שמצריך המון רגישות ואמפטיה".
קראו גם:
בדיוק כמו בסרטים, השניים הכירו על ספסל הלימודים ומיד הפכו לחברים טובים. אבל, רק כאשר החלו לעבוד במחלקות האהבה פרחה. "החברות עלתה שלב וידענו שנועדנו זה לזאת", מספרת ריקי בחיוך.
הקשר התהדק והוביל לנישואין, וכיום הם "הורים גאים" לכלב פוציק. ריקי עובדת כאחות בטיפול נמרץ לב במרכז הרפואי וולפסון, ומייקל עובד כאח במחלקת ההתאוששות.
איך נראית הזוגיות של שני אחים עמוסים?
"מאוד מאתגר להיות זוג כשני אחים, המשמרות לא תמיד חופפות, לא רואים הרבה אחד את השני", מספר מייקל. אבל יש גם יתרונות הוא מספר: "למרות זאת, יש על מה לדבר בבית, גם בימים קשים, כשמגיעים הביתה עייפים ומותשים כבר יש לנו את השפה שלנו ואפילו מבלי לדבר אנחנו מבינים אחד את השנייה".
השניים מסכמים בחיוך ומשתפים שגם בבית החולים מנסים להקל עליהם: "האחיות האחראיות מאוד באות לקראתנו ומסייעות ביצירת סידור עבודה נוח לשנינו כדי שנוכל להיפגש אחד עם השני לא רק בוולפסון אלא גם בבית".
