1. אשמח שתספר לי על עצמך
שמי יצחק מיכאל, אך כולם קוראים לי איציק או וריאציות דומות אחרות. אני יליד חולון ותושב חולון כל חיי. למדתי במערכת החינוך בחולון והמשכתי לשנה אחת לעתודה הפדגוגית במכון וינגייט. התגייסתי לחט' גולני ושם עוצבה דמותי כאדם (חוץ מאשר בבית הוריי) אך נפצעתי ונאלצתי לעזוב את החטיבה שכה אהבתי, עברתי לתפקיד הדרכה בצריפין, ושם פגשתי את מלחמת יום הכיפורים, מלחמה שבה רבים מחבריי, חיילי גולני, נפלו. במקביל, מאז גיל 15, שיחקתי כדור-יד באגודת הפועל חולון, ואחרי פציעתי חזרתי לעורף, התחלתי לפתח קריירה כמאמן, קריירה מוצלחת שנמשכה עד 1998. במקביל, מאז כתה ג', סברתי שייעודי בחיים הוא בימת התיאטרון. עד סוף כיתה י"ב נטלתי חלק בכל חוג דרמטי אפשרי. בשנת 1974 התחלתי ללמוד תיאטרון באוניברסיטת ת"א, אך כעבור שנתיים נאלצתי לקיים "משפט שלמה" בין אהבותיי ובחרתי בכדור-יד על פני התיאטרון.
ברוח מלחמת יום הכיפורים התגייסתי לשירות קבע למשך 7 שנים.
בשנת 1983 התחלתי לעבוד בעיריית חולון כמנהל מתקני הספורט, בחלוף קצת יותר משנה התמניתי כמנהל המחלקה וניהלתי אותה ברוב הצלחה עד שנת 1993. בשנה זו נבחר מוטי ששון לראש עיריית חולון והוצע לי להיות עוזר מנכ"לית העירייה, תפקיד אותו ביצעתי עד שנת 2002. שני התפקידים האחרונים שעשיתי במערכת המוניציפלית בחולון היו המנהל האדמיניסטרטיבי בתיאטרון חולון וראש מנהלת פארק פרס.
בשנת 2018, בגיל 67, פרשתי לגמלאות.
2. האם תמיד דמיינת שתכתוב ספר?
כן. אלא שהייתי בטוח שזה יהיה ספר שירה, מאחר ומאז היותי בן 13 כתבתי שירה.
3. מאין הגיעה ההשראה לסיפורים?
הסיפור הקצר הראשון נכתב בדרך מקרה, בשעה שניסיתי לכתוב מקאמה לאירוע משפחתי וזה לא כל-כך הצליח לי. זה קרה די בצמידות לפרישתי לגמלאות, בשנת 2017-18. המקאמה הפכה לסיפור קצר שאותו אהבתי וגם הפורמט הזה, הסיפור הקצר, נשא חן בעיני, חשתי שהוא מתאים לי ככפפה ליד.
4. מה משך אותך לכתוב דווקא על הנושאים הללו?
ההשראה לסיפורים הגיעה ולשמחתי עדיין מגיעה בעיקר ממעיין החוויות שצברתי כל החיים. קורות המשפחה, חוויות מתקופות שונות בבתי-הספר, מהשרות הצבאי, מרומנים ופרשיות אהבה שהיו לי וגם מתמונות שאני נתקל בהן ברחוב, בארץ ומחוצה לה. לא פעם אני מתעורר מוקדם בבוקר עם סיפור שלם או כמעט שלם, והרבה פעמים זה קורה לי בצעדת הבוקר הקבועה שלי.
5. האם נתקלת באתגרים/ קשיים במהלך הכתיבה?
לא
6. מה המסר שלך לקוראים?
לכל סיפור, בסופו של דבר, יש מסר. כשאני כותב בהקשר למלחמת העולם השנייה ("סיפורים מהמלחמה ההיא") אני מבקש לוודא שכלום לא יישכח. כשאני כותב על דמויות מהפריפריה, דמויות פשוטות, קצת חריגות, אני מבקש להגיד שלכולם יש מקום בעולם, ולעיתים לאלה, הכביכול "שוליים", יש מקום גדול יותר.
האם נזכה לראות ספר נוסף פרי עטך?
אני מאושר להשיב שאני לפני הוצאתו לאור של הספר הבא, גם קובץ של למעלה מ- 30 סיפורים קצרים.
אני שמח לציין שבאמתחתי מלאי סיפורים שיספיק לעוד שני ספרים, ברוך השם!
מראיינת: ניצן יהושע
"נעימה קהלני ושלוימה הקצב, ועוד סיפורים", מאת יצחק-מיכאל ליסמן
לרכישה בחנויות הספרים ובאתר NETBOOK
