כשהמסך עלה השבוע על הצגת הבכורה של תיאטרון האנסמבל הגאה "לזאת ייקרא אישה" שהתארחה השבוע בהבימה, הגיבורה שעל חייה היא מבוססת ובה היא מככבת, אפרת טילמה, ישבה בשורה הראשונה ולא האמינה שסיפור חייה עולה בתיאטרון הלאומי.
טילמה - פעילה חברתית, פורצת דרך ומראשוני הטרנסג'נדריות בישראל ויקירת העיר התל אביב לשנת 2019, נבחרה לפני כחודש וחצי על ידי ה-BBC לרשימת מאה הנשים המשפיעות בעולם, לצד אשת נשיא אוקראינה ("היה כבוד לשבת כיסא לצד אלנה זלנסקי").
אלא שהעלאת סיפור חייה והדרך שעשתה היא עבורה אחת המחוות הגדולות שהייתה יכולה לקבל.
טילמה נחשבת לדמות אייקונית בעיר, אבל למען האמת לא הייתה מוכרת בישראל עד לשנת 2016. היא נולדה בקיבוץ בצפון הארץ, ועברה עם משפחתה להתגורר ברמת אביב בגיל ההתבגרות ובשלב מסוים החלה להתלבש כאישה. אלא שבישראל של שנות השישים טראנסג'נדרים לא היו דבר מקובל וכבר כילדה המשטרה ראתה בה כגבר המתחזה לאישה בניגוד לחוק.
"נרדפתי על המשטרה, כמות הפעמים שחטפתי מכות, נאסרתי רק כי הלכתי ברחוב עם בגדי אישה, פשוט לא יכולתי לסבול את זה יותר, פיזית ונפשית. תמיד הייתי טרנסית בארון והתרחקתי מהקהילה הטרנסית המעטה מאוד שהייתה בישראל באותה תקופה".
כשהיא בת 17 בלבד החליטה טילמה לעזוב את ישראל "ההצקות של המשטרה ייאשו אותי לחלוטין", היא משחזרת. באירופה החלה טילמה לעבוד במועדוני חשפנות של נשים טרנסיות, עברה ניתוח לשינוי מין במרוקו (באותן שנים ניתוחים לשינוי מין היו אסורים באירופה), ובשנות השבעים התקבלה לעבוד בבריטיש איירווייז – האישה הטרנסג'נדרית הראשונה בעולם שעבדה כדיילת.
יציאה מאוחרת מהארון
בשנת 1987 טילמן התחתנה בגיל 40 עם אלמן, שידע על היותה טרנסית, אך הם שמרו עובדה זו בסוד מפני חוג מכריהם וטילמה חזרה לחיות בארון. בשנת 2005 התגרשו, ולאחר זמן מה, טילמה החליטה שהיא חוזרת לתל אביב, שכבר עברה מהפכה ביחס לטרנסג'נדרים. "היו לי שלוש משאלות: לכבד את הגוף עם הנפש, להגשים את החלום להיות דיילת אוויר ולמצוא בן זוג. לאחר שהגשמתי את כל השלוש והייתה לי קריירה לתפארת, החלטתי שאני שבה ארצה.
"החזרה לארץ בשנות האלפיים הייתה שונה מאוד ממה שהכרתי", היא נזכרת. "קבלת הפנים הייתה אחרת - יותר מקבלת ויותר מכילה, ואפילו דאגו לי לדיור. שפת הרחוב הייתה שונה, התגבשה פה קהילה גאה וטרנסקסואלית – אבל לי לא היה שום קשר אליה".
לקראת יציאתה לפנסיה בשנת 2011, טילמה ראתה שמשטרת ישראל מחפשת אחר מתנדבים, והחלה להתנדב במחוז תל אביב. כבת דור הוותיקות שסבלה מאפליה רק בגלל היותה טרנסית, טילמה הסתירה את עברה. "למעשה חייתי את כל החיים בארון עד שנת 2016, אז משטרת ישראל הוציאה אותי מהארון עם פרסומת", היא אומרת בחיוך.
"אפרת עברה שואה מגדרית כל חייה", מצטרפת לשיחה במאית ההצגה רקפת בנימין. "אחרי שש שנים מוצלחות במערך המשטרההיא קיבלה תעודת הוקרה ובטקס עם מפקד המחוז, כשביקשו לשמוע את סיפור חייה, אפרת התחילה לגמגם".
טילמה: "אני מתחילה לספר מה אני עושה במשטרה – ואמרו לי את זה אנחנו יודעים, תספרי קודם. אז אני חוזרת אחורה ומספרת על התקופה שבה הייתי דיילת... אבל הם חתרו לילדות. אז אמרתי שאני מוכנה לספר בשני תנאים: שלא יגרעו אותי מהשירות כמתנדבת ושאף שוטר לא ילעג או יפגע בי. מפקד המחוז נתן לי את המילה שלו ואמר שהוא יחפש את השוטר שיעז לפגוע בי".
וכך, בגיל 70, לאחר שהמשטרה היא זו שגרמה לה לברוח מארץ, ואחרי 50 שנים בארון, טילמה סיפרה לשוטרים על חברתה שהתפרנסה מזנות, אבל נכנסה למצב של דיכאון כך שגם קהל הלקוחות שלה הלך והצטמצם והיא ניתקה קשר מסובביה.
טילמה דאגה לשלוח מדי כמה ימים ניידת משטרה לבדוק מה קורה עם חברתה עד אותו יום שהשוטרים גילו שהיא שמה קץ לחייה, "אז הבנתי שאולי צריך שטרנסיות יראו מודל מנצח, כלומר מהי המערכת לחיות חיים משמעותיים של חיים וכוח", סיפרה טילמה לצמרת משטרת המחוז משטרה, וכך עלה הרעיון לשלב אותה בפרסומת לגיוס מתנדבים למשטרה, שנמצאת עד היום ביו-טיוב.
חיים שלמים ב־75 דקות
ההיכרות בין בנימין, המשמשת ביום־יום גם כבמאית של האנסמבל הגאה, ובין טילמה נעשתה בזכות המרכז הגאה בתל אביב, "אחרי שחברתה התאבדה, אפרת הגיעה ליום זיכרון של טרנסיות במרכז הגאה, והייתה חייבת לעלות לבמה", מספרת בנימין.
"מנהל המרכז, אביהו, עודד אותה לכתוב את סיפור החיים שלה והביא אותו למחזאי יונתן קלדרון. קראתי את הסיפור חיים שלה והייתי צריכה לעצור ולנשום. איך אפשר להישאר אופטימי כשמבינים מה היא עברה - איך היא לא נשברה, ובעצם הצירוף הזה של ההתאבדות של החברה, עם פניית המשטרה לעשות סרטון תדמית, זה מה שגרם לאפרת לצאת עד הסוף, לכתוב ספר על החיים שלה, ומהספר הבנו שאנחנו רוצים להגיע לכמה שיותר קהלים".
בנימין לקחה את המחזה שכתב קלדרון והרחיבה אותו להצגה של האנסמבל הגאה של המרכז הגאה שכולל 17 שחקנים. "בסיפור חיים צריך לבחור נקודות מפנה בחיים שלה, כי צריך להכניס חיים שלמים ב-75 דקות, וכמובן שמתמקדים ברגעים ובצמתים.
"ההצגה הייתה צורך כי אנשים לא מכירים את הקהילה הטרנסית ומסתכלים בעיניים מאוד ביקורתיות. זה גורם לריחוק, פחד ונובע בעיקר מבורות. חשוב לציין, שהומוסקסואליות נחשבה למחלת נפש עד שנות השמונים לערך. רק בשנת 2022 הוציאו אנשים מדיספוריה מגדרית מספר מחלות הנפש אבל הדרך עוד ארוכה".
טילמה מגלמת כיום את התפקיד הראשי בהצגה שהתארחה בתיאטרון הבימה, ו-17 השחקנים השונים מגלמים אותה בשלבים שונים בחייה.
בנימין: "זה בהחלט אתגר מבחינת בימוי, אבל זו גם הייתה המטרה. אפרת היא סוג של גולם שהופך לפרפר, וכל שחקן או שחקנית מגלמים את אפרת בנקודה כלשהי, וכשיש צומת - שחקן אחר מחליף את השחקן הקודם. מעבר לתוצר אמנותי אנחנו עושים שירות לקהילה הטרנסית, זו שליחות לנו כחברה אנושית".
טליק ניניו, שמשחק בהצגה מספר דמויות, הקים את קבוצת התיאטרון 'האנסמבל הגאה' שהוקמה ב-2010: "אנחנו מעלים הצגה חשובה לאין שיעור ונוגעת ללב שמגוללת באסתטיות בימתית מרשימה וברגישות עצומה ונדירה את סיפור חייה מעורר ההשראה של אישה טראנסית חזקה ואמיצה, שהצליחה לפרוץ גבולות ולהגשים חלומות כמעט בלתי אפשריים.
"בהצגה אני מגלם שלל דמויות ובתוכן את פטר, בעלה של אפרת, ואת ירקונה, המבוססת על דמותה של גילה גולדשטיין, שהיתה אחת מהדמויות הבולטות והצבעוניות בקהילה. עבורי זה חלום והתרגשות גדולה, כי חזרתי לשחק אחרי 20 שנה שלא הייתי על הבמה אחרי לימודי משחק ב'בית צבי'".
קראו גם:
טילמה מספרת, שכשהיא לא על הבמה היא יושבת בשורה הראשונה, רואה את השחקנים הנוספים ומתרגשת. "הדמעות לא מפסיקות לרדת, והכאב עולה לי. תמיד אמרתי שאני אמות אם לא אגשים את כל חלומותיי ואת זה אני מרגישה שהצליחו להעביר בהצגה עד הסוף".
בגיל 74 יש כוח להופיע כל ערב?
"יש לי כוח. אני קמה כל יום מהמיטה, כי אני יודעת שאם אני לא אעבוד או אעשה משהו, אני פשוט אתמוטט. אני עדיין מתנדבת במשטרה, עושה הרצאות, מופיעה בתיאטרון. ואם אני עייפה, אז אני שותה כוס קפה ומתעוררת חזרה למעגל החיים.
"אני מקווה שנפרוץ את הגל התל אביבי עם ההצגה הזו, כי היא לא צריכה להיות רק בהבימה, אלא גם בחיפה, בירושלים ובעצם בכל מקום – לא רק קהילה הגאה צריכה לראות אותה היא צריכה להגיע ללב של כולם".
