התהייה העיקרית כשמדברים על זהר ארגוב היא למה דווקא הוא. מה הפך את הבחור הצנום משיכון המזרח למלך של כל הזמנים. למה לא ישי לוי, חיים משה או דקלון? איך זמר שבסך הכל פעל כשמונה שנים הפך לסמל תרבות, לאייקון, על אף שהשתמש בסמים והסתבך עם החוק? איך איש שרבים משיריו הם בכלל חידושים, שלא כתב טקסט אחד בחייו ומת כבר 30 שנה, הוא עדיין המלך של המוזיקה המזרחית?
חלק גדול מהתהילה של ארגוב נעוץ בעיתוי מותו. 1987, ישראל היא מדינה עם ערוץ טלוויזיה אחד, תחנות הרדיו של קול ישראל וגלי צה"ל פועלות באופן בלעדי בשטח. אין יוטיוב, אין פייסבוק, אין רדיו אזורי או ערוץ 2. כל מה שנשאר הם סרטוני וידאו חלקיים וסיפורי אגדות שעוברים מפה לאוזן, חלקם, בהעדר כל תימוכין אחר, עוברים שיפוץ שמעצים עוד יותר את המיתוס. כל מי פעל בסביבתו של ארגוב מוסיף עוד פרט כזה או אחר, קושר את עצמו אליו, מנסה לגעת בזוהר של המלך, ובדרך אולי מעקם קצת את ההיסטוריה.
כמה מהסיפורים על ארגוב אמיתיים? אי אפשר לדעת, אבל ככה בונים מיתוס, בטח כשהמציאות התקשורתית של אז הייתה דלילה במיוחד. כל שאר דור הנפילים ששרד נכנס למציאות אחרת, כזו שלא ניתן להסתיר בה כמעט כלום, שאפשר להפריך בה כמעט כל סיפור. וארגוב? הוא הפך לאגדה לאחר מותו, למלך, לכזה שחלק מסיפור חייו כאילו שאוב מזה של מלך הרוקנ'רול אלביס פרסלי. המוות, למרבה האבסורד, הוא זה שמותיר עד היום את ארגוב בחיים.
השארתו כמלך הבלתי מעורער היא הכרת התודה של עדות המזרח למי שפרץ עבורם את הדרך, שעשה את הכל בלי גלגל"צ או יוטיוב, שזומן לאולפני הטלוויזיה בעיקר אחרי התרסקויות או גמילות, שהצליח בלי "כוכב נולד" ובלי תחנות רדיו אזוריות, בלי יחסי ציבור או יח"צנים שדחפו אותו לכל מקום.
ארגוב הפיל את חומות הממסד בקולו, זעק על אהבה נכזבת, על הגעגוע לאמא ואבא, שר על השובבות, על היותו פטריוט, לקח שירי אשכנז והעביר אותם צד על גבי מיתרו קולו, שר את סיפור חייו ומותו. הוא זה ששמט את הקרקע מתחת לרגלי הטיעון שהטקסטים של המזרחים נחותים אחרי שזכה בפסטיבל כינור דוד עם 'הפרח בגני'.
ארגוב הוא משה רבנו של עדות המזרח, זה שעשה הכל כדי להוציא את עדות המזרח מעבדות תרבותית אבל לא הצליח לעלות על הדרך הברוכה. נאמניו יודעים לסמן את השביל, דואגים שאף אחד אחר לא יעלה עליו. והאמת? אף אחד לא ממש יכול להיות זהר ארגוב. תשאלו את כל מי שאי פעם השוו אותו למלך והתרסק, אם בכלל תמצאו אותו. שימור התהילה של ארגוב הכרחי לעדות המזרח, הוא המסמל את הקו שבו הפסיקו להיות סוג ב'. המלך שלהם ספג הכל עבורם, ניסו לדחוק אותו לעמדת הנרקומן והאנס והוא ניצח את הכל. עבורם. עכשיו הכל מובן?
הרביעיה
מה תגידו על סהר חגי, שאחרי שכתב לגדולים ביותר, יוצא במופע משלו ב'גריי' ביהוד ב־30 באוקטובר?
החיבור בין אייל גולן לאביב גפן בתוכנית אחת מראה שכסף יכול לגשר על הכל.
השילוב של ברי סחרוף עם גיל רון שמע יוצר יופי של דבר ב'קיץ' המדברי ללחן סעודי.
דודו טסה עובד על אלבום שלישי עם הכוויתים ועל שיר נוסף משירי אלי אליהו. נשמע תענוג.
סינגלים: ההתבגרות של סטטיק ובן אל
ענת אסתר חיטמן - אוויר אחר. כמה עוצמה ורוק נשי יש בחיטמן, שיורה שיותר מדי חלומות לא מפחידים אותה ויותר מדי אכזבות לא יפילו אותה. היא כתבה והלחינה, והגיטרות שמנסרות את המילים שלה יוצרות משהו טוב, כמו אוויר אחר לנשימה.
אלירן דרעי - ערב משגע. בהתחלה חשבתי שזו פרודיה על שירי חתונה ובר מצווה, אבל לא. דרעי טס בטיל מונחה־שמחה היישר אל רחבת הריקודים באירועים שלכם, ומתכוון להקפיץ אתכם. גם אם לזמר יש אי אילו דיוקים בשירה, הקצב מחפה על הכל.
סטטיק ובן אל – הכל לטובה. החבר'ה התבגרו, הניחו בצד את שירי הלהיטים והביאו אותה בשיר שנועד לתקוע יתד בין כל הלהיטים הזמניים שלהם. אבל, ויש אבל, האם החיקוי שלהם לנצ'י נצ' וטונה, אחרי שהיו אלה שהובילו טרנדים, מעיד על ריקנות או מחסור בתחמושת? שווה בדיקה.
יובל אלמלם – חתיך מאירופה. מכירים את הצעירים שרוצים לשיר ואז הולכים לכותב כמו אופיר כהן שנותן להם את מה שכולם לא רצו? אז תכירו את יובל, שנפל עליה הופה הופה חתיך מאירופה וזה הגבר שלה. כמה מיותר השיר הזה? מאוד מיותר.
מימון בן שושן – הופך לי ת'לב. סינגל חדש? שיטוט ביוטיוב מגלה שהוא מלפני שנתיים, אבל בן שושן שחרר אותו רק עכשיו, לא ברור למה. עצה לי אליו: אתה זמר נהדר, תניח קצת למזרחית ולסלסולים, לך על משהו ארץ ישראלי, זה יכול להיות מצוין עבורך.
אלון חן – אראלה. נו זה היה עניין של זמן עד שההיא ממפעל הפיס תקבל שיר משלה, הבעיה היחידה היא שהזמר שלנו כל כך נלהב עד שהוא הוגה את שמה לא נכון. האם זה יהיה להיט? לא הייתי מהמר על זה, גם אם הלחן של דנה מלכה עושה הומאז' לעמר דיאב המצרי.
