בראש השנה האחרון השיק ארכיון הסרטים הישראלי של סינמטק ירושלים אתר דיגיטלי חדש בו ניתן לצפות במאות סרטים עלילתיים ודוקומנטריים שהופקו בישראל ואלפי קטעי ארכיון המראים את המרחב המקומי מסוף המאה ה-19 ועד לשנות ה-70. כעת הוסיפו אנשי הארכיון חוויות קולנוע דיגיטליות חדשות ומיוחדות לאתר המנצלות את היתרונות של הפלטפורמה הנקראות אסופות.
אסופה היא מעין תערוכה אינטרנטית המספרת את הסיפור של המקום הזה תוך התמקדות בתמה, תופעה חברתית, סיפור עבודתו של יוצר קולנוע מסוים או תופעה קולנועית אחרת. התערוכה משלבת טקסט כתוב וקטעי ארכיון או סצנות נבחרות מסרטים של הקולנוע הישראלי המלוות גם הן בטקסטים המתייחסים לקטע ביחס לנושא האסופה.
4 צפייה בגלריה
תמונה של נתן אקסלרוד מתוך האסופה ההיסטורית - לאן נעלמו יומני הקולנוע
(באדיבות: סינמטק ירושלים, ארכיון הסרטים הישראלי)
לשם אצירת האסופות פנו בארכיון הסרטים הישראלי ליוצרים, מבקרי קולנוע, אנשי תרבות, היסטוריונים וחוקרים בבקשה לאצור אסופה סביב נושא שמעניין אותם. בכל מספר שבועות תעלה באתר אסופה חדשה. בין האוצרים ניתן למצוא את רן לוי, שבחר לאצור אסופה על יומני הקולנוע, אמיר קמינר שאצר אסופות על יצירתם של עמוס גוטמן ועמוס גיתאי, אסנת טרבלסי שאצרה אסופה על יצירתו של היוצר הדוקומנטרי אבי מוגרבי , דוד ליפשיץ שאצר אסופה על הספורט הישראלי, ליאור דיין על אביו כקולנוען, ניסן שור שאצר אסופה על עשייתו של הבמאי גור בנטביץ', ועוד.
"הילדים שלי, בני טיפש־עשרה ברובם, הם צרכנים כבדים של מדיה חדשה: נטפליקס, יוטיוב, פודקאסטים ורשתות חברתיות החליפו אצלם את ערוצי הטלוויזיה, הרדיו והעיתון. אבל אף שהם אינם צרכנים של אמצעי התקשורת הוותיקים, הם בהחלט מכירים אותם: הם יודעים מה זה רדיו, ואילו סוגי מידע אפשר למצוא בעיתון. אך כששאלתי אותם מהם "יומני קולנוע" קיבלתי בתשובה מבטים תמהים. באותה מידה יכולתי לשאול אותם איך מפעילים את הפונוגרף של אדיסון". (מתוך האסופה)
תחילה יעלו שתי אסופות לאתר, אחת במדור המבט ההיסטורי, ואחת במדור המבט האמנותי.
"לאן נעלמו יומני הקולנוע" באצירתו של רן לוי היא האסופה הראשונה שתעלה במדור ההיסטורי ותאפשר היכרות עם התופעה הייחודית שהייתה קיימת בעולם משנות ה-20 ועד שנות ה-70 שנקראת יומני הקולנוע.
רוב החומרים האודיו ויזואליים שהופקו בארץ ובמקומות רבים בעולם קיימים הודות ליומני הקולנוע שתיעדו רגעים היסטוריים חשובים לצד צילומים של חיי היום יום. אך תופעה זו פסה מהעולם לפני כ 50 שנה. רן לוי בסגננו הייחודי והמסקרן מתאר את התפתחות התופעה, ואת מאפייניה המקומיים באופן קולח ומעמיק כאחד. דרך אנקדוטות פיקנטיות וקטעי יומנים נדירים מספר רן לוי את סיפור היומנים ולא פחות מזה את הסיפור של המקום הזה.
"תל אביב היא נמר קטן, דרך עיניו של גור בנטביץ'" באצירתו של ניסן שור, היא האסופה הראשונה שתעלה במדור המבט האמנותי ובה ניתן להתוודע ליצירתו המיוחדת של גור בנטביץ', שבעיני ניסן הופכת את גור עצמו לתל אביב.
"גור בנטביץ' הוא תל ־אביב. אולי כמו שוודי אלן הוא ניו ־יורק, פליני הוא רומא, גודאר הוא פריז וקיארוסטמי הוא טהרן. אולי כמו שאלתרמן הוא תל ־אביב, כשהוא כותב "בכל זאת יש בה משהו". אצל בנטביץ', זה לא "בכל זאת". זו עובדה מוגמרת, בדוקה וידועה. יש בה משהו אחושלוקי. אין בכך בכלל ספק. עבור בנטביץ', תל ־אביב היא הדבר עצמו. היא־היא ואין אחרת מלבדה. מולה מתרחשים כל הפלאות וכל הנסים. (מתוך האסופה)
ניסן בחר 10 סצנות מחמישה סרטים של בנטביץ'. מסרט הגמר של בנטביץ' ומארבעת הפיצ'רים שלו, מתוך קריירה קולנועית ארוכה שלדעתו אחד המסרים האישיים והאסתטיים העיקריים שלה הוא זה: גור בנטביץ' לא מתבייש בתל ־אביביוּת שלו ומעולם לא הסתיר אותה. הוא מספר את סיפורו דרך סיפורה. הוא אוהב אותה והיא אותו.
האסופות כולן נכתבות בטון האישי של הכותבים ועל פי בחירתם, צוות הארכיון הסרטים שמח שעבודת השימור והדיגיטציה שנעשתה בשלב ראשון על מנת להבטיח לשמר את הסרטים לדורות הבאים מאפשרת כיום להיות בסיס לשיח ויצירה תרבותית חדשה הנותנת כבוד ומתייחסת באהבה לקולנוע הישראלי.
