אפתח בבקשת מחילה מארגון הקודש זק"א, שאני עושה שימוש בשמם. אבל אין לי דרך טובה יותר (או גרועה יותר...), להמחיש את הדברים. כמו זק"א (זיהוי קורבנות אסון), גם המשטרה מגיעה בתקופה האחרונה אחרי החיסול, אחרי הפיצוץ, אחרי הירי. התחושה היא שמשטרת ישראל מפקירה את המרחב הציבורי, שהפך לזירה של חיסולי חשבונות פליליים על בסיס יומיומי.
אני מודה שאחרי 25 שנות סיקור פלילים אני מתוסכל נוכח היכולת הדלה של המשטרה כיום. עד לפני 20 שנה, הליבה של העבודה המשטרתית במלחמה בארגוני הפשע בכלל ובעבריינים בפרט, היתה בשכבת עבודת המודיעין הבסיסית של מודיעין אנושי, "יומינט". פיצוחים נעשו ועבריינים שילמו מחיר כבד בגיבוי ראיות איכותיות, בזכות מקורות חזקים שהיו לרכזי המודיעין במשטרה דאז. הם הצליחו לכוון אותם סמוך מאוד לזמן הארוע אל האנשים המעורבים, אל מקומות אפשריים, ולקבל תמונת מצב אמיתית ולא הערכה על העיתוי הנקודתי של ביצוע החיסול. היום – זה כבר לא קורה.
במשטרת ישראל של היום מסתמכים על מצלמות, על איכוני סלולרים בזירות ארוע, על טכנולוגיה והרבה פחות על שיתוף פעולה מעבריינים כמו פעם. התגובה השכיחה ביותר של עבריינים בבתי משפט היא "אני לא סומך על המשטרה". המשטרה לא משקפת לציבור את האמת הקשוחה של השגרה המסוכנת בה אנו חיים, ובדרך כלל נמנעת מלדווח על ארועים פליליים חריגים כמו השלכת רימונים ואירועי ירי שלא היו בהם נפגעים. אגב, עצוב לגלות שהמאורע כן ידווח על ידי המשטרה - רק אם הוא כבר דווח בקבוצות החברתיות של חדשות מתפרצות בווטסאפ ובטלגרם.
המצב העובדתי, כפי שהוא בא לידי ביטוי בכל יום, הוא מצב של פשיטת רגל מודיעינית במשטרה שאין לה כבר שום יכולת איכותית שתספק לה מידע מיידי בכל שלב שהוא. אין ידיעה על ההחלטה של העבריין שקובע על מי מכוונים עכשיו, או ידיעה על התוכנית והתכנון, על ההכנות לקראת יציאה לחיסול, או אפילו לכל הפחות על מתי חוליה יוצאת לחיסול. צריך להבין - מרבית החיסולים לא נעשים על ידי מחסל בודד ויש לפחות 5-10 עבריינים שמעורבים.
בנוסף לחוליה המבצעת, יש שלל שלבים שבהם מעורבים עבריינים נוספים - בחירת כלי הנשק או המטען, ההבאה או ההשגה או קניה שלו, אפילו בחירת כלי הרכב. רק לפני כחודש התפוצץ בגבעת אולגה שבחדרה מטען על קטנוע ממולכד בצמוד לרכבה של דמות מוכרת למשטרה. עוד ארוע לא מפוענח, כמו שרשרת החיסולים הדרמטיים במדינה שנותרו ללא מעצרים. וזה כבר חלק בלתי נפרד משגרת חיינו. המשטרה - תמיד מגיעה אחרי.
ארגוני הפשע במדינת ישראל והעבריינים, שלא סופרים אף אחד, השתלטו על האקלים הציבורי ועל הלך הרוח החברתי. לא אכפת להם מיורי וולקוב ז"ל, ולא מבני שלמה (ובאותה נשימה גם יעקב אלפרון, פרנסואה אבוטבול ואחרים), ולא סופרים אותי העיתונאי, שהוצא בעבר חוזה לחסל אותי, ולא את עו"ד יורם חכם או השופט עדי אזר ששניהם נרצחו, ולא את הפרקליט ניסים מירום, התובע בפרשת 512 של ארגוני פשע, שמאובטח עם משפחתו עד סוף חייו, אולי.
אני לא רוצה לחשוב שלמשטרה אין מוטיבציה לפענח ולעצור את כל מי שקשור לטרור הפלילי שמציף את המדינה. אבל לדוגמא, לא פוענח אף אחד מתיקי החיסולים של עבריינים המקורבים לעבריין מיכאל מור מנהריה, שלו סכסוך אלים ומוכר עם המשטרה - ומדובר ב-6 תיקי רצח לפחות.
אם יש למשטרה של קובי שבתאי מוטיביציה, ובשביל זה הציבו אתכם השוטרים בתפקיד שהוכשרתם לו, אז תעשו את זה בבקשה. תשמרו על המטרה המרכזית שלכם, שהיא שלום וביטחון הציבור. כי בינתיים זה לא קורה, ותכל'ס – אתם תמיד מגיעים רק אחרי.
קראו גם:
