הגבר שנכנס למשרד נראה נסער. "אני מרגיש שאין לי פרטיות בבית שלי", הוא אמר.
אבנר (שם בדוי) מתגורר כבר שנים בבניין משותף. יום אחד כשהגיע הביתה, הבחין במצלמה חדשה ומבהיקה, שלא ראה מעולם, מציצה לכיוונו. בירור קצר עם השכנים העלה שאחד מהם החליט על דעת עצמו להתקין מצלמה בלובי הכניסה. המצלמה מתעדת את כל המתרחש: את כל מי שנכנס ויוצא מהבניין, וגם את דלת הכניסה של אבנר ובני משפחתו.
"הייתי בהלם", הוא אמר ושאל, "האם זה בכלל חוקי?".
קראו גם:
סיפורו של אבנר הופך נפוץ יותר ויותר, בעיקר בבתים משותפים. בין היתר בשל הקלות והזמינות של התקנת מצלמות מעקב.
השאלה הגדולה היא חוקיותה של התקנה כזו: האם כל אחד יכול להתקין מצלמת מעקב בכל מקום שהוא רוצה?
הטענות בדבר "מעקב" שעשתה המשטרה אחר אזרחים העלתה שוב לשיח הציבורי את חשיבות ההגנה על הפרטיות.
הזכות לפרטיות הוכרה כזכות יסוד במסגרת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ובחוקים שונים, ובראשם חוק הגנת הפרטיות. עם זאת, ישנם מקרים בהם "מתחרה" הזכות הזו אל מול זכויות אחרות וצריך לאזן ביניהן.
בית משותף הוא מעין "יצור כלאיים". הוא משלב מצד אחד את המקום הכי פרטי ואינטימי – הבית שלנו, ומצד שני כולל שטחים משותפים שלכאורה נחשבים "ציבוריים".
אז מה עושים אם אחד השכנים מחליט על דעת עצמו להציב מצלמת מעקב בבית המשותף?
נתחיל בשאלה, האם בכלל מותר להתקין מצלמה בבית משותף?
ככלל, הצבת מצלמות בכל שטח שאיננו פרטי צריכה להתבצע באופן סביר, תוך בחינת היקף הפגיעה בפרטיות, מטרת הצבת המצלמות והמידתיות שלה.
מה לא ייחשב ל"סביר"?
התקנת מצלמה שמאפשרת לעקוב בכל עת אחרי תנועות השכנים, לצלם את הכניסות לדירותיהם ולדעת בכל רגע נתון מי האורחים שנכנסים ויוצאים מביתם. פעולה שכזו, החודרת לרשות היחיד, לא תיחשב ל"שימוש סביר".
מצד שני, אין איסור גורף על שימוש בשטח המשותף להתקנת מצלמות: צריך לבחון כל מקרה לגופו ובהתאם לנסיבות. למשל, מה מטרת הצבת המצלמות? היכן הן ממוקמות? האם יש חלופות אחרות שיאפשרו להשיג את המטרה המבוקשת?
בתי המשפט הרחיבו את ההגדרה של "רשות היחיד" לכל מקום שבו האדם מרגיש בו שהוא ברשות היחיד. המשמעות היא, שלא כל שטח שנדמה כ"שטח משותף" אוטומטית מאפשר התקנת מצלמות.
למשל, המעלית של הבניין וחדר המדרגות נחשבים כ"רשות היחיד".
גם אם עברתם את המשוכות והתקנת המצלמה מותרת מבחינה חוקית, תצטרכו להקפיד שהמצלמה מוצבת בצורה שלא תאפשר בשום אופן לצלם את הנעשה ברשות היחיד (למשל, צילום הכניסה לבית פרטי בבניין).
בנוסף, חשוב לדעת שכל חלל ושטח שאינם בתוך דירת מגורים (לדוגמא: חדר המדרגות, חצר משותפת, גג משותף, ואפילו הקירות החיצוניים של הבניין) – מהווים חלק מהרכוש המשותף של כלל הדיירים.
כל שימוש ברכוש המשותף מותנה בקבלת הסכמה של אסיפת הדיירים, אלא אם מדובר ב"שימוש סביר".
ומה קורה בשטח פרטי?
רבים חושבים (בטעות) שלכל אדם יש זכות לעשות בשטח ביתו כרצונו. אמנם ככלל, בשטח הפרטי זכותו של כל אדם לעשות ככל העולה על רוחו, אבל - ויש אבל - אם הותקנה מצלמת מעקב בתוך הבית, היא לא יכולה לצלם את השטח הפרטי של השכן!
ויש עוד משהו שחשוב לדעת: על מנת שלא לעבור על הוראות חוק האזנת סתר, עדיף להימנע מהתקנת מצלמות המקליטות גם קול.
לפני שמקבלים החלטה על התקנת מצלמות בבית משותף, חשוב לבדוק ולוודא שההתקנה עומדת בכל החוקים הרלוונטיים, ושמתקבלות כל ההסכמות הנדרשות, כי זה לא עניין של מה בכך.
לא עמדתם בכללים? אתם עלולים למצוא את עצמכם חשופים לתביעות ולטענות.
ואיך הסתיים סיפור המצלמה בבניין של אבנר?
אחרי שהשכן הבין שאם לא יפעל להסרת המצלמות לאלתר הוא יזכה להגיע באופן אישי לבית המשפט ולהתמודד עם תביעה, הוא החליט להסיר את המצלמות.
אבנר שב להרגיש בטוח וחופשי בביתו שלו, בדיוק כפי שכל אדם אמור להרגיש.
