בני זוג שלא הפסיקו לקלל האחד את השנייה לכל אורך שנות נישואיהם, הגיעו למשרדי לראשונה לפני מספר שנים.
"כל השיח בינינו מתנהל בקללות", הם הסבירו לי. "זה הפך למשהו טבעי אחרי שהתחתנו. שמות החיבה שהענקנו אחד לשני היו 'סתום' ו'סתומה', וכל דבר שרצינו להגיד האחד לשנייה בהמשך היה בקללות ובדברי נאצה".
לדברי השניים, עם השנים השתכלל אוצר המילים המבזה והתפשט גם לעולם החי עם ביטויים כמו "פרה", "קוף", "חזיר", "שימפנזה" ועוד. מתברר כי אפילו שיח שגרתי של השניים התנהל לעיתים בנוסח: "יא דפוקה, למה לא הערת אותי בבוקר?" או "אתה חרא מסריח, חבל שהתעוררת בכלל".
קראו גם:
המצב רק הלך והחמיר וכשהשניים היו רבים עלו הקללות מדרגה, כשהבעל איחל לאשתו להתאבד, ואילו היא איחלה לו למות.
כשהייתה האישה בהיריון ביקשו ממני השניים עזרה בשינוי דפוס ההתנהגות כדי שהילד ייוולד בבית עם שפה נקיה.
בפגישה הראשונה שקיימתי איתם הצעתי לצדדים פתרון, במסגרתו ימנעו מלקלל האחד את השנייה במשך שבוע.
ביקשתי בנוסף להחליף את הקללות במילים כמו "אהובתי" או "אהובי".
לפגישה השנייה הגיעו השניים ואמרו: "אנחנו לא מצליחים להחליף את הקללות במילים אחרות. זה כבר יוצא לנו באופן אוטומטי, כוחו של הרגל. אנחנו לא מצליחים להשתלט על הצורך לקלל".
הפעם הצעתי להם פתרון נוסף: "בכל פעם שמישהו מהצדדים יקלל הוא יצטרך לעשות את כל עבודות הבית במשך שבוע".
השניים התלהבו מהפתרון, וזמן קצר אחרי אמרה לי האישה כי היא הפסיקה לחלוטין לקלל, אבל בעלה לא.
השנים חלפו והשניים המשיכו בקשר המוזר ביניהם, עד שלאחרונה חזרה אליי האישה ואמרה לי: "בעלי לא מפסיק לקלל אותי, אפילו ליד הילד. הוא אומר לו למשל שאני זונה ושהוא הכיר אותי בבית בושת. נמאס לי מכל המצב הזה ואני רוצה להתגרש".
במסגרת פסק דין של בית המשפט ניתנה החלטה תקדימית בעקבות בקשתי, לפיה בכל פעם שהבעל יקלל את אשתו הוא יצטרך לשלם קנס של 5,000 שקל.
המשמעות: מעכשיו לכל קללה יש מחיר, וההחלטה קיבלה תוקף של פסק דין.
