נכון שכבר די הרבה שנים חן ליבגוט הוא לא רק הבן של טולי, השוער שבימי הטרום־קורונה חגג 50 ונכנס למשבצת של אגדת כדוריד ישראלית. נכון שהיתה לחן עונה קסומה במדי א.כ חולון, עונה שנקטעה באיבה בשל הקורונה.
ליבגוטליבגוט
ליבגוט
(צילום: הדר ואן קולא)
אבל כשספורטאי בן 23 מכריז על כך שהוא מגשים חלום חיים, זאת סיבה מספיק טובה לשמוע על מה ולמה. החתימה של ליבגוט בווילרבאן מהליגה השלישית בצרפת מצטרפת לחתימות, מבורכות כשלעצמן, של כמה וכמה ישראלים בקבוצות אירופיות בשנים האחרונות - ובכל זאת יש בה משהו מיוחד.

הטיפ של מירזה

הקיצוני יד שמאל סיפר השבוע: "האמת היא שכבר בינואר האחרון התחלתי להתעניין באפשרות שאצא לשחק בחו"ל".
ו...
"היינו באימון במ.כ חולון ודיברתי עם השוער הבוסני שלנו, מירזה הסלצ'יץ. הוא אמר לי: 'אתה יודע מה, דבר איתי בסוף האימון. יש לי חבר שאני מכיר בצרפת, מהליגה השלישית שם. יש מצב שהוא עוזר לך'. הסעתי את מירזה הביתה אחרי האימון והוא התקשר לחבר שלו, אבל לא הצליח לתפוס אותו. שכחתי מזה לגמרי, ואחרי חודשיים אני מקבל טלפון מהחבר בצרפת, שאמר שמירזה דיבר איתו, והם מאוד מעוניינים בי. באותו זמן היתה לי אופציה לחתום בקבוצה בגרמניה, ואמרתי לו שאני כרגע מעדיף את גרמניה ואם זה לא יסתדר - אדבר איתם. בסוף זה באמת התפוצץ עם הגרמנים, בגלל הקורונה. חזרתי לווילרבאן והתחלנו לדבר. לקח הרבה זמן, שלושה חודשים של שיחות, עד שהגענו לסיכום, אבל הכל זרם בראש קליל".
הם שמרו איתך על קשר בכל התקופה הזאת?
"כן, הקשר הוא יומיומי. אפילו שלחו לי תוכנית אימונים לפגרה... לא משהו שעושים בארץ. בכל סוף יום אני צריך לשלוח להם דוח על האימון שעשיתי. התחלתי ללמוד צרפתית, וזה כמעט בלתי אפשרי שאגיע לצרפת – אני טס ב־2 באוגוסט – כשאני ממש מדבר את השפה. אבל כשאהיה שם - זה יהיה הרבה יותר קל".
אתה יודע כבר מה מצפה לך שם?
"אגור בליון שהיא עיר ענקית, וקרובה מאוד לווילרבאן. בששת השבועות הראשונים נתאמן חמש שעות בכל יום. פי שלושה יותר ממה שאני רגיל בישראל. הרמה שם טובה מאוד. הרבה צעירים מגיעים לשם, וגם שחקני איכות שנמצאים בסוף הקריירה שלהם. במועדון רוצים לעלות ליגה, והליגה השנייה בצרפת זה כבר עולם אחר. הם השקיעו הרבה. הביאו שני שחקנים מהאקדמיה של ברצלונה, שחקן קובני וגם קרואטי שהיה מלך השערים בהולנד".
מייעדים לך מקום בשביעייה הפותחת, או עונת התאקלמות שתעלה בה מהספסל?
"אני מיועד להרכב הראשון. השחקן שנמצא איתי על העמדה הוא ותיק בן 36 ששיחק בליגות הראשונות בספרד ובצרפת. היום קשה לו לרוץ כמו פעם. הוא מיועד לעבוד איתי, שאלמד ממנו".
ותצטרך להתרחק מהמשפחה לזמן לא ידוע.
"זה עובר בראש. יש חששות, אבל אין לי ספק שאעמוד בזה. אסתדר. אני אמנם רק בן 23, אבל כבר לא ילד. אדע להסתדר לבד. לנקות, לבשל ולכבס. הקושי יהיה בגעגוע למשפחה והחיסרון של החברים שמלווים אותי בכל משחק, כל יום בהכל. כשתסתיים הקורונה, המשפחה והחברים יגיעו לבקר".
ואיך המשפחה קיבלה את הבשורה? אתה בא ממשפחה של כדוריד.
"בהתחלה סבא וסבתא היה נגד היציאה שלי לחו"ל. הם רצו שאהיה קרוב אליהם. אבל מאז שהחוזה נסגר הם מפרגנים ומאוד שמחים שאני מגשים את החלום הזה. גם שאר בני המשפחה מאוד מתרגשים. כולם בקיאים בכל הפרטים, ושמחים בשבילי. אני הראשון במשפחה שעושה צעד כזה. זה משהו חדש אצלנו".
גדלת בהפועל ראשון, לצד הקיצוני האגדי אבישי סמולר, שגם הוא יצא לחו"ל בגיל צעיר.
"אני נמצא עם אבישי בקשר טוב מאוד. דיברתי איתו שנים, גם כשהוא היה בגרמניה. תמיד סיפר לי חוויות משם ובהשראתו חלמתי על קריירה בחו"ל. אני נמצא בקשר טוב עם כל הליגיונרים של הכדוריד מהעונה שעברה, ועם אלה שיהיו בעונה הקרובה. למשל עם דניאל מוסינדי, או יואב למברוזו שחתם בצרפת. אני שומע מהם חוויות, רואה שטוב להם ומבין עד כמה הם מתקדמים. זה מחזק אותי".
ההצלחה המסחררת של מ.כ חולון בעונה שעברה הפכה אותך לשחקן בשל ושלם?
"התקדמתי, אבל יש לי המון מה לשפר. בפן הפיזי ובפן הטכני. בחולון נתנו לי את כל מה שהם יכלו לתת, אבל בצרפת התנאים יהיו משופרים וגם החשיפה גדולה יותר".
אתה יכול להסביר את ההצלחה של חולון בעונה שעברה?
"ברמה האישית היו בסגל שלנו שחקני איכות מדהימים, אחד־אחד. כמה מהשחקנים התבגרו מאוד בשנה הזאת, צברו ניסיון - ועשו קפיצה משמעותית. אבל עיקר השינוי היה בראש. ניסים פלח המאמן, ובראל לנציאנו הקפטן שלנו הכניסו לנו לראש מהרגע הראשון, מהאימון הראשון, שנהיה קבוצת צמרת שהולכת על כל התארים. אני מכיר את המועדון הזה היטב, אבא שלי היה שם הרבה זמן - ויודע שמעולם לא היה שם מצב כל כך טוב. אנשים עשו את הסוויץ' בראש, ואחר כך את כל מה שצריך בשביל לממש את זה. ניסים ידע לנצח על כל התזמורת, ונתן לנו שקט. כשהיה צריך הוא ידע גם לתת בראש. גם ההנהלה נתנה לנו מעטפת מצוינת".
"עד עכשיו כולנו נפגשים, מדברים בכל שיחה על איזו קבוצה היתה לנו, ואיך נמנעה מאיתנו היכולת להילחם על האליפות. למרות שפישלנו בגמר הגביע, כולנו בטוחים שעל האליפות היינו הולכים עד הסוף. זה יושב חזק מאוד בראש, ויילך איתנו עד סוף הקריירה"

הדנ"א של הפועל

הרבה כדורידנים בונים לעצמם מסלול מקצועי ליום שאחרי הקריירה. מה איתך?
"כרגע אני מאה אחוז בכדוריד. במקביל לכך ששיחקתי בחולון אימנתי בהפועל ראשון, כך שמבחינה כלכלית הסתדרתי. אבל אם לא הייתי עוזב לחו"ל, הייתי חושב ללמוד משהו".
אז אתה לוקח איתך לקריירה בחו"ל את הדנ"א של הפועל ראשון, של שאיפה בלתי מתפשרת לתארים?
"אין ספק בכלל. בהפועל הייתי חלק מקבוצות גדולות, ואימנו אותי ווינרים, כמו סער פרנקל למשל, שיודעים מה זה תארים. הם הנחילו לנו את הרוח הזאת - וזה נספג לכל החיים. עליתי לבוגרים בראשון בגיל 15, והייתי חלק מקבוצות גדולות עם עידן מימון, אבישי, בויאן בוטוליה ורבים אחרים שהם ווינרים בדם ובנשמה. למדתי מהם המון. אני מניח שאם הייתי גדל במקום אחר - זה היה פחות משמעותי אצלי".
בעונה החולפת הליגה נקטעה כשהייתם בעמדה טובה להיאבק על האליפות. עדיין חושבים על זה?
"כמובן. עד עכשיו כולנו נפגשים, מדברים בכל שיחה על איזו קבוצה היתה לנו, ואיך נמנעה מאיתנו היכולת להילחם על האליפות. למרות שפישלנו בגמר הגביע, כולנו בטוחים שעל האליפות היינו הולכים עד הסוף. היתה בחולון קבוצה מדהימה עם זרים, שפגעו איתם בול. התסכול הזה יושב חזק מאוד בראש, ויילך איתנו עד סוף הקריירה".
ואולי זה צריך להיות 'דרייב' מבחינתך, לחזור ארצה ולהשיג כאן תואר ממש. כמו שסמולר עשה אחרי שחזר מגרמניה.
"כשחקן משמעותי אין לי עדיין תואר בארץ, אבל תן לי להתבסס קודם באירופה. בשלב מסוים אחזור לארץ, וברור שארצה להביא תואר להפועל ראשון. ככה חינכו אותי. לדעתי, אגב, אבישי היה יכול לשחק כמקצוען בגרמניה עד היום. הוא היה תופעת טבע. אנחנו אמנם שונים בסגנון המשחק שלנו, אבל הוא בהחלט המודל שלי. הדרך שהוא עשה מרשימה ומעוררת השראה".
מילה לסיום?
"אני יוצא לדרך חדשה, בצרפת, וארצה להצליח ולייצג שם בהצלחה את הכדוריד הישראלי, את הפועל ראשון ואת מ.כ חולון".