המורה חיים שלזינגר עובד בתחום החינוך כבר 40 שנה, אך אתמול בבוקר (ראשון) לראשונה לא פגש את תלמידי כיתה י"א בבית הספר אורט מיטרני בחולון, להם הוא משמש כמחנך ומורה למתמטיקה שמכין לבגרות. שלזינגר החליט להתמודד עם השינוי בדרך יצירתית והודיע לתלמידיו כי למרות הבידוד, אין לו שום כוונה להיפרד מהם והתחייב לשלוח להם מידי יום מכתב, זאת בנוסף למהלכים לימודיים נוספים.
"הבוקר קמתי והייתה לי תחושה מוזרה, לא בגלל הקורונה. בכל יום ראשון, לאחר חופשת סוף שבוע ארוכה, אני כבר מחכה לראות אתכם. ועכשיו צריך לשמור על קשר מרחוק. אתם ממש חסרים לי", כתב שלזינגר. "המדינה במצב של משבר ונזכרתי במצב דומה שחוויתי לפני הרבה זמן. הייתי אז בחור צעיר שרק השתחרר מהצבא ואז פתחו ארצות ערב במלחמה כוללת על ישראל. הייתה תחושה של משבר קשה. בימים הראשונים נפל עולמי, עד כדי תחושה שהמדינה תעלם. כל החברים שלי ואני החלטנו שלא נשארים בבית. יצאנו לפעילות, מי בשדה הקרב, מי בעזרה למבוגרים, העיקר להרגיש שאתה שותף לעשייה. הייתה תקופה קשה. ומה קרה אחריה? הסכם שלום בין ישראל למצריים ולירדן. פריחה של המדינה לשיאים חדשים.
"הרגשתי כאב, אבל גם גאווה: שותף למשהו גדול. אז איך זה מתקשר לזמן הזה? אנחנו עכשיו במלחמה, לא נגד אויב אנושי, אלא נגד נגיף לא נראה ובעיקר במה שמתחולל בראש שלנו. קוראים לזה פסיכולוגיה ומניסיון העבר (כן, יש לפעמים יתרון להיות המבוגר שבחבורה), איך יוצאים חזקים יותר? דבר ראשון, אל תניחו לעצמכם להישאר במיטה או לשחק במחשב כל היום. לצאת מהמיטה, להתלבש, בנות: גם להתאפר. חשוב שתהיו יפות ויפים גם בעיני עצמכם".
במכתב שלזינגר מבטיח להמשיך גם את שגרת הלימוד, כאשר המשימות שהתלמידים יקבלו ייכנסו לממוצע הציונים שלהם.
"באופן טבעי יש תלמידים שיותר חרדים מהמצב ויש שפחות, אבל כולם רוצים להמשיך לשמור על קשר", אומר שלזינגר. "אני חמש שנים מלמד במטירני וכל בוקר יום ראשון הולך בשמחה לבית הספר. זה לא קל לדעת שהמקום סגור. היום אלך לאסוף חומרי לימוד ואעביר להם משימות בהתאם לקבוצות למידה ואני מכין גם דף מידע לגבי האופציות שלהם כי רבים דואגים לגבי הבגרויות. הפידבקים מהם מדהימים, גם אלו שבדרך כלל יש להם בעיות מיקוד הגיבו בשמחה. זה מראה שלכולם חשוב לשמור על קשר בעיקר בבית ספר כמו שלנו, שהאווירה מאוד משפחתית ושהניתוק ממש דומה לניתוק מבן משפחה".
ברמה האישית גם שלזינגר מתמודד עם קשיים, מאחר שבנו ונכדו נמצאים בימים אלו בגרמניה. "יש לי שלושה ילדים בוגרים. בגדול אני לא מרגיש חרדה או דאגה גדולה, כי אני משתדל לראות את המצב הזה כאתגר. אני חושב שאנשים רבים מתמודדים היום עם קשיים וצריכים לשמור על ראייה חיובית, למצוא את הטוב ולראות במצב הזה הזדמנות לדברים חדשים. לדוגמה, אצלנו המטירני אין שעורי בית, והנה לראשונה התלמידים יצטרכו להתרגל ללמידה גם בבית".
