אחרי שניצחה את הסרטן והתגברה על שדים מהעבר, אפרת זילברשץ מחולון משיקה יחד עם חברתה ושותפתה למסע ההחלמה, סיון הוד, אלבום ראשון ששירים ממנו כבר מתנגנים בתחנות המקומיות. "המוזיקה ניקתה לנו את הנפש ושחררה את השדים שלנו. כתבנו את עצמנו לתוך השירים, זה הטיפול הכי טוב שיכולנו לבקש".
3 צפייה בגלריה
"החלום הגדול שלנו זה פשוט להופיע". אפרת זילברשץ (משמאל) וסיון הוד
( צילום: קובי קואנקס)
קראו גם:
בדרך להצלחה
זילברשץ (53) החזיקה גיטרה לראשונה בגיל שמונה ומעולם לא הניחה אותה. במשך השנים התמודדה עם אתגרים וקשיים ‑ פגיעה מינית בגיל צעיר, מחלה קשה וטיפולים אינטנסיביים, אך מעולם לא שיערה כיצד המוזיקה תציל אותה.
לפני שנים, זילברשץ, אם לבן שעובדת במשרד הרישוי, כבר הייתה על הגל בדרך להצלחה הגדולה.
"אני מכירה את דנה ברגר מגיל צעיר", היא מספרת. לפני יותר מ־20 שנה כתבתי לה את השיר 'בוכה לך', שנכנס לאלבום המפורסם שלה 'על הקצה', והתחלתי לעבוד על המוזיקה שלי. כתבתי אלבום, וב'הד ארצי' מאוד אהבו והציעו לי חוזה. זה היה חלום, אבל נאלצתי לוותר עליו כי החוזה דרש עבודה מאוד אינטנסיבית. היה לי ילד בן עשר שגידלתי לבדי ולא יכולתי להפסיק לפרנס אותו. לא הייתי במקום שיכולתי להתמסר רק למוזיקה. הסגנון המוזיקלי שלי הוא רוק רך ופולק, ועבורי המוזיקה תמיד הייתה ברקע".
הסרטן מכה
בשנת 2013 חייה של זילברשץ משתנים ללא היכר כשהיא מגלה שחלתה בסרטן השד, ולאחר מאבק קשה היא מחלימה רק כדי לגלות שנתיים לאחר מכן שהסרטן חזר, ואף שלח גרורות לאיזור הצלעות. "בפעם השנייה תפסנו את זה מאוחר מדי. כבר היו לי גרורות גדולות בצלעות ואחרי הרבה טיפולים קשים הרופאים פשוט אמרו לי שזה מצב סופני. אני זוכרת את השיחה הזאת עד היום. זאת השיחה הכי קשה שהייתה לי בחיים. הרופא אמר שהם עשו הכל, אבל מבחינתם אין עוד מה להציע לי ושיהיה לי בהצלחה. הייתי ממש מבולבלת. יצאתי משם בשוק. אלה רגעים שקשה לעכל. את לא באמת מבינה מה אומרים לך באותו רגע. ניסיתי להבין מה המשמעות של זה ונזכרתי שבעבר קראתי על טיפול אלטרנטיבי בשמן קנאביס. בזמנו מאוד פחדתי, אבל הגעתי למצב שאין לי מה להפסיד. אם הרופאים הרימו ידיים, אז הגיע הזמן שלי ללכת על כל הקופה.
"הבן שלי היה כבר בן 18, והוא מאוד התעקש שננסה. הוא הלך ללמוד את זה, קרא ורקח בעצמו את השמן. זו הייתה תקופה הזויה. פתאום התפקידים התהפכו, אני שכל חיי טיפלתי בו ודאגתי לו, פתאום לא יכולתי לצאת מהמיטה, והוא הפך למטפל. הוא עזב את הצבא כדי לפרנס את הבית ולקח את כל הטיפול בי על עצמו. התקופה הזאת עשתה דברים מדהימים ליחסים בינינו. הפכנו לחברים טובים והיא גם הצילה את החיים שלי".
נסיגה בגידול
זמן קצר לאחר מכן זילברשץ עוברת בדיקות ומגלה שגרורה אחת נעלמה ושתיים נוספות הצטמקו בארבעה ס"מ, אבל היא לא מקלה ראש במורכבות הטיפול.
"זה פרוטוקול מאוד קשוח. רוב הזמן את ישנה, אבל כשהבנתי שלראשונה יש נסיגה בגידול, זה היה שווה הכל".
בשלב הזה היא מפרסמת פוסט בפייסבוק, במטרה לשתף חולים נוספים, ובין מאות ההודעות שהיא מקבלת, אחת כובשת אותה.
"באותה תקופה היה חשוב לי לשתף אחרים, כי אני יודעת מה זה להיות במצב של חוסר אונים. פנו אליי מאות אנשים עם שאלות וניסיתי לתת מענה ככל יכולתי, אבל בין כל השיחות הייתה מישהי אחת שאיתה מיד נוצר חיבור. חיברה בינינו מכרה משותפת וכבר בהודעה הראשונה הרגשתי שאני מכירה אותה כל החיים. היא הפכה לחברת נפש שלי".
אותה חברת נפש היא סיון הוד (44) נשואה ואם לשלושה שמתגוררת בקריית אונו ומגיעה מעולם אחר לחלוטין ‑ הוד היא וטרינרית כבר 15 שנה ולמרות הידע הענף שלה ברפואה, בחרה בטיפול לא קונבנציונאלי.
"גם אני חליתי בסרטן השד וגם אני הייתי במצב ממש גרוע, פיזית ונפשית", היא מספרת. "האמת שכבר רציתי לוותר, כי שום דבר לא עבד. הרגשתי מיואשת, הייתי בת 38, והדבר היחיד שמנע ממני להרים ידיים הם הילדים שלי. הרגשתי שאני לא יכולה להרשות לעצמי לוותר. הרי אם הרפואה הקונבנציונאלית לא מצליחה לעזור לי, אז מה יש לי להפסיד?
"הפרוטוקול בהתחלה מאוד קשה. אני גם לא אדם שנהנה מ'סטלה', להיפך, אני חולת שליטה והיה לי מאוד קשה לאבד אחיזה. הטיפול גורם לסחרחורות, ובשעות הראשונות את כמעט לא מתפקדת. בגלל שהיה לי חשוב להמשיך לעבוד, ריכזתי את הטיפולים לערב, וזה היה אפילו יותר קשה. אפרת ליוותה אותי בכל רגע. נוצר בינינו חיבור שאי אפשר להסביר. כמו מישהי שאת מכירה מגלגול אחר. היו לנו המון שיחות. היא תמיד שמעה אותי ולא שפטה. חיזקנו אחת את השנייה. גם אני חלמתי כל חיי לעסוק במוזיקה. בתיכון התלבטתי בין מגמת מוזיקה לכימיה וביולוגיה, אבל בסוף האהבה לבעלי חיים ניצחה. עבורי מוזיקה ובעלי חיים הם שני נתיבים שנעים במקביל לאורך כל חיי".
שדים בגוף
במהלך שיחות הנפש ביניהן הן מגלות מכנה משותף נוסף, קצת פחות אופטימי.
"שאלתי אותה אם יש קשר בין פגיעה מינית לסרטן, ואז פתאום הכל נפתח", משחזרת הוד. "גם אני עברתי תקיפה מינית, וזה מאוד התחבר לי לסרטן השד בגלל המיקום שלו. כל הטיפול היה סביב איזור אינטימי. כל רופא ואחות שצריכים לראות ולגעת העלו אצלי קושי. בגלל שאני באה מרקע מורכב, לא סיפרתי להרבה אנשים על המחלה, ועם אפרת הכל נפתח. היא מיד עשתה את החיבור בין הדברים".
על תהליך ההחלמה: "נזכרתי שבעבר קראתי על טיפול אלטרנטיבי בשמן קנאביס. בזמנו מאוד פחדתי, אבל הגעתי למצב שאין לי מה להפסיד"
"אני נפגעתי בגיל מאוד צעיר על ידי חבר משפחה, ועוד לפני שסיון שאלה אותי, התעסקתי בזה", אומרת זילברשץ. "הרי את מחזיקה בתוך הגוף שלך דברים שליליים, ואם את לא מטפלת בזה ומוציאה את זה החוצה אז משהו רע קורה בגוף. יש לך שדים בגוף והם חייבים להתפרץ איכשהו".
סיבה לקום בבוקר
בשלב הזה הן מבינות שלא רק הגוף שלהן זקוק למזור, אלא גם הנפש.
"התחלתי סדנת הלחנה אצל דני רובס", מספרת הוד. "הרגשתי שאני צריכה פעם בשבוע לאחוז בחיים. בהתחלה התביישתי לומר לאפרת שאני מעריצה אותו. אחר כך, כצפוי, גילינו שגם את זה יש לנו במשותף. דני ביקש שנכתוב שיר על שם של אדם משמעותי בחיינו, ועבורי היה ברור שזו אפרת. היא באה לסיום הסדנה ודני ממש התרגש מאיתנו ומיד אמר שאת השיר הזה אנחנו מקליטות איתו. היו לו שעות אולפן ונגנים והוא הזמין אותנו. הכל התערבב יחד. את כלי המיתר הקלטנו בשעה שאפרת הייתה בפט‑סי.טי (בדיקה לאבחון גידולים ‑ חכ"א). אחר כך נסעתי להיות איתה ואז חזרנו שתינו לאולפן ובזמן שהקליטו אותי היא ודני עשו לי קולות רקע. הטוב והרע התערבב לנו יחד וזה יצא מדהים".
השיר "אפרת" הוליד שיתוף פעולה נוסף, ובמשך תשעה חודשים זילברשץ והוד, שעדיין נאבקות במחלה, מקליטות אלבום שלם בליווי של רובס.
על יצירת האלבום המשותף: "שתינו היינו עדיין פיזית ורגשית במצב לא טוב, אבל המוזיקה החזיקה אותנו. פתאום עפנו על משהו חדש"
"שתינו היינו עדיין פיזית ורגשית במצב לא טוב, אבל המוזיקה החזיקה אותנו", אומרת זילברשץ. "פתאום עפנו על משהו חדש. הייתי בשיא התהליך, עדיין שבורה, מתקשה לצאת מהמיטה ומרגישה חסרת אונים, והם נתנו לי סיבה לקום בבוקר ולהתאמץ, פתאום חוויתי התעוררות גדולה. רק אחרי שהתחלנו את העבודה הגיעו הבשורות הטובות ‑ אני נקייה כבר שנתיים וסיון קצת יותר. תמיד יש את החשש שזה יחזור, אבל היום יש לי יותר כלים להתמודד עם המחלה, היום אני יודעת שתמיד יש תקווה".
כמו טיפול פסיכולוגי
כבר שנתיים ששתיהן נקיות מסרטן, ובאופן טבעי בחרו לחגוג את השיפור במצבן באמצעות אהבתן המשותפת ‑ המוזיקה שתמיד ניחמה וחיזקה אותן.
"המוזיקה ניקתה אותי", מסכמת זילברשץ. "השירים שלנו מאוד חשופים, כי שחררנו דרכם את כל השדים. ממש כתבנו את עצמנו החוצה. כל העבודה הייתה כמו טיפול פסיכולוגי בשבילנו, לכן כשהיא הסתיימה הרגשתי נפילה. נוצר ואקום שרק עשייה יכולה למלא.
"היום אני במקום יותר טוב. לפני חודש הוצאנו את הדיסק וביום ראשון נחגוג את ההשקה שלו בנמל תל אביב ואנחנו כמובן מארחות את דני. היום משמיעים שירים שלנו ברדיו ואנחנו מופיעות הרבה ברדיו קסם בחולון ובעוד תחנות, וכבר שבועיים מככבות בראש מצעד הרוק הישראלי עם השיר 'טורנדו במיוט'. זה לקח זמן, כי שתינו עברנו דברים אישיים. היינו עסוקות בחיים, אבל עכשיו זה הזמן שלנו. זה רגע ממש מיוחד עבורנו. החלום הגדול שלנו זה פשוט להופיע, שהמוזיקה שלנו תיגע בכמה שיותר אנשים. בחלומות הכי גדולים שלי לא חשבתי שאחרי כל מה שעברתי, כך יראו חיי היום".
עוד חדשות חולון
