שניהם חרדים לשעבר ‑ הוא, קובי וואדראו, סייר ביטחון, היא, יהודית מזוז, תקליטנית, שנפגשו בקורס חובשים של איחוד הצלה, התאהבו נגד כל הסיכויים, והקימו יחד משפחה: "זה היה קשוח, המשפחות לא התחברו, אבל בינינו נוצר חיבור מדהים".
לפני שנתיים, החליטה יהודית מזוז (29), אם לשניים (3, 6), לעשות מהפך בחייה ולהירשם לקורס חובשים של איחוד הצלה. מזוז אמנם קיבלה את ההחלטה כדי לעזור לאחרים, אבל בסוף מצאה שם גם נחמה לעצמה.
"סבא שלי נפטר, ועבורי כל החייאה זה שוב הוא. כל אדם שאני מצילה זה סבא שלא הצלחתי להציל. התחלתי את הקורס כשאני פרודה וחרדית, וסיימתי אותו כגרושה ויוצאת בשאלה. שיניתי את החיים שלי.
"בקורס פגשתי מתנדב נוסף בשם קובי. בהתחלה לא היה בינינו קשר. אני הייתי בתחילת הגירושים, ורק לקראת הסוף נוצר בינינו חיבור מדהים. כל אחד סיפר על עצמו והדברים שהוא חווה בחיים ונפתחנו אחד לשנייה".
גם קובי וואדראו (24) חזר בשאלה, וכמתנדב ותיק בארגון "ידידים", החליט להרחיב את הפעילות גם ל"איחוד הצלה", ושם פגש את אהבת חייו, אבל הדרך לא הייתה קלה.
"זה היה קשוח", מודה מזוז. "עבורי זה פרק ב'. יש לי ילדות. לא היה קל למשפחות לקבל את זה. החלטנו לשנות את מקום המגורים שלנו ולהתחיל מחדש, וכך הגענו לחולון. דווקא בתקופה בה שנינו התרחקנו קצת מהמשפחות שלנו, מצאנו משפחה חדשה ‑ גם ידידים וגם איחוד הצלה הפכו להיות הבית שלנו, ולימים המתנדבים גם היו המלווים שלנו בחתונה".
ביום החתונה החליטו בני הזוג לראשונה להניח את הביפרים בצד. "המכשיר תמיד עליי", מודה וואדראו, "אבל ידענו שאם אנחנו רוצים ליהנות מהיום, חייבים להניח אותו בצד. אני תמיד עונה לקריאות ‑ בבית, בחוץ, בשעות העבודה וגם בדרכים".
מזוז: "אני עונה לקריאות גם כשאני עם הילדות ברכב, מבקשת שישימו עליהן עין ומטפלת. כבר היו מקרים ששנינו היינו צריכים לצאת לקריאה באמצע הלילה, אז מזעיקים אחות או שכן ומוצאים פתרון. זה חלק מהשגרה שלנו. למרות זאת, הילדות תמיד במקום הראשון. לשמחתי הן קיבלו את קובי מדהים והיום הגדולה כל הזמן שואלת שאלות על ההתנדבות. היא כבר יודעת לעשות החייאה ולשמחתי אלה הערכים שאנחנו מעבירים להן".
למרות הרצון הטוב, אין ספק שההתנדבות הובילה אותם גם לא פעם למקומות מסוכנים.
קראו גם:
"היום גם אני מתנדבת ב'ידידים', ויצא לנו לצאת לכל מיני קריאות רגישות", ממשיכה מזוז. "כשזה מסוכן קובי בא איתי, כי יש לו רישיון לנשק, אבל דווקא כשאנחנו בדרום תל אביב, מוקפים נרקומנים, אנחנו לא חוששים, כי יש לנו אחד את השנייה ואנחנו שומרים אחד על השנייה, אז אנחנו יודעים שתמיד יש לנו על מי לסמוך. ההתנדבות הפכה לבית עבורנו".